סעיף ד' נפלה לפני יבם מומר וכו' נ"ב עיימ"ש בזה בתשובה ל"ק פאריצק להרב הגאון מוה' נח אב"ד דשם מה שפלפלתי הרבה בזה בעזה"י והסברתי טעם המתירין והבאתי ראיות לזה ייע"ש קנה מקומה באה"ע סי' י"ז ייע"ש והוא במהדורא ו' שלי סי' י"ז ייע"ש ודו"ק וע' בתשובתי ל"ק לוצקא קנה מקומה הל' גיטין סי' ק"נ דרך אגב במהדורא ח' שלי סי' רע"א מ"ש עוד השייך לכאן בדין יבם מומר ובדין יבם חרש ייע"ש ודו"ק. והנה ראיתי בספר אבני מלואים סי' זה שכתב בטעם הגאונים שאח מומר אינו זוקק ליבום מכח שיטת הפוסקים שמומר אינו יורש ד"ת ויבום בנחלה תלוי רחמנא ייע"ש והנה אחר מחכת"ה דבריו אינן נראין דא"כ גם ביש לו בן מומר לא תפטור בלא יבום כיון דאינו יורש והרי כן אמרי' בש"ס פרק י"נ דטענו בנות צלפחד אם כבן אנו נירוש ואם אינו כבן תתייבם אמנו וא"כ ה"נ אם אין מומר כיורש מה"ת תתייבם ובע"כ אין זה ראי' דמה דאמר אינו יורש היינו כשהוא מומר אבל אם חוזר בתשובה ודאי יורש א"כ בשלמא לענין ממון דמהני בי' הפקר וסילוק לכך כיון דמסלק נפשי' ואינו עושה תשובה הוא עצמו מאבד ממונו אבל לענין איסורא ודאי כיון דאלו בעצמו הדר בתשו' ויהי' יורש ג"כ לכך זוקק ליבום גם פוטר מיבום ומה דיבום בנחלה תלוי רחמנא היינו באם אינו ראוי לירש מדינא ולא מכח גרם מעשיו ולא שייך הואיל אבל היכי דע"י מעשיו גרמו לו שלא יירש הוי כאלו סלק עצמו באופן המועיל מירושת אביו ומ"מ ודאי דזיקוק ליבום כן ה"נ בזה ואין ענין זה לזה כלל וז"ב ופשוט וק"ל ועמ"ש עוד בדין יבם מומר במהדורא ח' שלי דרך אגב סי' רנ"ט:

סעיף י' אשה שמת בעלה וכו' נ"ב הנה בדין מי שיש לו ע"א שמתה אשתו אם מותר לישא אחרת עיין בתשובתי ל"ק זאסלאב קנה מקומה ה"ל ערובין בחיבור הנרשם מינה ותשעה עשר מ"ש בזה שם דרך אגב בעזה"י ב"ד ע"ג וגם בדין אשה שבאה ואמרה מת בעלי ואח"כ בניו וגם לא היו לבעלה אחין אם נאמנת עיין בתשובתי הנ"ל דרך אגב מ"ש בזה בעזה"י ודו"ק: