סעיף ג' לכתחלה מצוה שיוסיפו שנים וכו' נ"ב אם די בפני שנים או בעינן שב"ד יכתבו לה ושיש פלוגתא בזה בין רש"י להרא"ש עיין מ"ש בזה במהדורא ב' שלי ח"ש בהל' גיטין סימן קנ"ב ייע"ש ודו"ק:

סעיף ח' צריך שיכירו וכו' ואפי' אין כאן אלא ע"א וכו' נ"ב עיין בתשובתי לק' קאמיניץ קנה מקומה בהל' גיטין סי' ק"כ במהדורא זיין שלי סימן ק"פ שם הקשיתי קושיא עצומה מ"ט לא יהיה היבם בעצמו נאמן ליתן חליצה כמו בא אחד ואמר אני קדשתיה דנאמן ליתן גט מכח דאין אדם חוטא ולא לו ומן הש"ס אין ראיה די"ל הש"ס מיירי לייבם אינו נאמן זה א"ש כמו דא"נ לכנוס או דמיירי שיש ירושה והוי נוגע מכח הירושה אבל לחלוץ וליכא ירושה י"ל הוא עצמו נאמן גם קשה למה לא תהיה היא נאמנות ואף דהוי לה טובה מ"מ הרי ע"א נאמן באיסורין וכמ"ש הר"ן בקדושין שם פ"ג דאינו רק כמברר ההיתר מן האיסור והתם לבנ?ס אינו נאמן מכח דיצרו תקפו אבל באשה לא שייך יצרה תקפה כ"כ גם אין ההונאה מיד דמי יודע מתי תנשא לכך הוי ראוי שאף היא תהיה נאמנת לחלוץ והש"ס מיירי רק לייבם ומנ"ל להפוסקים דאף לחליצה אינה נאמנת ייע"ש וצ"ע כעת [וי"ל דמזה יהיה מונח ד"ה נשים אין נאמנין גם בזה וגם יהיה מונח דגם הזכרים הדומין לאלו אין נאמנין ולכך אין היבם נאמן ונפשט ספקו של הש"ג עיין בב"ש לעיל סימן י"ז ועיין במהדורא זיין שלי סי' קפ"ה מ"ש עוד בזה ודו"ק היטב]:

באותו סעיף או אפי' קרוב או אשה וכו' נ"ב הנה בדין אשתמודעינהו דקי"ל דנאמן אפי' אשה וקרוב וקטן הנה אם זה הוי מן התורה או מדרבנן וגם אם מדין תורה גם היבם והיבמה היו נאמנין רק דרבנן החמירו דבעינן עדות כל דהו או להיפוך מן התורה לא היו נאמנין כלל רק רבנן תקנו שנאמנין עיין במ"ש בתשובה לק' טרנפאל בשנת תר"ה קנה מקומו באו"ח הל' תפלה סי' ק"א בחבורי לאו"ח אשר התחלתי בשנת תר"ה ייע"ש ושם כתבתי דזה תליא בשני התרוצים של התוס' בגיטין פ' הזורק (דף פ' ע"ב) ד"ה שם עירו ושם עירה יע"ש כי טוב הוא בעזה"י גם דברי הרמב"ם דמתיר לסמוך על קטן נבין מה שאינו מפורש בש"ס בארתי שם בזה ייע"ש ודו"ק: והנה נסתפקתי אם מהני בנכרי מסל"ת באשתמודעינהו ונראה ראיה דמהני עכ"פ שנים מסל"ת והוא ממ"ש בגיטין (דף י"ט ע"א) והובא בש"ע חו"מ סי' ס"ח באם אין יודעין לקרות קוראין לפניהם ב' נכרים במסל"ת זה שלא בפני זה וכבר הקשינו בתשובה ליו"ד סי' צ"ח במהדורא ה' שלי סי' קס"ג הרי אין מסל"ת נאמן אלא בעדות אשה ומכ"ש בממון דחמיר מאיסור דאין הולכין במא"ה והבאתי שם ראיות לזה והוכחתי דבע"כ טעמו הוא מכח דעל"ג ואף דבעדות אשה לא מהני מכח על"ג ומפני תק"ע בשטר עבידי לגלוי טפי ייע"ש וא"כ ה"נ באשתמודעינהו כיון דהוי גילוי מילתא בעלמא ועל"ג טפי לכך מהני עכ"פ ב' נכרים במסל"ת ומה דלא נקט הש"ס נכרי מסל"ת היינו דבאשה וקרוב מפני אפי' אינן לפי תומן אבל בנכרי בעינן מסל"ת כמו התם אבל אין לומר דזה הוי בכלל עדות אשה דשייך ביה נמי משום עגונא ז"א דהרי חזינן דחד מ"ד ס"ל דאשתמודעינהו הוי בעדים והרי בעדות אשה נמנו וגמרו במשנה דאפי' מפי עבד ומפי שפחה בע"כ דבזה לא שייך עגונא וגם אידך מ"ד דאפי' אשה וקרוב מהני באשתמודעינהו נתן טעם מכח דהוי גלוי מלתא בעלמא ולמ"ל האי טעמא הרי י"ל משום עגונה ומנח דייקא ככל אשה ובע"כ דבזה לא שייך פק"ע וא"כ י"ל דנכרי ושפחה אינו נאמן לפי תומן ואין ראיה רק מכח דין הנ"ש ולכך בעינן ב' מסל"ת כמו התם והנה אין להקשות למה באמת לא שייך בזה משום עגונה הן אמת דבש"ס מבעיא בע"א ביבמה די"ל מכח מסני סני לא דייקא אך קשה למה לא פשיט הש"ס בעיא זו מפלוגתא דאשתמודעינהו ומוכח דלא שייך בזה תק"ע ומכח דמסני סני ולכך נראה דמזה יהיה ראיה דלא הקילו חז"ל בתק"ע רק אם מעיד על גוף המיתה ולא אם מעיד על דבר אחד ובתשובה אחת מכבר נשאלתי על זה מהרב דק' זלאטאפאלייא והוכחתי להיפוך אך מכאן יהיו מוכח דלא הקילו רק בעדות מיתה ממש ולא אם מעיד על דבר אחר אך ממשמעות הפוסקים לא משמע כן וצ"ע בזה ודו"ק:

סעיף מ"ד צריך שיכוונו היבם וכו' נ"ב ע' בבאר היטב שהביא פלוגתא אם אבל יחלוץ או לא וע' מ"ש ביארו בתשובה ל"ק טולטשין קנה מקומו באהע"ז סימן י"ז תק"ע במהדורא ד' שלי סימן י"ג שם כתבתי השייך מעט לכאן דרך אגב ייע"ש ודו"ק: