Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 149
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף א' המגרש את אשתו וכו' נ"ב עי' בד"מ ס"ק ב' מ"ש בשם הג"מ פרק הזורק דבריו תמוהין להמעיין בהג"ה שם שלא כתב כן רק לדעת ר' מונא בירושלמי דהטעם בלינה בפונדקי דדמי לגט ישן אבל לר' יוסי דאמר הטעם משום קידושין ל"ד לגט ישן והוי ספק מגורשת ולא מהני הלך למדה"י ומסיק שם שש"ס דילן ס"ל כר' יוסי וכן הוא באמת בש"ס דילן שנתן טעם דהן עידי יחוד הן עידי ביאה ומודה הג"מ שהוי ספק מגורשת כדעת הרא"ש ואין חילוק כן הוא בהדיא בהגה"מ ודברי הד"מ תמוהין בזה ודו"ק:
סעיף ב' נתייחד עמה בפני שני עדים וכו' לפיכך היא ספק מקודשת וכו' נ"ב ע' בב"ש סק"ד שהביא דעת הש"ג דאם שניהם מודים שלא בא עליה א"צ גט ותמהו עליו כולם כיון דקי"ל הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה א"כ הוי כאילו היה עדים בדבר ע"ש ולפענ"ד א"ש כיון דאמרי' בב"ב דקל"ד דהאומר זה בני נאמן מכח דבידו לגרשה וא"כ נהי דבש"ע סי' קנ"ז פסק דאינו נאמן לומר דאין לו אחין במגו דהוי מגו במקום חזקה וקצת פוסקים ס"ל שם דנאמן במגו דבידו עדיף משאר מיגו ופלוגתתם תליא במה שמבואר בש"ס פ"ג דקידושין דרבי ס"ל דמה לו לשקר בעדים דמיא ומהני אף במקום חזקה ור"נ ס"ל דמה לו לשקר רק כחזקה דמיא ולא אתי מה לו לשקר ומרעא לחזקה ונראה דאף לר"נ דס"ל דמה לי לשקר רק כחזקה דמיא היינו רק במיגו דהתם די"ל דלכך אינו רוצה לגרשה דא"כ יופסלו מכהונה משא"כ באומר אין לו אחין כשרה לכהונה וכבר הרגישו בזה התו' בב"ב דקל"ד ע"ב וכתבו דאעפ"כ הוי מיגו והיינו דס"ל דמיגו לחצי טענה אמרי' מיהו נראה דעכ"פ מיגו גרוע כיון דעכ"פ יש לחוש אולי אינו רוצה לפוסלה לכהונה לכך במיגו כהך פליגי לרבי אף זה הוי כעדים ולר"נ מיגו כהך הוי רק כחזקה אבל היכי דהוי מיגו טוב מודים כ"ע דמה לי לשקר כעדים דמיא ומהני נגד החזקה ואף דבב"ב הוי בעיא אם אמרי' מגו במקום חזקה היינו היכי דאינו בידו אבל היכי דהוי בידו והוי מיגו טוב לכ"ע אמרי' במקום חזקה דכעדים דמיא ובהכי א"ש מה דקשיא לן דמה מיבעיא לן בפ"ק דב"ב אם אמרי' מיגו במקום חזקה הרי קי"ל כר"נ דס"ל דלא מהני מיגו במקום חזקה וק"ו הוא דמה מהדר אי בידו לא מהני במקום חזקה מכ"ש בזה דאין בידו ובשלמא להפוסקים כרבי א"ש דמיבעיא לנו דילמא דוקא התם דראו בידו מהני מיגו במקום חזקה אבל היכי דאין בידו לא מהני אבל להסוברים דקי"ל כר"נ מהו מיבעיא ליה ועוד מהו פשוט שם מן המשנה דאמרי' מיגו במקום חזקה דילמא התם אתיא כרבי ורבא מיבעיא ליה לר"נ ובע"כ דס"ל דמרבי אין ראיה דע"כ לא קאמר רבי רק היכי דהוי בידו אבל היכי דאינו בידו מודה רבי דלא מהני מגו וא"כ מה מיבעיא ליה כיון דקי"ל כר"נ ואף רבי מודה בזה ובע"כ דמיבעיא ליה די"ל להיפוך דוקא התם דהוי מיגו גרוע אבל בעלמא היכי דאין בידו ומיגו גרוע לכ"ע לא הוי מיגו ולהיפוך במגו טוב ואינו בידו זה מבעיא ליה ואין זה ענין לפלוגתא דרבי ור"נ כלל וא"כ בדין הש"ג כיון דבידו לפוטרו בגט ולכהן כבר אסורה מכח גט ראשון וא"כ הוי מיגו טוב ובידו כ"ע מודים דמה לו לשקר כעדים דמיא ומהני במקום חזקה ולכך נהי דהן הן שלוחיו הן הן עידיו מ"מ אם אומר לא בעל נאמן במיגו דבידו לגרשה וכאן הוי מיגו טוב דלכהן בלא"ה אסורה מכח גירושין הראשונים ולכך לא כתב הש"ג זה בכל עידי קדושי ביאה שנאמן לומר לא בעלתי דשם הוי חזקה ומגו לא מהני כיון דהוי מיגו גרוע די"ל דאינה רוצה לפוסלה מכהונה ואף להסוברים דבאין לו אחין נאמן י"ל דמודים כאן דזה הוי חזקה דאתיא מכח סברא דלא מוקי אינש אנפשיה וחזקה דהוי מכח סברא עדיפא לכך לכ"ע לא מהני מגו גרוע במקום חזקה רק כיון דכבר גרשה ובלא"ה פסולה לכהונה הוי מיגו טוב לכך נאמן לכ"ע וא"ש ודוק היטב כי הוא דבר נכון וביחוד שאמר לא בעלתי התם ליכא מיגו ואדרבא הוא לאוסרה דאם לא בעל אסורה בגט ובעי חליצה ודו"ק:
סעיף ב' בהגה"ה אבל אם נתייחד עם משודכת שלו נ"ב עי' בב"ש שכ' שמדברי הרמב"ן משמע שבמשודכת ליכא בה חשש כלל לקידושין כמו באשה דעלמא יעו"ש ולפענ"ד קשה טובא דא"א לומר כן כלל דהרי קיי"ל לעיל בסי' מ"ה בשלח סבלונות למשודכת חוששין לקידושין וכרש"י שהחשש שהסבלונות בעצמם הם הקידושין וא"כ אם בכסף אנו חוששין ואנו אומרין שכיוון לקדושין אף שבאשה דעלמא וודאי ל"ח וגם ליכא איסור כלל בנתינת כסף לידי אשה אעפי"כ במשודכת אמרי' שכיוון לשם קדושין מכש"כ בביאה שאיסור יש בו משום שם זנות מכש"כ דראוי לחוש במשודכת ונהי שהתוס' שם הקשו על רש"י היינו מטעם אחר שהרי לא הי' אמירה כלל והיינו שהרי אנו יודעים שלא הי' אמירה שהרי שלח ע"י שליח בסתם אבל לולי זה היו מודים לרש"י וא"כ בבעל ונתייחד עמה וודאי די"ל דאמר לה בשעת ביאה שמקדש אותה וודאי דראוי לחוש מספק אולי קידש אותה כיון דהיא משודכת שלו וצ"ע ודו"ק:
סעיף ה' לא אמרו חזקה זו דאין אדם עושה בעילתו כו'. נ"ב המחבר פסק כאן בפשיטות דאין שייך א"א עב"ז רק באשתו לא בשאר נשים והוא דעת הרמב"ם הביאו הב"י סי' רס"ז ביו"ד ובאמת המעיין שם בדברי הרמב"ם יראה שלפ"ז מכ"ש גבי בא על שפחתו דהוי הולד עבד ולא אמרי' אאבב"ז ומתחלה הביא דעת הסוברים שבכל הנשים אמרי' כן וכ' שהם הוסיפו לומר שאף בבא על שפחתו כו' אמרי' אאבב"ז כו' וא"כ מדוע סתם המחבר כאן שלא אמרי' בשאר נשים אאבב"ז וביו"ד סי' רס"ז הביא שני דעות גבי בא על שפחתו אי יש לולד דין בן חורין ולהך דיעה דס"ל שם דהוי בן חורין כו' מכ"ש וגבי שאר נשים דאמרי' אאבב"ז כמו שמשמע מדברי הרמב"ם ומ"ט סתם כאן דלא כוותייהו והוי לי' להביאם לחייש להם לחומרא כו' ובודאי דאין לחלק דבשפחה הוי אסור דאורייתא משא"כ בפנוי' הוי רק דרבנן דבאמת אין סברא כלל לחלק כן כיון דבאשתו אמרי' אף באיסור פנוי' אאבב"ז ומ"מ בשאר נשים לא אמרי' כיון שבעל בסתם אין לחלק בין איסור דאורייתא וגם מדברי הרמב"ם משמע להיפוך ייע"ש וגם משמע שם בש"ך שלדעה זו נמי מקודשת השפחה ולדברי המחבר שבכאן עכ"פ לא תהי' מקודשת כו'. ועכ"פ נלפענ"ד דאף לדיעה דבבא על שפחתו אמרי' ששחררה היינו דוקא בשפחה שלא הגיע זמנה לראות עדיין ולא ראתה אבל אם כבר ראתה השפחה דם וא"כ נהי שנא' ששחררה וזיכה לה גט שחרור ע"י אחר מ"מ הרי השפחה לא ידעה מזה ולא נזהרה מנדותה וגם לא טבלה אחר שנשתחרר אף אי נימא ששחררה מ"מ הוי ביאתו בעבירה שהרי נדה היא ותו לא חיישי' ששחררה אם נכשל ועבר על איסור קל מודה שהוי בכרת ואיסור שפחה רק בלאו. ונלפענ"ד דדין זה יהי' תלוי בשני תירוצים של הר"ן בפרק המדיר בסוגיא דקדשה ע"ת שהקשה דסוף סוף הוי ב"ז דאין לה כתובה כו' ייע"ש ולפי תירוץ הראשון דאין אדם עושה בכוונתו בעילת זנות כו' א"כ דדוקא לענין שחרור אמרי' שאאבב"ז בתשלום בכוונתו ואמרי' שמסתמא שחררה אף שהיא נדה אך לפי תירץ השני שם שפיר לא אמרי' כשהיא נדה אאבב"ז כו'. שוב מצאתי בב"ש בה' יבום שכ' כן לחלק בין דאורייתא לדרבנן: