סעיף א' המפתה בתולת ישראל וכו' נ"ב נשאלתי כיון דלרוב הפוסקים פיתוי קטנה אונס הוא אם אף בזה הוי אונס דמחויב לישא אותה ולא לשלחה כל ימיו והשבתי שאין כאן מקום ספק דע"כ לא אמרי' פיתוי קטנה אונס הוא רק ליפטרה נפשה מקנס שלה מה שקנסה אותה התורה אם זנתה ברצון בזה אמרי' כיון דאין לה דעת לא נחשב ברצון ולא שייך לקנוס אותה אבל להיפוך לקנוס את הבעל במה שקנסה התורה אותו אם עושה לה באונס בזה לא קנסו אותו רק אם עושה באונס ממש אבל הכא סוף סוף היא לא עשאו רק ברצונה לא נחשב לו אונס. והכלל כך היא דפיתו קטנה לא נחשב לא אונס ולא רצון ולכך גבי קנס דידה שקנסה התורה אותה להיות נאסר וכדומה בזה בעי' רצון ממש וכל דהוי בקטנותה לא הוי ברצון ופטורה אבל קנס דידיה שקנסה התורה אותו באונס בזה בעי' אונס ממש ופיתוי קטנה לאו אונס היא וכל דלא הוי אונס ממש פטור ואצלה להיפוך כל דלא הוי רצון ממש פטורה ועוד שמקרא מלא דיבר הכתוב ולו תהיה לאשה תחת אשר עינה א"כ מפורש בכתוב דעיקר הקנס דלו תהיה לאשה הוי מכח אשר ענה ובפיתוי קטנה עכ"פ אשר ענה ליכא ודו"ק היטב. עיי' בחבורי טוב טעם ודעת הל' טריפות סי' ל"ט מהדורא ו' שלי סי' קע"ג מ"ש שם ליישב קושיות משכיל אחד דרך אגב בסוגיא דמכות דקיימו ולא קיימו דמשכחת לה במלך שאונס אשה ונשאה וגרשה וחזר ואנס אחרת מ"ש שם בעזה"י דרך אגב יע"ש ודו"ק והנה מה שיש להקשות בפ' התורה בפ' כי תצא מה שחלקה בין מצאה בעיר או בשדה ע' בחבורי ליו"ד מהדורא ד' שלי ומהדורא ה' סי' י"ט ובחיבורי לתורה פ' תצא שנת תר"י ודו"ק:

סעיף ד' היתה אסורה לו אפי' איסור דרבנן וכו' נ"ב הנה דעת הרמב"ם דאם בעל בעילת איסור אפי' דרבנן אין המים בודקין אותה ותמהו עליו ממעוברת חברו וכו' ולפענ"ד א"ש ע"ד מ"ש התוס' בפ"ק דחולין גבי בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלא על ידן צדיקים עצמן לא כ"ש שכתבו דהיינו דוקא בדבר האיסור מגופו אבל לא היתר בזמן איסור יע"ש כן י"ל בזה דדוקא באם בעל ביאת איסור שהוי הביאה גופו באיסור מצד גופו בזה נחשב ביאת איסור דומיא דזנות שלה דהוי האיסור מגופה דהיא אשת איש ואין היתרה בא ממילא אם הוא בעל כיוצא בה אף דהוי דרבנן אין המים בודקין אותה אבל במעוברת היא גופה מותרת ואין האיסור מגופה רק מצד הולד ויש זמן ידוע להיתרה בעבור ימי העיבור והנקה לכך בזה אינו דומה לביאתה דידה והוי היתר בזמן איסורה לכך בזה נחשב מנוקה מעון וז"פ ונכון וק"ל: