סעיף א' האיש יכול לעשות שליח לקדש לו אשה וכו' נ"ב אציג כאן הערה אחת אשר העיר ד' ברוחני הנה גרסי' רפ"ב דקדושין האיש מקדש בו ובשלוחו ופריך בש"ס השתא בשלוחו מקדש בו מבעיא וקשה לי מהו פריך הרי מפורש במס' מכות דבעדות אם נמצא אחד מהם קא"פ עדותם בטלה ופריך הש"ס נרבע יציל רובע יציל ומשני בש"ס במקיימי הדבר הכתוב מדבר ולא בעושי דבר ייע"ש וא"כ מהו פריך הרי קי"ל דשליח נעשה עד א"כ אין השליח נוגע וא"כ אם הוי נקט רק בשלוחו הוי ס"ד דוקא בשלוחו אז הוי קדושין בעדים אבל בו לא הוי קדושין כיון דצריך עדים והוא עצמו מבטל את העדות דהוי אחד קא"פ לכך קמ"ל דאף בו מהני מכח דעושי הדבר אינו מבטל העדות ולומר דממילא נשמע דבלא"ה כל מידי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח זה אינו דכלל זה דלא מצי עביד היינו אם מצד עצמו לא מצי עביד כגון בזר שאינו רשאי להקריב אבל כאן מצד עצמו יכול לקדש וקדושי' קדושין רק מכח טעם אחר שהוא מבטל העדות בזה לא הוי בכלל מצי עביד ובפרט כיון דתחלה משני הש"ס התם במכות כגון שרבעו מאחוריו וכו' וה"ה דהוי מצי לתרץ שסימא עיניו וכו' א"כ ה"נ כיון דמצי עביד אם יקדשינה מאחוריו או יעצים עיני' א"כ הוי מצי עביד ולעולם אם מקדשה בפני' ורואה אינו יכול לקדש לכך קמ"ל דהאיש מקדש בו ובשלוחו בו דומיא דשלוחו אפי' רואה הקדושין כמו אם מקדשה ע"י שליח מכח דהוי עושי הדבר וצ"ע וכן קשה לו על הש"ס דמכות להס"ד דשם למה לא פריך נמי מגיטין דכתיב ונתן בידה יבטל הוא הגט דהוי פסול וקשה למ"ד ע"מ כרתי ואף למ"ד ע"ח כרתי קשה וצ"ע בזה ודוק היטב. הנה המשנמ"ע נסתפק במי שעשה שליח לקדש לו אשה והלך השליח וקדשה קדושי ספק אם זה הוי שינוי בשליחות או לא והנה מצאתי ראי' לזה בנדרים בפ' הנודר מן הירק (ד' נ"ד ע"ח) דקאמר שם תנן התם שליח שעשה שליחותו וכו' מתני' דלא כר"ע דחי ר"ע הא אמר כל מילי דממליך השליח מינא הוא למעול בעה"ב ולא נמעול שליח וקשה מהו פריך הרי הרא"ש והר"ן כתבו לעיל גבי מודה ר"ע דלא לקי ומכח דספקא הוא וא"כ אם הוי ספק בשלמא בנדרים לחומרא לכן אסור מספק אבל לענין מעילה לו יהא מספקא הוי נמי הוי שינוי בשליחות לכך מעל השליח ועוד דהו"ל להקשות לא למעול שליח מכח דהוי ספקא אבל מהו פריך למעול בעה"ב הרי הוי נמי ספקא דדלמא הוי שינוי וממ"נ אם חייבין מעילה על הספק שפיר מעל השליח דדלמא הוי שינוי ואם לא שייך מעילה בספק מהו פריך למעול בעה"ב הרי הוי ספק דדלמא הוי שינוי ואין מועלין בספק והו"נ רק לומר לא למעול שליח אבל מהו פריך למעול בעה"ב בע"כ מוכח דספק לא נחשב שנוי בשליחות והוי כודאי עשה שליחותו ולכך פריך למעול בעה"ב ודוק וזה ראי' ברורה לפענ"ד בעה"י ודוק:

סעיף א' האיש יכול לעשות שליח וכו' נ"ב הנה ראיתי בבית מאיר ובספר ישועת יעקב כונו לד"א לומר דבשבת לא שייך איסור שליחות דעיקר כונת התורה שינוח האדם ייע"ש והנה כמדומה לי שכבר דחיתי זה בחידושינו באיזה מקום וכעת יצא הדבר מלבי והנה כעת ראיתי הדברים נסתרין מן הש"ס ספ"ק דע"ז (ד' כ"ב ע"א) במה דקאמר שם והא אותבי' רבינא לרבא סיועו לסייעו וע' שם בפרש"י מוכח שם מכמה דיבורים דשייך שליחות בשבת ואם לא הוי שייך בשבת שליחות שפיר הוי דומה לערלה ושפיר הוי תיובתא לא סיוע ובע"כ מוכח דיש שליחות בשבת ובפרט דהם באו ליישב פרש"י דס"ל דיש שליחות לנכרי לחומרא וישבוהו בסברת הנ"ל ובאמת ברש"י מבואר היפוך סברתם ולכך אין לדבריהם מקום בזה כן השבתי ל"ק קאליש לתלמידי החריף מוה' בעריל שווארץ נ"י ודוק:

סעיף ו' הכל וכו' חוץ וכו' והעכו"ם לפי שאינו בן ברית וכו' נ"ב עי' בפרישה מ"ש ליישב מה דלא נקט חד טעמא בנכרי ועבד משום דס"ל דנכרי נחשב איתא בתורת גיטין דבידו להתגייר והנה מה דקשה עליו מן הש"ס רפ"ב דקדושין דפריך שם למ"ל קרא עי' מ"ש בסי' מ"ד בהל' זו במהדורא ד' שלי בתשו' ל"ק ראזלע ליישב הכל על נכון וע' בעצי ארזים מ"ש תירץ זה מדעתו ועי"ש מ"ש בזה באריכות בקושיא על זה ולתרץ ייע"ש ודוק:

סעיף ז' וכן בכל מה וכו' שאם אמר לו לקדש סתם וקדשה על תנאי וכו' נ"ב הנה בדין זה אם הוי שינוי בשליחות עיין בחבורי ליו"ד הל' חלה סימן שכ"ג מהדורא ה' סימן רנ"ב מ"ש קצת ראי' מפרש"י גיטין ד' ס"א דהוי שינה אם השליח עושה תנאי ייע"ש בעזה"י ודוק: