סעיף א' פנויה שיצא עליה קול וכו' נ"ב עיין במהדורא ו' שלי ד' פ"א בהל' זו סימן מ"ב בתשובה למדינת וואלחייא מ"ש להסתפק אם גם בהכחשה מיד הקול בפני העדים והב"ד נמי חיישינן לקלא או י"ל דכל הסימן מיירי באינה מכחישה כגון שאינה בפנינו או שותקת אבל בהכחשה מיד י"ל דהוי קול ושוברו עמו דמן הסתם תביא עדים לפסלן כיון דהיא מכחשת אותם גם כתבנו שם דהקול יהי' תחלה בעיר ואח"כ יהי' הוחזק בב"ד אבל אם לא הי' קול מוחזק תחלה רק ע"י הגדת עדים בב"ד יצא הקול אין לו דין קול ואם אח"כ נודע שנתבטל העדות מותרת ואין לחוש בזה לקלא ייע"ש בעזה"י ודו"ק:

סעיף ח בהג"ה מיהו אם היא מודה אח"כ שנתקדשה לראשון וכו' נ"ב עיימ"ש בזה בתשובה ל"ק דארהא במדינת וואליחייא במעשה שאחר הנשואין אמרה לכהן שהיתה גרושה קודם שנתאלמנה והוא בחבורי ליו"ד מהדורא ה' סימן ר"ח בתשובה להל' טריפות סימן נ"ח ייע"ש דרך אגב כתבתי נמי בזה ייע"ש בעזה"י וגם ישבתי שם דברי הב"י שהביא הב"ש כאן דמחלק בין אומרת ברי לי או ל"א והד"מ תמה מאומרת טמאה אני לך ואני ישבתי שם בעזה"י על נכון וראיתי בבית מאיר שתמה על הד"מ דאיך שייך לומר בזה ענ"ב כיון דאסורה לפי דברי' ומי יודע אם יודה זה שנתקדשה לו וא"כ תהי' אסורה לכל העולם ייע"ש ולדעתי צדקו דברי הד"מ דהרי קיי"ל בנתנה אמתלא לדברי' ה"ז נאמנת לחזור בה גם קיי"ל דהמוציא את אשתו משום ש"ר ה"ז לא יחזור א"כ שפיר יש לחוש דענ"ב ואומרת דנתקדשה לאחר ואחר הגט תאמר ששקר הוא ולא נתקדשה ומה שאמרה כן הוי מכח ענ"ב והוי אמתלא טובה דאם חז"ל חשו לזה והתירו לדור עמה באיסור מכח זה מכ"ש שהיא תוכל ליתן אח"כ אמתלא זו ומ"מ לא יהי' הגט בטל דהרי תקנו חז"ל דלא יחזירנה ואומרים לה הוי יודע שאינך רשאי להחזירה וא"ש ודוק ועיינתי בחבורי לה"ל קדושין אז לא הי' ספר ב"מ בידי וכתבתי לו כ"ז בסברא דנפשאי כדברי הב"מ אבל עכשיו הדרא בי מטעמים הנ"ל ודו"ק: