Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 17
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף א' אשת איש בכלל עריות וכו' נ"ב עיין בב"ש ס"ק ג' מ"ש בשם הרשב"א תשובה אלף רי"ג דאם אמרה תחילה שלא בפני בעלה יכולה אח"כ לומר בפני בעלה ונאמנת עיין מה שתמהתי על ראייתו מפ"ב דכתובות בחבורי טטו"ד על יו"ד מהדורא ו' הל' טריפות סי' ל"ו ובחבורי סי' נ"ה בתשו' ל"ק ביויד דרך אגב ייע"ש ודו"ק:
שם סעיף א' ****נ"ב הנה הב"ש הביא בשם מהריב"ל דאשת אליהו או ריב"ל מותרת דלא נקראת אשת איש רק אשת מלאך ולפענ"ד אינו נראה כן דא"כ קשה מה פשיט הש"ס בפ"ד דערובין דיש תחומין למעלה מיו"ד מברייתא דהריני נזיר ביום שבן דוד בא וכו' ואח"כ פריך שם בחד בשבתא לשתרי ומה ראי' מאליהו הרי במתים חפשי וא"כ פטור בכל המצות גם מה הקשה לי' רבה בפרק המקבל בב"מ דמר לאו כהן הוא הרי הוי מלאך ואינו מחויב בקיום התורה בע"כ כיון דלא מת נדון כאדם כאלו חי ונחשב אדם ולא מלאך וממילא אשתו אסורה וזה ראי' ברורה לפענ"ד וע' מ"ש בסוגיא דעירובין הנ"ל בחבורי לאו"ח הל' ערובין חלק צ"ה ייע"ש ודוק:
סעי' ב' האשה שאמרה לבעלה בפניו גרשתני נאמנת וכו' נ"ב נשאלתי למה באומרת גרשתני נאמנת מכח חזקה דאין אשה מעיזה וכו' הרי יש כנגדו ב' חזקות חזקת א"א וחזקת ממון להסוברים דגובהת כתובתה בכך וא"כ הוי חדא במקום תרתי ואף דחזקה דאין אשה מעיזה הוא חזקה דאתי' מכח סברא ועדיף משאר חזקות מ"מ אין סברא לומר שיותר עדיף מב' חזקות עכת"ד השואל והשבתי לו דאדתקשה ליה בכאן ורק לחד דיעה תקשה ליה לכ"ע דבמיתה ודאי גובהת כתובתה והתוס' הקשו גבי הבא עליה בא"ת קאי הרי בחטאת קאי דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן ומדאורייתא מוקמא אחזקה ותירצו דדייקא ומינסבא זרעא לה וכו' וקשה הרי הוי כאן תרתי חזקות גם חזקת ממון ואכתי בחטאת קאי ודוחק לומר דדייקא מרעי לה לב' חזקות ועוד קשה יותר דבנפל במים שאל"ס כתבו הכל דיצאה מאיסור תורה דרובן למיתה ואיכא מ"ד דמותרת לגמרי ואמאי הרי נוטלת כתובתה בכך ואין הולכין בממון אחרי הרוב אך באמת אין התחלה לקושיא זו דאסורין וממונות המה ענינים נפרדים ואין מצטרפי' זה לזה ודומה למה דקיי"ל בחו"מ סימן פ"ז דהיכי דהוי עיקר התביעה משום איסור אף דנ"מ לענין ממון מ"מ פטור משבועה הרי דבתר עיקר התביעה אזלי' ולא משגחינן במה דנמשך מזה ממילא כן ה"נ בזה י"ל הרי בתובעת כתובתה אינה נאמנת רק באינה תובעת אז נאמנת לומר גרשתני והוי עיקר התביעה משום איסור אין לדון בזה מה שיהי' נמשך אח"כ לענין ממון (אמר בהמ"ח דבר ד' אמת בפי וכן כתב הרב בעל הפלאה בחידושיו סוף פ' אשה שנתארמלה ורא"ש) וע' ביבמות דצ"ג ע"ב בעי ר"ש ע"א ביבמה ובתוס' שם ד"ה ע"א ביבמה וכו' עד רבא אמר ע"א נאמן ביבמה מק"ו ועפרש"י שם והתו' תמהו עליו ולפענ"ד י"ל הכל דוודאי ידע הש"ס דטעמא ע"א נאמן הוא מכח דייקא רק דמיבעי' לי' אם אסורין וממונות הוי ענין אחד ומצטרפין או הוי ענינים שונים ואין מצטרפין ולכך אם הוי כאן ענין אחד א"כ יש כאן חזקת א"א גם חזקת ממון לכך אין בלא דייקא לבד לדחות ב' חזקות ובע"כ דהוי טעמא מכח על"ג וחד חזקה נדחה מכח עבידי לגלויי וחד מכח דייקא וממילא ביבמה דליכא חזקת ממון דחיוב כתובתה חל בין כך ובין כך כאן שמת בעלה חל חיוב כתובתה לכך די בהך טעמא דעל"ג לבד או דילמא איסור וממון אין מצטרפין ואין כאן רק חזקה אחת לבד ודי בדייקא אבל על"ג לא מהני לדחות החזקה לכך ביבמה דלא שייך דייקא אסורה ונתיישב קושית התוס' ד"ה ע"א ביבמה ולכך רבא ס"ל בפשיטות דאיסורין וממון מצטרפין והוי כאן תרי חזקות ונהי דבעינן נמי דייקא מ"מ בעינן על"ג ומוכח דטעמא דעל"ג מהני לסתור חזקה אחת לכך די ביבמה בחד טעמא דעל"ג לחוד לכך קאמר ק"ו לאיסור כרת התרת ומיושב פרש"י ודוק והבן כי קצרתי. והנה מ"ש דביבמה ל"ש חזקת ממון היינו אף דאם נתיבמה אין לה כתובה מיד מ"מ כל שלא נתיבמה לא זכה היבם בנכסי אחיו המת א"כ הוי הוא והיבם שקולים בהם ואין לו חזקה טפי ממנה לומר שמעמידין הממון על חזקתה ואדרבא היא יש לה חוב ברור והוא אין לו רק ספק אם ירצה ליבם לכך אין הנכסים בחזקתו יותר ממנה וא"ש ודוק והנה מ"ש לעיל דאיסורי ממון אין מצטרפין אין לדחות זה ממה דאמרי' בסוף יבמות דר"ע ס"ל דעידי נשים לא בעי' דו"ח כיון דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמיא כמו שרצה השואל הנ"ל לדחות כן ובאמת לא דמי כעוכלא לדנא דהתם הרי מד"ת גם בממון בעינן דו"ח רק רבנן תקנו דלא בעינן דו"ח בד"מ ולכך אם שייך לומר בע"נ דלא פלוג רבנן בתקנתן תליא בזה דאם יש בזה גם ד"מ א"כ כיון דנ"מ מזה גם לממון הוי בכלל ד"מ ושייך לומר לא פלוג רבנן בתקנתן אבל אם לא הוי נ"מ לד"מ כלל לא שייך בזה לא פלוג דאינו בכלל התקנה אבל לענין ד"ת ודאי איסור וממון אין מצטרפין וז"ב ופשוט ודו"ק:
סעיף ג' אשה שהלך בעלה למד"ה והעידו עליו שמת וכו' נ"ב הנה במס' יבמות (ד' צ"ג ע"ב) מבעיא בעדות מיתה אם הוי מכח על"ג או מכח דייקא וקשה לי מ"ט לא פשיט מהך דהרי דעת רב אחא בפ"ק דסנהדרין דמדאורייתא בחד נמי כשר לדון ואיך נאמן ע"א להוציא ממון וכבר הקשיתי כן בחיבורי טוב טעם ודעת על יו"ד מ"ק הל' בכור בתשובה ל"ק סקאלוט וכתבתי הטעם מכח דהוי על"ג וא"כ מוכח דבממון ע"א נאמן בעל"ג והרי דבר שבערוה ילפי' דבר דבר מממון וא"כ בזה ה"נ נאמן בעל"ג וזה הוי א"ש די"ל דבעיות הש"ס קאי להך מ"ד בסנהדרין דמן התורה בעי' ג' ובזה הוי א"ש פסקי הרמב"ם דס"ל דנפשטה האיבעיא והן אמת לפמ"ש בכמה תשובות מכבר דאין כל מלתא דעל"ג שוין דיש על"ג וזה ודאי מהני מן התורה כמו באשתמודעינהו ויש דלא על"ג מיד כגון עדות אשה בזה לא מהני מן התורה אך עדיין לא הונח דעכ"פ בפ"ד דיבמות דפליגי ר"א ורבינא באשתמודעינהו ואם בעי' תרי למה לא קאמר דמוכח דר"א ס"ל דבחד סגי דהרי ס"ל דחד דן מן התורה ומכח על"ג ומוכח דעכ"פ דהיכי דעל"ג מיד מהני בחד ואיך ס"ד לומר דכאן נבעי תרי ודוחק לומר די"ל דמדרבנן בעי' תרי דהרי בעדות אשה אקולי בה רבנן ומה"ת נאמר דמחמיר בזה יותר והרי כמה קולות הקילו בעדות אשה וקשה יותר להריב"ש דס"ל דלא מהני חד באשתמודעינהו רק אם מעידין קודם מעשה ולא בשעת מעשה והרי מן התורה בחד סגי ודוחק לומר דהריב"ש אזיל למ"ד דבעי' ג' מן התורה וצ"ע בכל זה. והנה התוס' שם ד"ה ע"א ביבמה דאף למ"ד מכח על"ג צריך נמי לטעם דייקא רק דמיבעיא לי' אם די בדייקא זוטא או לא ייע"ש ולכאורה הוא מחוסר טעם אם הוי מכח על"ג נאמן מן התורה למ"ל הטעם דדייקא אך הכונה ע"פ מה דגרסי' במס' בכורות (ד' ל"ו ע"ב) התם כיון דאית לי' תובע מרתת מוכח שם להדיא דיש לחלק בעל"ג בין יש תובע או לא ולכך ה"נ אם שייך דייקא מהני על"ג אבל אם לא הוי שייך דייקא לא מהני על"ג והנה בזה י"ל דברי הרמב"ם שכ' הטעם דע"א נאמן מכח על"ג ותמהו הכל עליו דהרי בש"ס הוי בעיא דלא איפשטה ולפי הנ"ל נראה דיצא להרמב"ם זה מסוגיא דבכורות דהוי שם תרי לישנא לחד לישנא מהני על"ג אף דליכא תובע ולחד לישנא לא מהני על"ג רק היכא דאיכא תובע והן כן יהי' בעיות הש"ס ביבמות אם טעמא דע"א נאמן מכח על"ג אף בלא דייקא כל"ק דבכורות דאף בליכא תובע מהני על"ג או רק מכח דייקא מכח דאיכא תובע מהני על"ג אבל בליכא תובע לא מהני על"ג והוי בעיות הש"ס אם כל"ק דבכורות או כל"ב וא"כ כיון דמסיק הש"ס בבכורות דהלכה כל"ק דמהני על"ג בלי תובע קיי"ל נמי בע"א באשה דמהני על"ג אף דלא דייקא ומזה הוציא הרמב"ם כן ובאמת בתוס' בכורות שם הרגישו מעדות אשה דלא מהני בעל"ג רק מכח דייקא ולפענ"ד מזה הוציא הרמב"ם דינו דקיי"ל כעבידא לגלויי ודו"ק היטב. והנה על מה דמיבעיא בש"ס הנ"ל וכו' וקי"ל לחומרא עי' במהדורא ט' שלי בתשובתי למדינת רוססיא בחבורי סי' רי"ט שם כתבתי דבר חדש לחלק בעזה"י דהיכי דהעד ממקום קרוב שנראה לב"ד שיהי' לו בזיון אם יהי' נתגלה להיפוך אז מן התורה הי' נאמן מכח על"ג רק מדרבנן אינו נאמן מכח דיש לגזור אטו מקום רחוק לכך מטעם דייקא אוקמוהו אדאורייתא ונאמן אף מדרבנן אבל אם העד במקום רחוק שנראה לב"ד שלא יהי' לו בזיון אם נתגלה שקרו אז מן התורה אינו נאמן כלל רק מדרבנן נאמן מכח דייקא ונ"מ טובא בין איסור דאורייתא לדרבנן כמ"ש שם בעזה"י ייע"ש ודוק. הנה בע"א במיתת הבעל יש דיעות אם הוי מן התורה או מדרבנן וראיתי בספר נטע שעשועים חלק אהע"ז סימן ס"ב שהקשה על הסוברים דהוי מן התורה ובעד מפי עד ודאי הוי מדרבנן א"כ למה אמרי' בשבועות דהכל מודים בעד מיתה שהוא פטור דאמר לדידה ולא אמר לב"ד הרי במשחק בקוביא כיון דמן התורה כשר חייב ק"ש א"כ ה"נ מן התורה לא הוי מועיל אמירתה א"כ לחייב ק"ש ייע"ש ולפענ"ד לק"מ ובמחכת"ה אין התחלה לקושייתו דהתם במשחק בקוביא כיון דעתה אין גובין חוב זה כיון דליכא עדים א"כ סוף כל סוף מפסיד הבע"ד על ידו במה שאינו מעיד לכך נהי דמדרבנן פסול כיון דמן התורה הוא כשר חייב ק"ש אבל באשה כיון דעכ"פ מדרבנן נאמנת לומר א"כ תוכל לילך לב"ד להעיד ותגבה כתובתה א"כ לא יהי' לה סוף סוף הפסד ממון על ידו לכך אף מן התורה אין כאן חיוב שבועה דהוי כאלו הוי ידוע שהלוה ישלם לו בלא עדים דהוי השבועה רק כפירת הדברים בעלמא כן ה"נ בזה ודוק היטב כי נכון הוא בסברא. ומ"ש לעיל סעיף ב' אבל היכי דאיכא דמסייע לה וכו' עיין בב"ש שהביא פלוגתא בזה וע' בחיבורי לחו"מ מהדורא ג' בתשובה ל"ק מקוליניץ לחו"מ סימן פ"ז מ"ש ראיה להסוברים דבע"א נמי אינה מעיזה ייע"ש שהארכתי בזה והוכחתי כן מן הש"ס והתוס' בעזה"י ודו"ק:
סעיף ג' אשה וכו' והעידו עליו שמת וכו' נ"ב הנה ראיתי בספר נטע שעשועים (סימן ס"ב) שרוצה להוכיח דעד מיתה הוי דרבנן דאם מן התורה הרי עד מפי עד ודאי דרבנן א"כ איך קאמרי' בש"ס פ"ד דשבועות דהכל מודים בעד מיתה דפטור באמר לה לדידה ולא לב"ד הרי אמרי' בש"ס משחק בקוביא חייב ק"ש מכח מדאורייתא מחזי חזו א"כ ה"נ הרי מדאוריית' נצרך לעדותו והניח בצע"ג והנה אחר מחכת"ה טעה ודימה שני ענינים נפרדים דשבועת עדות לא שייך רק אם נצרך לעדותו אבל אם אינו צריך לעדותו לא שייך שבועת עדות א"כ בשלמא במשחק בקוביא נצרך לעדותו דהרי זולת עדותו באמת אינו משלם הנתבע ולכך כיון דנצרך לעדותו רק דנאמר דהרי אף אם יעיד לא יועיל בזה אמרי' דאזלי' בתר דאורייתא ומן התורה ראוי לעדות וק"ש שייך דהרי נצרך לעדותו אבל היכי דכעת אינו נצרך לעדותו דהרי סוף סוף השתא המנוהו רבנן וא"כ בלא עדותו תנשא וכיון דלפי האמת אינו נצרך לעדותו בזה ודאי אזלי' בתר דרבנן דלא יהא שמצד אחר אינו צריך לעדותו שמשלם הלה ממילא או כאלו באו עדים אחרים לזה או כאלו אינה מבקשת עדים כלל וכל דאין צורך לעדותו בזה אזלינן בתר דרבנן אבל היכי דצריך לעדותו רק דאין תועלת לעדותו בזה אזלי' בתר דאוריי' ודוק היטב. עיין בתשובתי להל' יבום סימן קס"ט מה שהוכחתי דלא הקילו חז"ל באשה משום תק"ע רק היכי דהעד מעיד על מיתה ממש ולא על ענין אחר אך לדינא צ"ע כי בתשובתי מכבר ל"ק זלאטיפאלייא הוכחתי להיפוך וכן משמעות הפוסקים וצ"ע בזה כעת אולי יזכני ד' בזמן לדבר ברחבה אודות זה ודוק:
באותו סעי' וכן וכו' מומר וכו' אם הוא מסיח לפי תומו נאמן נ"ב אם הוי כן גם במומר להכעיס או לא עיין במהדורא ח' שלי בתשובתי ל"ק דובנא קנה מקומה ה"ל גיטין סימן ק"כ ובחבורי סימן ס"ט ייע"ש מ"ש שם בעזה"י וד"ק:
סעיף ד' הכל נאמנים להעיד לה וכו' נ"ב הנה בחיבורי מהדורא ד' סי' כ"א הבאתי ספק בשם חכם אחר דדילמא לא האמינו חז"ל לע"א על מיתת בעלה רק אם מעיד על מיתה ממש ולא על שאר פרטי ענינים ואני הוכחתי שם דאין חילוק בדבר מיהו נראה דזה הוי דוקא אם אין עדות העד או הנשים ופסולים נגד החזקה יותרת או י"ל דאדרבא עדיף אם אין מעידין על חזקת א"א ממש ועכ"פ לא גרע ולכך כיון דאשה דייקא ומינסבא מרעי' לחזקת א"א לכך האמינום חז"ל אבל אם מעידין נגד החזקה ממש כגון שבא אחד לפנינו והחזיק שמו יוסף בן שמעון ונשא אשה ואח"כ נדוד ועזב אשתו עגונה ושמעה אשתו מאורחי ופרחי כי שינה שמו ושמו היו ראובן בעל מלחמה [כדין המעשה שבא לידי מ"ק פרעמישלא] ואח"כ בא גב"ע שראובן בעל מלחמה מת אז בזה ודאי אסורה כיון דליכא עדות ברורה לפנינו דשינה שמו רק היא אומרת כך והיא גם היא לא שמעה מעדים בב"ד א"כ כיון דהוחזק לפנינו בשם אחר הוי עדות זה דשינה שמו נגד החזקה לכך הוי כמו ב' חזקת א"א וחזקת שהוחזק שמו ביוסף בן שמעון א"כ לחד חזקה יש כח לסברת דייקא למרעי' החזקה אבל לתרי חזקות אין כח לחד חזקה דאשה דייקא לגרוע כח תרווייהו ולכך אמרי' סלק החזקה דדייקא לחזקה דאשת איש אכתי נשאר חזקה דהוחזק שמו כך וכך ואין נאמנים רק בעדים כשרים והבו דלא לוסיף עלה ובפרט דזה הוי תחילת עדות והרי אמרינן בבכורות דבתחילת עדות החמירו חז"ל יותר באשת איש מבעלמא מכש"כ דלא מקלינן בזה יותר ובעי' עדות ברורה על כך וז"ב ונכון לפענ"ד ואין מקום להתיר האשה בזה ודוק:
שם באותו סעיף חוץ מה' נשים עיין במהדורא ג' שלי בתשובתי ל"ק ביליקאמין מ"ש בענינים הללו ובביאור לשון בירושלמי במשנה מת בעלי ואח"כ מת בני ע"ש הרבה ענינים השייך לדינים הללו ובחיבורי במה"ק הארכתי ג"כ בדין חמותה הבאה לאחר מכאן ודוק. והנה אם בת צרתה שיש לה מאיש אחר או בת אחי בעלה וכדומה מותר להעידה או בת חמותה הבא לאחמ"כ עיין במהדורא ג' שלי בתשובתי ל"ק זינקוויץ בסי' זה סעיף כ"ד מ"ש דכולם נאמנין ייע"ש בטעמו וע' בגבעת פנחס שנסתפק בזה ולפענ"ד ברור דכולם נאמנין ייע"ש מה שהארכתי בזה בעזה"י ייע"ש ודוק. והנה האחרונים הביאו דעת הש"ג דזכרים הדומין לאילו נאמנים ולדידי צ"ע מן המשנה דגיטין דכ"ג דתנא שם אף הנשים שאין נאמנין להעיד יכולין להביא גיטה חמותה וכו' וקשה למה פרט אותן דבשלמא ביבמות קמ"ל איזה נשים אינן נאמנין אבל כאן דאמר אף הנשים שאינן נאמנין להעיד על מיתת בעלה יכולין להביא גיטה ממילא נדע מה הם ממשנה דיבמות ולכך היה נראה להיפוך די"ל דזכרים מכש"כ דאינן נאמנין כיון דטעמא דע"א במיתה נאמן מכח דייקא וא"כ י"ל בזכרים המעידין לא תחוש האשה לקילקולא ולא יהיה חשודין בעיניה לשקר ולכך לא תידוק כולה האי אבל בנשים שהם שונאת לה אם כיון דנשים דעתן קלות והיא בעצמה תחוש שלקלקולא דידה מכוונין ולכך תידוק שפיר ותהיה נאמנת מכח דייקא ומינסבא ולכך קמ"ל דאף הנשים אינן נאמנין ומכש"ש הזכרים ולפי"ז י"ל דאף דאמרו חז"ל דהנשים שאינן נאמנים לומר מת בעלה נאמנין להביא גיטה י"ל דוקא הנקיבות ועפ"י מ"ש התוס' בכתובות דכ"ו ע"ב דגם בגרושין שייכא דייקא שיראה שמא יוזמו העדים א"כ י"ל ה"נ הכתב לא מהני רק בצירוף דייקא שחוששת שמא מעידין כדי לקלקלה לכך דייקא ובצירוף הכתב מוכיח סמכינן על דייקא ומינסבא אבל בזכרים דלא נחשדו בעיני' למשקרים עבור שנאה לא דייקא לכך אף לגט פסולין ולכך מפרש התנא דש"ס הנשים למעט זכרים דאין נאמנין מיהו אם כי לדעתי הוא נכון אין בכוחי לחדש דבר שלא נזכר בשום פוסק ובפרט דיש להביא ראיה להיפוך לדעת הש"ג ממה דמיבעיא בש"ס בחמותה הבאה לאחר מכאן ופושט הש"ס ממה דתנא ה' נשים והרי שית הוין ודוחה הש"ס וקשה אכתי מנינא למ"ל וכיון דמונה והולך למ"ל מנינא וכן פריך רפ"ק דיבמות וכמה דוכתא ובע"כ יהיה מוכח דממעט זכרים לכך תנא מנינא ומוכח דזכרים נאמנין וא"כ צ"ע על המשנה דגיטין למה פרטה שמות הנשים וצ"ע כעת ודוק וע' עוד בחיבורי מה' זיין סי' קפ"א בתשובתי שכתבתי ראיה להיפוך ג"כ מדברי הש"ג והעליתי ג"כ דגם הזכרים אינן נאמנים וגם באשתמודעינהו אין ה' נשים נאמנים ולא הזכרים הדומין לאילו וע"ש בעזה"י ודוק:
סעיף ה' כבר אמרנו שהעד שאמר וכו' הרי זה כשר וכו' נ"ב הנה בדין אם ע"א נאמן מן התורה לטעם דלכך האמינוהו מכח חומר וכו' דעת התוס' דאינו מן התורה רק מדרבנן עי' בתוס' ד' פ"ח אך עי' מ"ש בחיבורי לאו"ח חלק הנרשם אחד ותשעים דף ק"ל בתשו' ל"ק ביטשאטש ודיני אתרוג שם העליתי די"ל דע"י סברא דדייקא נעשה של תורה ונאמן מן התורה ומכח חזקה דאין אדם חוטא ולא לו ייע"ש בטעמו כי נכון הוא בעזה"י ודוק:
סעיף ה' ולא יספידו אותו עד שיודעין שמת וכו' נ"ב עי' ב"ש מ"ש דאם ראינו גוסס ג' ימים ודאי מת וע' באחרונים שהרגישו בזה וחולקין עליו וע' בחבורי ליו"ד מהדורא ז' סי' ר"ה בה"ל אבילות סי' של"ט מ"ש לקיים דין זה בעזה"י ייע"ש ודוק:
סעיף ז' בא אחד ואמר הרגתיו וכו' נ"ב עי' מ"ש קצת בסוגיא מקור דין זה ביבמות ד' כ"ב עי' מ"ש בתשו' לחו"מ מהדורא ד' סי' קכ"א בהל' עדות סי' ל"ד ובתשו' ל"ק באר במהדורא ז' שלי ע"ש ודוק:
סעיף יו"ד שמעו קול וכו' נ"ב הנה מה שדברי הש"ע סתרו כאן להל' גיטין סימן קמ"א בענין מי שהיה מושלך בבור וכו' עיין מ"ש במהדורא ח' שלי סימן ס"ט בתשובה ל"ק דובנא קנה מקומה בהל' גיטין סימן ק"כ ייע"ש בעזה"י ודו"ק:
סעיף יד בהג"ה וכן אם אמר פלוני מת במסיח לפי תומו וכו' מקרי שפיר מסל"ת וכו' נ"ב הנה אעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר הוי דמסלפ"ת אף בלי קישור דברים הוי מסלפ"ת במס' בכורות (ד' ל"ה ע"א) במ"ש שלא לדעת לאתויי מסלפ"ת ופרש"י שלא שאלו קסדור מה טיבו אלא הם עצמן מסיחין לפי תומם ואומרים ראה לא ישחוט זה לעולם אלא ע"י מום ולא נתכוונו לכך שיטיל בו מום עכ"ל מוכח דאף בלי קישור דברים כל דלא הוי על ידי שאלה הוי מסלפ"ת וזה ראיה ברורה לפענ"ד ודו"ק ועי' בחבורי טטו"ד על יו"ד מהדורא ו' סי' ר"ב בתשובתי הל' בכור שם כתבתי ראיה להיפוך דלא מהני מסלפ"ת בלי קישור דברים מן הש"ס דב"ק ד' קי"ג ע"ב ייע"ש בעזה"י ודו"ק:
סעיף טו עכו"ם שהסיח לפי תומו וכו' נ"ב עי' בב"ש ס"ק מ"א שהביא דיעות אם בעי' באותו מעמד או לא ואנכי במהדורא ח' שלי בתשו' להל' גיטין בחבורי סי' ס"ט כתבתי דמסתבר לי דבעי' באותו מעמד דוקא והנה כעת נראה לי ראיה לזה מן הש"ס דב"ק (ד' קי"ד ע"ב) דקאמר שם רב אשי אין מסלפ"ת כשר אלא לעדות אשה בלבד א"ל רבינא לר"א והרי נחיל של דבורים וכו' ואח"כ פריך שם עוד ממעשה באדם אחד וכו' ומה פריך נימא דכונת ר"א דבעדות אשה כשר היינו אפילו אם היה פעם אחת מסלפ"ת אז כשר אף שאחר הימים מגיד ע"י שאלה אבל בשאר אסורין לא מהני אם אינו מסלפ"ת באותו מעמד אבל בנחיל של דבורים ובזה שיצא מבית הספר כיון דהוי באותו מעמד כשר אף לדאורייתא ובע"כ דאם אינו באותו מעמד לא מסתבר לומר שיהיה נקרא מסלפ"ת ושיהיה כשר לעדות אשה וזה ראיה ברורה לפענ"ד בעזה"י ודוק היטב:
באותו סעיף בהג"ה ואמרו לו מן היהודי אם הוא חי או מת וכו' נ"ב עי' בב"ש ס"ק נ"ח שכ' ה"ה אם אמר היהודי ראובן מת הוי כאלו אמר ראובן מעירי מת מדאמר היהודי עי' בחבורי לאו"ח חלק הנרשם ק"ב ד' כ"ח ע"ב השייך לאו"ח סי' קנ"ו שם הוכחתי מן הש"ס דגיטין ד' י"ד בבעיא ר"ש הנשיא או משמי' הנשיא קאמר דזה הוי בעיא בש"ס ונשאר בתיקו וספקא לחומרא ייע"ש מ"ש בעזה"י ודוק:
סעיף טז בהג"ה ויש חולקין בזה נ"ב הנה בלומדי מס' גיטין דכ"ח על דפריך שם מה מת ומה נהרג אלימא מת ממש ונהרג ממש דכוותיה בקונטרמיסין של עכו"ם אמאי לא ישיאו את אשתו הרי הוי מסלפ"ת ומהו פריך הרי לא הוי שם קישור דברים אח"כ ראיתי במפורשים שהביאו ראיה זו משם הריב"ש בעצמו אך אחר העיון לדעתי יש לדחות דהנה י"ל עיקר הטעם דצריך קישור דברים הוא להוכיח שאינו משקר ואין כוונתו להעיד דאם הוי ידענו שאומר אמת הי' מהני אף דאינו מסלפ"ת ועיקר החשש שמא משקר ואם אומר קישור דברים מוכח דאינו משקר וא"כ ה"ה אם יש שאר הוכחת דאינה משקר הוי כמו קישור דברים וא"כ באומר נהרג בערכאות למ"ל לומר זה דהוי מילתא דל"ש והרי לס"ד לא ידע הש"ס הטעם דעבידא לאחזוקי שקרייהו וא"כ למה דלא נדע זה למה לי' לומר מילתא דל"ש טפי הו"ל מילתא דשכיחא לומר מת סתם ומזה מוכח דקושטא קאמר והוי כמו קישור דברים וע"כ לא בעי הר"ן קישור דברים רק באומר סתם מת בזה יש לחוש למשקר אבל באומר מת או נהרג בערכאות לא בעי ק"ד דמוכח דאינו משקר וגם הוי כעין מיגו דאם הי' משקר הי' אומר מת סתם ויש ראי' לזה מלשון הברייתא גופא דנקטה שאמרו מת או נהרג ומה לי מת או נהרג למה נקטו נהרג בע"כ דרבותא למ"ש דאף דאומר נהרג דל"ש מ"מ ברישא נאמן ובסיפא אינו נאמן ובשלמא ביבמות דכ"ה נקט שם מת הרגתיו הרגינוהו שם א"ש דקמ"ל אף דמשים את עצמו רשע ופלוגתא דר"י ורבנן שם אבל כאן למה לי נהרג בע"כ דהוי רבותא וא"כ י"ל דמה"ט גופו ל"ב ק"ד כיון דמוכח דאינו משקר לא בעי' קישור דברים וכיוצא בזה כתב הרמ"א לענין הפסולין אם מוכח דהוי בלי רמי' וע"י קול מהני עדותן כן י"ל בזה ובזה יש ליישב מה שהקשו התוס' שם דלמה לא פריך מסיפא דלא ישיאו את אשתו והנה הם תרצו די"ל דבזה לא מהני מסלפ"ת אך הוא מחוסר טעם אך לדעתי י"ל דהנה מ"ש בש"ס אלא מהו נהרג יוצא להרוג אין הכונה דאומר כן מפורש רק הכונה כך כיון דאומר סתם מת או נהרג וכיון דהאומר כן הוי מקונטרסין יש לחוש אולי הוי כונתו יוצא להרוג ולכך בישראל בין כך ובין כך מותר אבל בנכרים יש לחוש כיון דמקונטרסין הוא אולי ראה להיותו יוצא להרגו לכך אומר בדדמי שנהרג וא"כ א"ש כיון דבאמת בעי' קישור דברים רק כיון דאומר נהרג במלתא דל"ש מוכח דאינו משקר דאם משקר היה אומר מת סתם במלתא דשכיחא יותר וא"כ תינח אם אומר כבר מת או נהרג אבל אם כוונתו לומר שהי' יוצא להרוג שוב אין ראי' ממ"ש נהרג די"ל דמשקר וחשש אולי אח"כ יבוא ויתגלה שקרו ולכך אינו אומר מת סתם רק אומר יוצא ליהרג וא"כ לא יהיה מוחזק לשקרו דיכול להתנצל שאח"כ פטרוהו ומצאו לו זכות וא"כ אם יתנצל שהיה כוונתו להיות יוצא ליהרג שוב שפיר נקט טפי נהרג בזה שכיח יותר בקונטריסין ממת להשליכו לקמוניא כפרש"י וא"כ אין ראיה מלשונו מדלא אמר מת סתם כיון דכוונתו שלא יהי' נתפס כשקרן ושוב כיון דליכא הוכחה מדבריו שוב לא מהני מסלפ"ת כיון דליכא ק"ד ויהי' ראי' מזה אדרבא דבעי' קישור דברים בעלמא ודוק היטב ועוד יש לדחות ראיות הריב"ש בפשיטות די"ל דבשני מסלפ"ת לא בעי' קישור דברים דכל אחד הוי כרגליים לדבר להשני וכמ"ש בתשו' בחיבורי מהדורא וא"ו ל"ק סימיאטיש לחלק בין מסלפ"ת אחד לב' כן י"ל בזה כיון דכאן נקט דשמע מקונטריסין לשון רבים מכלל דשמע מרבים כן ומיעוט רבים הוי שנים ובזה לכ"ע לא בעי' קישור דברים ודוק וא"ש:
סעי' כד מצאוהו הרוג וכו' אעפ"י שיש להם סימנים מובהקים וכו' נ"ב הנה בכמה תשובות סמכתי להקל היכא דיצאה מאיסור תורה ואינה אסורה רק מדרבנן דדי בסימנין דרבנן והנה כעת ראיתי למחבר אחד בזמנינו שהוכיח מן הכה"ג בהיפוך ממ"ש דבנפל במשאל"ס אחמרו רבנן עד שיהי' פ"פ עם החוטם והרי החוטם בעי' רק מדרבנן כמ"ש בבכורות דעדות אשה אחמרו בה רבנן וכו' והנה אינו אלא סמיות עינים לעין הרואה דהרי זה הוי לל"ק דבכורות אבל אח"כ מסיק הש"ס ואבע"א יכיר לחוד והכרת פנים לחוד א"כ להך לישנא הוי מן התורה דבעי' גם החוטם וקי"ל בכל כלישנא ב' וכן יסבור הכה"ג לכך ס"ל דבעי' תרוייהו ולעולם זה נכון דבדרבנן מהני סימנין דרבנן ולא הי' כדי להזכיר זה רק מחמת שהוא נוגע למה שסמכתי כמה פעמים בזה לזה העליתי בכתב להוציא מלב הקורא בספרו ודו"ק. והנה בדין מחלוקת הפוסקים אם מהני סימנין מובהקים לדידן בכלים דלא מושלי אינשי עי' בחבורי לאו"ח הל' לולב חלק הנרשם צ"ה ד' ק"כ בתשו' ל"ק שוואבך מ"ש ראיה להכשיר ולהיתר גם לדידן בכלים דלא מושלי אינשי והעליתי דאף סימנין דרבנן מ"מ סימנין הבאים מכח סברא עדיפי ייע"ש ודוק וע' מ"ש עוד בדין סימנין דרבנן ובדין אם ב' אמצעים נעשה מובהק עי' בחיבירי חכמת התורה על התורה פ' חיי שרה שנת תרי"ב מ"ש ראיה לזה מן התורה דרך אגדה דסימנין דרבנן ומב"א נעשה מובהק ייע"ש ד' יזכני לכוין כדת וכהלכה ויאיר עיני במאור התורה ייע"ש ודו"ק וע' בחידושי בה"ל גיטין מ"ש בעניני סימני דרבנן מה שיש להעיר כמה בעזה"י ומה דיש להביא ראיה למ"ש הנו"ב ואני כוונתי ג"כ לזה בכמה תשובות דהיכא דיצאה באיסור תורה ואין איסור רק מדרבנן מהני סימנין דרבנן ע"ש ודוק וע' בב"ש ס"ק ע' מ"ש בשם רי"ו בשם הרמ"ה דבסי' אמצעי אם נשאת לא תצא וע' בחיבורי על אהע"ז מהדורא ה' סי' ק"ד בתשובתי ל"ק קעשינוב מ"ש לפרש כוונתו עי"ש ודו"ק. וע' בחיבורי לאו"ח סימן תרמ"ח (שנת תר"ו) מ"ש שם בתשו' ליישב קושית האבן עוזר בענין סימנין מחולין דע"ט עי"ש שהארכתי בזה ודוק. והנה ידוע דעת הפוסקים שמחולקים אם שני סימנים אמצעים נעשו סי' מובהק וכבר דברנו בזה הרבה בעזה"י וכעת נראה לי ראיה דלא הוי סימן מובהק ממה דאמרי' בפ"ב דב"מ דאיבעיא להו סימנים דאורייתא או סימנים דרבנן נ"מ לאהדורי גט אשה בסימנים ומוכח להדיא דאם סימנים דרבנן אין מחזירין גט בסימן אמצעי וקשה אמאי לו יהא דחיישי' לשני יב"ש או לשני שווירי עכ"פ לא גריעי מסי' אמצעי דהרי איכא מ"ד דלא חיישי' לשני יב"ש אם לא הוחזקו וכן לשני שווירי והכי קיי"ל ובסימנין קיי"ל דסימנים דרבנן הרי דסימן אמצעי גרוע מלחוש לשני יב"ש או לשני שווירי א"כ אף למ"ד דחיישי' לשני יב"ש ולשני שווירי עכ"פ לא גרוע מסימן אמצעי א"כ כיון דיש עוד ס"א להיות מצטרפין שמו ושמה ושם עירם להדי סימן אמצעי ויהי' כסימן מובהק ואף אם סימנים דרבנן למה לא יחזור מיהו זה הי' אפשר לדחות די"ל דהכוונה דנ"מ היכא דידעי' שאבד עוד אחד גט כזה בשם כזה ואח"כ נמצא גט אחד ולא ידענו של מי הוא אם יחזור לו ע"י סימן אמצעי מיהו ממס' גיטין שפיר יש להביא ראי' מ"ש בגיטין דכ"ז ע"ב ר"א אמר כגון דאמר נקב יש בצד אות פלוני אבל נקב דעלמא לא מספקי' לי' אם סימנים דאורייתא או דרבנן ושם קשה שפיר דהרי שם מיירי דלא ידע אם יש שם עוד יב"ש או שני שווירי דהרי זה עיקר פלפול הש"ס שם אם חיישי' לשני שווירי א"כ מיירי באין ידוע רק לחוש לו א"כ למ"ל סי' מובהק אפי' ס"א ליצטרף בהדי השם ושם עירם ויהי' מובהק ועכ"פ הו"ל לר"א לתרץ כן בע"כ מוכח דאין מצטרפין שני אמצעים לסימן מובהק ועוד יותר ממ"ש שם אח"כ ברבה בב"ח דאמר לא ידענא אי משום סימנא או משום טב"ע ודוקא לצורבא מרבנן ולמה לא קאמר נמי אולי מתרווייהו דילמא גם ט"ע לא מהני לבדו ואין חילוק בין לצורבא מרבנן לאחר רק משום תרווייהו אהדרי לא משום סימנא וט"ע וביחד נעשה סימן מובהק ובע"כ מוכרח שלא מהני צירוף לעשותו סימן מובהק ודוק:
סעיף כז מצאוהו הרוג וכו' נ"ב הנה הפוסקים הביאו דעת המבי"ט והובא בתק"ע להקל בנמצא ההרוג באותו דרך שנאבד מכח הך חזקה דכנכ"ה [וכבר שמשתי בסברא זו בכמה מקומות] והנה כעת תמוה לי על סברא זו מן מס' בכורות פ"ק (ד' ז' ע"ב) דקאמר טעמא דחזינא דבלע וכו' אי הכי חזינן דבלע אמרי' האי איעכולי והאי אשרוצי אשריץ וכו' וקשה לי מהו פריך נימא דהוי חזקה דהיינו ההוא שנאבד היינו ההוא שנמצא ובע"כ מוכח כמ"ש בתשו' מכבר דלא אמרי' היינו האי שנאבד רק היכי דמצאו כמו שהיה קודם שנאבד אבל בנשתנה קצת ממה שהיה קודם שנאבד לא אמרי' הך חזקה ולכך כיון דהס"ד הוי בש"ס שלא מצאו שלם א"כ אינו כמו שנאבד לכך לא שייך הך חזקה ולכך משני שמצאו שלם וא"כ יש חזקה דהיינו האי שנאבד אך מפרש"י שם ד"ה שמצאו שלם שמצאו כל צורתו וגדול הוא ואם הוי עובר לא הוי משתהי ברחם כולי האי וכו' משמע דאף במצאו שלם לא אמרי' היינו האי שנאבד וכו' וצ"ע בזה ודוק היטב והנה בדין לומר בעגונה היינו האי שנאבד היינו שנמצא עי' בחבורי מי נדה בהשמטות ביו"ד סי' קץ ד' ק"כ בתשו' ל"ק בריגל שם העליתי די"ל דבדבר שאין לו היתר לכ"ע אמרי' היינו האי שנאבד אף לרשב"ג ולא פליגי בזה כלל ייע"ש בעזה"י ודוק:
סעיף לב אבל אם נפל לים וכו' שאני אומר רגל של אחר הוא וכו' נ"ב הנה זה דעת חה"ר ביבמות אבל דעת הרמב"ם הוי להיפוך דאף בהעלו רגל סתם מותרת והובא בב"י דבריהם בקצרה וע' בתשובתי במהדורא ז' שלי סימן ר"ז וסימן ר"ט שם כתבתי דראוי הוא להלכה כדעת הרמב"ם ושדברי הרשב"א תמוהין בראייתו לכך עכ"פ ראוי להקל בזה במקום עיגון ייע"ש ודו"ק:
סעיף לד וכן האשה וכו' הרי זו לא תנשא וכו' נ"ב עי' מ"ש בתשו' ל"ק טשערנאביל קנה מקומה דרך אגב בחיבורי טטו"ד מהדורא ז' שלי סי' נ"ח ביו"ד הל' בכור סי' ש"ט ובמהדורא ה' שלי ד' קמ"ח סי' קס"ח ע"ש ודוק:
סעיף לז בא עד אחד וכו' נ"ב עי' בב"ש ס"ק קט"ז שהביא דעת רש"י דאם היא אומרת מת אפילו כמה פסולין אומרים לא מת היא נאמנת דבע"ד נאמן על עצמו וע' מ"ש בעזה"י במהדורא ששי שלי סי' כ"ח בתשו' ל"ק קרסנטין מ"ש בזה לפלפל ייע"ש בעזה"י ודוק:
באותו סעיף בהג"ה מיהו משום לזות שפתים לא תנשא נ"ב הנה אם נשאת ונתאלמנה או נתגרשה אם מותרת אח"כ להנשא לכתחלה עי' במהדורא ו' שלי סי' א' בתשו' לל"ה קדושין סי' ל"ז מ"ש שם להוכיח דגם אז אסורה להנשא לכתחלה ייע"ש ודו"ק. וע' בחבורי משפט צדק על חו"מ מהדורא ד' סי' מ"ח הל' אבידה סי' רס"ב מה שהוכחתי מן הש"ס דגיטין דב' סימנין גרועים מצטרפין לסי' אמצעי ומכ"ש לפ"ז דב' אמצעים מצטרפין לסי' מובהק ייע"ש ודוק:
ס"ק לח אשה אומרת מת וכו' נ"ב עי' לעיל בב"ש ס"ק ל"ח מה שהביא קושיא בשם הגאון מוה' העשיל על הריב"ש מגיטין למה לא פריך שם ודלמא נכרי הוא וע' מ"ש בזה בדברי הב"ש הללו בתשו' ל"ק קאמיניץ במהדורא סי' ק"פ קנה מקומה ה"ל גיטין סי' ק"כ והנה קושיות הגאון הנ"ל נראה דלק"מ דבשלמא גבי פלוני נשכנו נחש והוא מת בזה בא הוכחה אם הוא ישראל או נכרי לכך הי' לו להקשות דלמא נכרי הוא אבל גבי כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי מוכח דהוא בקי בדינין מדלא אמר סתם כתבו גט לאשתי וייחד אלו שהם שומעים קולו וגם אמר יכתבו גט לאשתי ולא אמר תנו גט לאשתי או כתבו ותנו מוכח שהוא בקי בדינין ואין דרך נכרי להיות בקי בדינין לכך אין לחוש שמא הוא נכרי וא"ש בפשיטות וק"ל:
סעיף לט בהג"ה והב"ד צריכין להיות ג' כשרים וכו' נ"ב הנה להסוברים דבעי' דוקא היתר ג' בע"כ אינו כשאר הוראת איסור והיתר דהב"ד עבדי רק הודעת הדין אם לאסור או להתיר דא"כ יהיה די ביחיד ובע"כ דס"ל דדבור יהיה גורם ההיתר וכך תקנו חז"ל דלא הותרה רק ע"פ דבורם ולכך לדידהו נראה דראוי לכתחילה שיהיה ההיתר בפני האשה דיש לדמות זה להיתר נדרים דלא מהני ע"י שליח רק בעינן שיבוא הנודר בעצמו לפני המתירין והיינו מכח דבהיתר הנדרים הדיבור דידהו גורם ההיתר לכך לא מהני ע"י שליח ולכך ה"נ בזה דהדיבור דידהו גורם ההיתר ואפומייהו ניתרת בעינן שתהיה בפני האשה לכתחלה ולא שלא בפני' כנלפע"ד בזה ודו"ק:
סעיף מב שני עדים אומרים מת וכו' נ"ב עי' בח"מ וב"ש דאפילו אם נשאת בהיתר תצא והוא מש"ס יבמות ד' פ"ח ועי' במהדורא ו' שלי סי' א' תשו' שני' בתשובתי ל"ק לארוס בהל' קדושין סי' ל"ז מ"ש לפלפל בזה ושאין זה מוכרח ייע"ש וכמה דברים השייכין לסוגיא דב' אומרים מת ייע"ש גם בדין ע"א אומר מת וב' לא מת כתבנו שם ובישוב הסוגיא ודברי הפ"י בק"א ונטע שעשועים סי' ע"ה וסי' ע"ז ייע"ש בעזה"י ודוק. והנה מה שיש לעיין בזה בדברי הרמב"ם הל' שגגות פ"ח הל' ג' עי' בחבורי לאו"ח הל' יוה"כ חלק הנרשם ק"ב ד' ס"ו מ"ש ליישב זה שם ייע"ש ודוק. והנה מה שיש להעיר בסוגיא זו במה דפריך הש"ס ומי חצופה כולי האי והאמר רב המנונא וכו' וזה סותר להש"ס דנדרים עי' בתשובתי להל' גיטין סי' קמ"א דרך אגב מ"ש בזה והוא במהדורא ז' שלי סי' צ"ט ייע"ש ודוק:
סעיף מח בהג"ה או שנשתמד וכו' נ"ב עי' מ"ש במהדורא ו' שלי סי' י"ט בתשו' ל"ק פרעמסלא קנה מקומו בסי' זה ייע"ש מ"ש בטעם הדבר ובמה פליגי הפוסקים בזה ייע"ש גם כתבנו בע"א במיתת הבעל שהיה שוטה נמי תלוי בזה ייע"ש בעזה"י ודוק:
סעיף נה היה דבר בעולם וכו' נ"ב עיין מ"ש בתשובה ל"ק טולטשין קנה מקומה באהע"ז הל' חליצה שם פלפלתי הרבה בדין זה ובדין החזיקה היא מלחמה בעולם ובישוב קושיות התוס' בזה והוא במהדורא ז' שלי סימן נ"ו ויע"ש מ"ש בעזה"י ודוק:
סעיף נח אשה שנתקדשה וטעתה וכו' נ"ב הנה מלשון הרמ"א שכ' תצא מזה ומזה משמע דצריכה גט משני ולדידי דין זה צ"ע מאד דהנה מקור דין זה הוא מן פרק האשה רבה דגזרי' שמא יאמר גירש ראשון ונשא שני והנה באמת מפורש שם דמיירי בהלך בעלה למדה"י ובאו ואמרו לה מת בעלך וכו' ולפ"ז י"ל דוקא בכה"ג דכיון דנישאת ע"פ ע"א או ב' עדים ומן הסתם באין לב"ד להעיד והוא נשאת ע"פ היתר גמור בב"ד בזה יש לחוש דאף שבא ואמרו גירש ראשון ונשא שני דיאמרו דהב"ד וודאי דייקא ולא היו מתירין אותה רק מכח דיודעים דגירש ראשון אבל בטעתה וסברה דלא נתקדשה בזה כיון דלא נעשה עפ"י ב"ד ולא עפ"י עדים ולא אוושא מילתא דנשאת בהיתר מה"ת יטעו לומר דגירש ראשון ונשא שני ומנ"ל להחמיר בזה במילתא דרבנן כיון דהגט משני הוי רק מדרבנן וראיה לזה ממש ממ"ש לעיל בסי' זה ס"א וזה"ל אשת איש בכלל עריות היא ואין קדושין תופסין בה וכו' והנה כיון דזכר אח"כ מגט דרבנן בסיפא וברישא לא זכר כן מוכח דלא בע' קדושין אפי' מדרבנן ובע"כ מיירי דנתקדשה שלא בפני בעלה דאם בפניו הרי כתב אח"כ דמקודשת לשני דאין אשה מעיזה וכו' ובע"כ מיירי שלא בפני בעלה וכן יש ראיה מסי' מ"ו ס"ה מ"ש אין קדושי שני כלום מוכח דלא בעי גט כלל אף מדרבנן ומ"ט לא ניחוש שמא גירש ראשון וכו' בע"כ בכה"ג לא חיישי' לזה מיהו ראיות הללו דהרי מפורש בש"ע לעיל סעיף נ"ז דדוקא בנשאת בעי גט משני ולא בנתקדשה מיהו אף שאין לנו ראיה מ"מ מדנקט הש"ס והפוסקים דוקא בכה"ג בהלך בעלה למ"ה ואמרו לה מת בעלך ולא קמ"ל בהי' בעלה כאן והלכה ונשאת לאחר דבעי גט משני בע"כ בכה"ג לא בעי גט משני ומנ"ל להחמיר בכה"ג ואף הרמ"א דמחמיר נראה דהיינו דוקא בטעתה כיון דעכ"פ היא נשאת בהיתר ואוושא מילתא יש לחוש שיאמרו גירש ראשון כיון דנשאת בהיתר אבל אם במזיד נשאת לאחר נראה דוודאי לא בעי גט משני ואף דהיא מתנצלת עצמה כעת שאמרו לה מתחלה מת בעלה אינה נאמנת לכופו ליתן לה גט להיות אסור בקרובתיה דמה דהאמינו לה חז"ל לומר מת בעלה היינו מכח חזקה דדייקא ומינסבא אבל כיון דכבר נשאת ונודע דבעלה חי א"כ חזי' דלא דייקא א"כ אדרבא החזקה דדייקא מסייע להיפוך שלא אמרו לה שמת שבמזיד נשאת לכך אין בידה לכופו ליתן גט רק היא אסורה דשווייא אנפשיה חד"א לפי דבריו צריכה גט משני מדרבנן והוא אינו מחויב ליתן לה גט רק מבקשין ממנו כדין המפורש בסי' מ"ח והנה נראה ראי' לדברינו מיבמות דקע"ב גבי אשה שלא שהתה אחר בעלה ג"ח ומוקי לה בקדושי טעות ועי"ש פרש"י דלא בעי גיטא ומ"מ כיון דהוי דרך נשואין לא גזר רבנן וקשה מ"ט לא מוקי בנשאת לבעל ראשון ממש ואמרו לה מת בעלך ונשאת לאחר תוך ג"ח או טעתה וסברה דלא נתקדשה ונשאת לאחר דבזה בעי גט מזה ומזה ולכך לא גזרו כיון דהוי נשואין מדרבנן ובעי גיטא ומ"מ חלל לא הוי משני די"ל דנתעברה מביאה ראשונה ולא נעשית זונה עדיין ואינו חלל דאינו חלל רק מפסולי כהונה וכמ"ש להדיא בש"ע סי' ז' סעיף י"ד דבבא על עריות בביאה ראשונה אינו חלל רק ממזר לכך אינו מטמא להם ונאמר דלעולם היכי דלא בעי גיטא כלל שפיר גזרו רק היכי דבעי גיטא מדרבנן אז לא גזרו דממ"נ מן התורה אף בזנות הוי כהן ורבנן הוא דגזרו ומדרבנן הרי הוי נשואין ולמה לא משני כן ובע"כ דלא בעי גיטא משני רק בהלך למדה"י ולא כשהבעל כאן וכשהלך למדה"י לא שכיח שיהיה זמן קרוב כל כך שלא יהיה ג"ח מיום הליכתו עד נשואי השני ויהיה עדים באמצע שאמרו לה שמת ולכך לא מוקי כה"ג ועדיין צ"ע בישוב קושיא הנ"ל מיהו לדינא נראה כמ"ש ואף בזה אינו מחליט אולי יזכיני ד' בזמן אחר לבאר יותר בזה ודוק היטב:
שם באותו סעיף בהג"ה או שהורו לה ב"ד וכו' נ"ב עי' בטו"ז מה שתמה על דין זה ובב"ש וע' בחיבורי על אהע"ז מהדורא ד' בתשובתי ל"ק טימאשפאל מה שישבתי דברי הרשב"א על נכון ע"ש ודוק: ?