סעיף ד' ויש מי שאומר דלכתחלה בעי' ג' נ"ב עייימ"ש בטעמו בתשובה לק' זאמישטץ קנה מקומה בסדר הגט סימן קנ"ד במהדורא ד' שלי סימן ע"ח ייע"ש מ"ש בזה ודו"ק. ועיין בב"ש ס"ק י"ח מ"ש דמשמע מתוס' דולד שאינה של קיימא אינה יכולה להוליד בקטנותה ועיימ"ש בזה באריכות בתשובה למדינת רוססיא קנה מקומה הל' יבום סימן קנ"ו במהדורא ו' שלי סימן קס"ג ייע"ש ודו"ק:

סעיף י' קטנה הממאנת וכו' ואם נשאת לאחר ומיאנה בו אסורה לחזור לראשן וכו' נ"ב הנה במשנה שם ביבמות איתא הממאנת באיש ונשאת לאחר וגרשה ונשאת לאחר ומאנה בו ונשאלת לאחר וגרשה וכו' זה הכלל כל שיוצאה הימנה בגט אסורה לחזור לו וכל היוצאת ממנו במיאון מותרת לו כן היא גרסת רש"י אבל גרסת הרי"ף הוי להיפוך שגורם הממאנת באיש וגרשה ונשאת לאחר ומיאנה וכו' לאחר וגירשה לאחר ומיאנה וכו' ונלע"ד להוכיח מדברי הש"ס בגרסת הרי"ף ולא בגירסת רש"י והוא דהנה שם פריך הש"ס וז"ל אלא אי קשיא דחברי' אדחברי' מיאנה בו והחזירה וכו' ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה אסורה לחזור לו טעמא דנתארמלה או נתגרשה אבל מיאנה מותרת לחזור אלמא אתי מיאון דחברי' ומבטל גיטא דידי' וכו' ורמינהו זה הכלל וכו' כל שיוצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו אלמא לא אתי מיאון דחברי' ומבטל גיטא דידי' וכו' וקשה טובא דמה פריך הש"ס דלמא לעולם מיאון דחברי' אינו מבטל גיטא דידי' לעקור כל הקדושין למפרע אף של הראשון זה ודאי אינו מועיל רק ברישא עכ"פ מועיל המיאון שעוקרת למפרע הקדושין של זה שמיאנה בו ונעשה כזנות בעלמא וגרושה שזנתה מותרת לחזור לו ולכך מותרת לחזור לו ובסיפא כיון דאחר שמיאנה חזרה ונשאת לרביעי וגרשה א"כ שוב אסורה למגרש הראשון מכח נשואין האחרונים של הרביעי שאצלו לא מיאנה רק גרשה ולכך אסורה למגרש הראשון ובע"כ כוונת המשנה דקתני כל שיוצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו הוי רק על הראשון דלרביעי ודאי מותרת לחזור לו שהרי עדיין לא נשאת כלל לאחר ובע"כ כוונת המשנה רק דלמגרש הראשון אסורה ולדידי' שפיר אסורה מכח נשואין אחרונים וה"ה למגרש הרביעי אעפ"י שאח"כ נשאת לאחר ומיאנה אם אח"כ נשאת לאחר וגרשה אסורה לו דומיא דראשון ומה קושיא וע' בתוס' שם ד"ה אלמא שכתבו דהש"ס הוי מצי להקשות מכח סברא זו ייע"ש וא"כ קשה טובא דכאן הוי מצי הש"ס לתרץ בזה לכך נראה העיקר כגרסת הרי"ף של שלישי גרשה ולרביעית בסוף מיאנה וא"כ כיון שהמיאון הי' בסוף וקתני במשנה כל שיוצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו משמע אף להשלישי המגרש אסורה מכח מיאון של הרביעי ומוכח דלא אמרי' דהמיאון משוי לי' בזנות דאל"כ תהי' מותרת לשני עכ"פ וקשיא שפיר רישא לסיפא ודו"ק ולגרסת רש"י צ"ע והנה מן התוס' הנ"ל ד"ה אלמא שכתבו דמסיפא גופא הוי מצוי לאקשוי' מוכח שג"כ גרסו כהרי"ף דבלא"ה לא הקשו מידי די"ל דלראשון אסורה מכח גרושין הרביעי שהי' בסוף אלא בע"כ שהם גרסו דלשלישי היו הגט ולרביעי המיאון ולכך שפיר הוי מצי להקשות מן השלישי שאסורה לו ודוק היטב. ועיין בב"ש מ"ש לטעם חזקה אאבב"ז אם אומר שלא בטל שם קדושין לא הוי רק קדושי דרבנן כוונתו דאם קודם שבעל אומר בפי' שלא יתכוון בביאה לשם קדושין אז לא הוי רק קדושי דרבנן והוציא זה מדברי התוס' פ' המדיר ד"ה ממאנת וכו' ובסוף דבריהם כתבו ויש לומר בדוחק כגון שפי' בהדיא שאינו בועל לשם קדושין וכו' ובספר החכמה טעה בזה והבין דברי הב"ש שלאחר ביאה אומר שלא בעל לשם קדושין ובמחכת"ה לא דק בזה כלל דהיאך ה"א כלל שיהי' נאמן נגד החזקה ומכ"ש לקולא וכו' ודו"ק היטב:

סעיף יד אין שתי שערות סי' גדלות וכו' נ"ב עיין בב"ש ס"ק כ"א ועיימ"ש בסי' קס"ט בתשובה במהדורא ג' שלי ליישב זה על נכון ודו"ק: