Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 142
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף א' שליח וכו' נ"ב הנה מה ששייך לדין זה הרבה ענינים בעזה"י עי' בתשובתי ל"ק טרנפאל קנה מקומה בסי' קכ"ט בהל' זו במהדורא ה' שלי סי' קס"א ייע"ש הרבה ענינים הנוגעים לכאן ודו"ק. והנה בדין אם נפסל הגט אם המסדר חייב לשלם הוצאותיו להבעל וגם בדין אם נעשה טעות בתיבת מני' עיימ"ש בתשו' למדינת הגר קנה מקומה בהל' קדושין סי' ס"ב דרך אגב במהדורא ח' שלי סימן ס"ב ייע"ש שכתבתי דאם נפסל הגט אינו חייב המסדר לשלם ייע"ש מלתא בטעמא כי טוב הוא ודו"ק:
סעיף טו וחתמו העדים בפנינו נ"ב עי' ב"ש דבחתימה לא מהני קן קולמסא וקשה לי טובא דהא ודאי דכמו דמהני לרבא קן קולמסא כן נמי מהני לרבה דאמר משום לשמה דאם לא מהני לרבה א"כ לימא הגמרא איכא בנייהו קן קולמסא כו' אלא ודאי דכמו דהוי מהני לרבא כן נמי מהני לרבה לענין לשמה. ולפ"ז בשלמא לרבא דס"ל משום קיום שפיר יש לחלק בין חתימה דבעינן קיום ע"כ לא מהני קן קולמוס אבל בכתיבה דלא בעינן רק משום אחלופי ע"כ די בכל מה שיש היכר אף קן קולמסא די אבל לרבה דאמר הטעם משום לשמה אין שום סברא לחלק בין כתיבה לחתימה דלר' יהודא תרווייהו שוין ובעינן לשמה מן התורה ומכ"ש לר' אליעזר דס"ל עדי מסירה כרתי רק מדרבנן בעי חתימה לשמה ובכתיבה בעי מן התורה כמ"ש בש"ס מכ"ש דאם מהני בכתיבה קן קולמסא מכ"ש דמהני בחתימה ואין כאן שום סברא לחלק בזה. ולפ"ז קשה לפי הס"ד בש"ס דרבה ס"ל רק משום לשמה לחוד לימא דאיכא בנייהו אי מהני בחתימה קן קולמוס דע"כ לרבה מהני ולרבא לא מהני לפי דברי הטור ואם נימא דרבה ס"ל דלא מהני קל קולמוס בחתימה ולפ"ז תו ממילא בכתיבה נמי לא מהני דאין חילוק לרבה וא"כ מכ"ש דאיכא בנייהו דלרבה לא מהני ולרבא מהני אלא ע"כ דבין לרבא בין לרבה מהני בין בכתיבה בין בחתימה קן קולמוס ואין נ"מ בנייהו כלל ועל הטור צ"ע:
באותו סעיף ואפילו לא כ' אלא שיטה אחת לשמה כו' נ"ב הראב"ד הביא ראי' מזה רק כו' כרבה משום לשמה. ולפענ"ד אין ראי' כלל דנהי דלרבא לא חיישי' לענין לשמה היינו דוקא בסתם אבל אי אתי בעל ומערער שנכתב שלא לשמו מודה דהגט פסול כמו לרבה במזויף שלא חיישינן וא"כ מערער צריך קיום כו' אך זה דוקא אם השליח לא אמר לשמה בשעה שאמר בפני נכתב אבל אם אמר לשמה נהי דמן הדין א"צ לומר כלל מ"מ אם אמר מהני וא"י הבעל לערער כלל כמו בארץ לענין זיוף אף שא"צ לומר בפני נכתב מ"מ אם אמר מהני כן נמי לרבא בחוץ לארץ לענין לשמה אף שא"צ מ"מ אם אמר מהני ואין יכול הבעל לערער כלל ולפ"ז לא ק"מ דהגמרא אשמעי' שאם כתב בו שטה אחת לשמה שוב אין צריך ואין יכול הבעל לערער כלל אף שלא הי' צריך מן הדין לומר לשמה מ"מ מהני ולעולם לכתחל' אין צריך לומר לשמה כלל ודלא כהראב"ד:
סעיף טז ואם העיד הוא ואחר על חתימת השני כו' נ"ב הנה מדסתם משמע שגם באם הוא עד שני ומעיד הוא ואחר על חתימת השני נמי מהני. ולכאור' הי' נראה לפי טעם של התוס' דבאם הוא עד שני דאין נאמן בפני נחתם משום דמחשב נוגע. ולפ"ז יהי' תלוי הדין במה שמבואר בח"מ סי' ס"ו סעיף ק"א באם מכר השטר לעד החתום שאז מכרו לאחד השטר כשר דאין לחוש שנוגע דאחר העד השני לא הי' מסכים עמו אבל אם מכרו לשני עדים אין יכולין לגבות בו. ולפ"ז גם כאן אף שאם הי' רק הוא לבד מעיד לא הי' נאמן דמחשב נוגע מ"מ באם יש כאן עוד אחד אין לחוש לנוגע דהעד השני לא הי' מסכים עמו ואפילו לשיטת הש"ך שם שהשיג על זה היינו מטעם דכל השטר מתקיים אפומא דחד אבל כאן אין כל השטר מתקיים אפומא דחד שהרי על החתימה אחת הוא בעצמו מעיד על כת"י רק על החתימ' השנית בעינן שיהיו שנים ואמרינן שהעד לא הי' מסכים עמו וגם אין כל השטר מתקיים אפומא דהשליח דצריך עוד אחד עמו להעיד על חתימת השני ונכי ריבעא דממונא כו' לא שייך בגט רק בדיני ממונות ע"כ כשר להעיד ביש אחר עמו. שוב ראיתי שא"צ כלל לזה הטעם דאחר לא הי' מעיד עמו דבל"ז נמי מהני דהמעיין בתוס' שם בתר התירוץ שכתבו דהוי נוגע הקשו א"כ למה צריך בש"ס הטעם דתי כולו בקיום הגט או כולו בתקנות חכמים יתרצו דלא הוי נוגע גמור ע"כ משום נוגע לחוד לא הי' פסול רק בצירוף שניהם שפיר פסול ולפ"ז דוקא באין מעיד רק הוא לבד אז לא הוי כולו בקיום הגט ולא בתקנות חכמים אבל כשיש עוד אחד עמו שפיר הוי כולו בקיום הגט שהרי על חתימתו מעיד זה כת"י. ומהני בכל מקום ועל החתימ' השנית יש שנים והוי כולו בקיום הגט ותו משום נוגע לבד לא מפסיל דאינו נוגע גמור ובאמת יש ראי' לזה דאינו נוגע ממה שמבואר בחו"מ סי' מ"ו שאם שדא כת"י בבי דינא תו יכול להעיד עם אחד על חתימת השני הרי חזינן שלא מחשב נוגע כדי שתתקיים עדותו רק שפסול הכא מחמת צירוף הטעם של הש"ס או כולו בקיום הגט אבל כשיש עוד אחד עמו הוי שפיר כולו בקיום הגט וכשר וגם שייך בזה תו סברת התוס' בקושייתם מי איכא מידי שאלו אמר בפני נחתם הוי מהני אף שלא ראה חתימת השני רק הוא ואחר מכירין חתימתו ואם הוא עד שני יגרע ע"כ ג"ז בודאי כשר ולא גרע משום שאומר ושהוא עד שני ע"כ סתם בש"ע שפיר דאפילו הוא עד שני נמי מהני בצירוף אחר עמו וכשר הגט כן נראה לי ברור ודו"ק היטב: