סעיף א' אין האשה נחשבת אשת איש וכו' נ"ב הנה גרסינן בפ"ק דקידושין (ד' ד' ע"א) מנינא דסיפא למעוטי מאי למעוטי חליצה וכו' עד ואימא אין ה"נ קשה לי הרי קי"ל כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה וכאן האשה אינה נקנית בביאה שכבר היא קנוי' ועומדת וא"כ אינה בת יבום שתהא קנוי' בביאה ואינה עולה לחליצה מיהו זה אפשר לומר דהכונה על ארוסה דהרי אפשר שתהא קנויה בביאה להיות נישואין עולה והוי ס"ד שיהיה די לה בחליצה או אפשר דאינה עולה ליבום היינו דאסורה ביבום אבל אם אינה אסורה ביבום רק דא"צ קנוי' כיון דעכ"פ מותרת בביאה אך קשה על התוס' שהקשו דאמה עברי' תצא בחליצה ותרצו דשפחה כנענית יוכיח וקשה הרי משפחה כנענית אינה ראיה דהרי היא אינה עולה ליבום דאסורה בביאה ולכך אינה עולה לחליצה משא"כ באמה עבריה שראוי' לביאה וליעדה ולכך עולה לחליצה וצ"ע בזה ודו"ק:

סעיף ד' האשה מתקדשת וכו' בכסף ונו' נ"ב הנה ראיתי בס' שעה"מ שהביא קושיא בשם הגאון מוהרא"ב ז"ל במה דפריך הש"ס דלמא עד דמקדש והדר בעיל והקשה מן הש"ס דסוטה דאיתא שם דארוסה לא שותה וכו' ויליף מקרא דבעי' קדמה בעילת בעל לבועל ולא שקדמה ביאת בועל לבעל וא"כ אם איתא דבעי' מקדש והדר בעיל א"כ לא משכחת לה ארוסה שיהיה קודמת שכיבת בועל לבעל ייע"ש והנה אמת בפשיטות לק"מ די"ל דמשכחת לה ע"י קדושי שטר [מיהו זה טעות דהש"ס פ"ק דקדושין שם מוכח דלפי פרכתו בכל קדושין יהיה כן דניבעיא קידש והדר בעיל ייע"ש] ועוד הי' נראה לי ע"פ דעת כמה פוסקים בהל' מו"מ דאם התנה בהדיא לקנות כמה דלא הוי קנין נמי מהני א"כ י"ל ה"נ הש"ס לא פריך רק על סתם קדושין אבל אם התנה בהדיא שיקנה בכסף קונה בודאי וגם אף להסוברים דלא מהני תנאי לעשות מאינו קנין קנין י"ל כאן מהני מה"ט גופא דגלי קרא גבי סוטה דאם התנה בהדיא דמהני גם י"ל כיון דבשאר קנינים מהני כסף לבדו א"כ הוי כסף עכ"פ קנין לכך מהני אף באשה עכ"פ אם התנה בהדיא מיהו היותר והעיקר נראה לי דבלא"ה א"ש דמשכחת לה דהבעל עשה העראה ולא גמר הביאה ואף להס"ד דבעי' מקדש וה"ב מ"מ י"ל בהעראה הוי די והבועל אח"כ גמר ביאתו וא"כ גמר ביאה הוי קדמה שכיבת בועל לבעל וקמ"ל דבעי' בגמר ביאה שיהיה קדימת בעל לבועל ועוד י"ל יותר דאף דבאמת אף בהעראה נאסרה על בעלה ומשקין אותה על חשד זה היינו כיון דהבעל הוי ראוי לגמור הביאה לכך דומה למה דקי"ל כל הראוי לבילה אין הבילה מעכבת בו כן ה"נ כיון דהוי ראוי לגמור הביאה הוי העראה כגמר ביאה וא"כ תינח בעלמא אבל כאן אם נאמר דבבועל אינה משקה אותה רק בגמר ביאה לא יהי' שייך לומר בהעראה הואיל ובידו לגמור דהרי אם בעי' גמר ביאה הוי קדמה שכיבת בועל לבעל וא"כ כיון דאם נצריך גמר ביאה בבועל לא יהיה שייך השקאה לכך ממילא בהעראה אין משקין אף דבזה קדם בעל לבועל וא"ש בעזה"י וזה דרך אמת לפענ"ד ודוק אך עי' בחיבורי חכמת התורה עה"ת פ' שופטים בפסוק ומי האיש אשר אירש אשה ולא לקחה כתבנו שם קושיא אחרת כעין זה ייע"ש בעזה"י ודוק:

סעיף ד' האשה מתקדשת בשלשה דרכים וכו' אבל חכמים אסרו לקדש בביאה וכו' נ"ב נסתפקתי אם איסור זה הוי דוקא באשה חדשה שלא בעלה מעולם אבל באם כבר היתה אשתו ובעלה וגרשה ומחזיר גרושתו אם בזה מותר לקדשה בביאה או דלמא גם זה אסור ונרא' דיש לפשוט זה ממה דגרסי' במס' גיטין (ד' פ"א ע"א) במשנה דהמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק ובש"ס שם ארבב"ח אמר ר' יוחנן בראוהו שנבעלה וכו' אבל בלא ראו שנבעל' לכ"ע א"צ גט שני תנן בד"א מן הנשואין אבל מן הארוסין לכ"ע א"צ גט שני מפני שלבה גס בה וכו' ואי בראו שנבעלה מה לי מן הנשואין מה לי מן הארוסין וקשה לי מה פריך הרי י"ל דמה דס"ל לב"ה דא"א עבע"ז הוי רק מכח חזקת כשרות דידי' וראי' דהרי ברגיל לזנות לא אמרי' אין אדם עבב"ז כמ"ש לקמן (סימן קמ"ט) בהג"ה ובע"כ הוי מכח חזקת כשרות ובפרט דהרי חזינן דב"ש ס"ל לגמרי דעושה אדם בב"ז ונהי דב"ה חולקין י"ל היינו מכח חזקת כשרות אבל היכי דראינו דעושה איסור בביאה זו גופו י"ל דמודים ב"ה דאדם עושה בב"ז וא"כ מהו פריך הרי י"ל מן הארוסין כיון דבלא"ה אסרו חז"ל לקדש בביאה א"כ סוף סוף חזינן דעבר ע"ד חכמים בזה שוב י"ל דעבר גם על זנות דגם ביאת פנוי' הוי רק דרבנן אבל מן הנשואין דמותר לקדש בביאה א"כ אם קדשה בביאה זו ליכא איסור כלל לכך ס"ל לב"ה דאין אדם עבב"ז וזה יהיה כונת המשנה דמן הארוסין אין לבו גס בה והוי פרוצות ואסור לקדשה בזה לכך ל"ח לקדושין ומהו פריך ובע"כ מוכח דאף במן הנשואין אסור לקדשה בביאה ודוק היטב ועיין מ"ש בסוגיא זו בעזה"י בהשמטות לה"ל נדה סימן קצ"ב עודנו בכ"י ד' יזכני להוציאו לאורה אמן ודוק:

באותו סעיף מכין אותו מכת מרדות וכו' נ"ב עי' בתשובתי ליו"ד סי' כ"ח במה"ת מ"ש שם ראי' להרמב"ם דרק אותו מכין ולא אותה ושם הוכחנו מדברי רש"י ותוס' להיפוך דס"ל דשניהם מכין גם אותה ייע"ש מה שהארכתי בזה ובביאור דברי התוס' יבמות ד' נ"ב ד"ה המקדש בביאה ייע"ש ודוק: