Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 50
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף ה' ראובן שידך בתו וכו' נ"ב הנה מה שהקשו הכל על זה מדברי התוס' דהיכי דהדבר תלוי בדעת שניהם לא אזלינן בתר אומדנא גם הטעם החילוק בין שדוכין לאם כבר נתקדשה שכ' הרמ"א עיין בתשובתי לחו"מ סי' ל"ט ל"ק סאניוויץ במהדורא ה' שלי לחו"מ סי' ק"ד מ"ש ליישב כל זה בטוב טעם בעזה"י ייע"ש ודו"ק:
שם ראובן שידך בתו לשמעון בקנין וכו' נ"ב הנה מה שכאן סתם הרמ"א וביו"ד סי' רכ"ח סעיף מ"ג הביא חולק בזה וע' בנו"ב שהאריך בזה ובאמת לק"מ דשם מיירי דהאב המסרב ולא הבת דאל"כ תיפוק לי' בלא זה דלא גרע מאומרת מאיס עלי ובע"כ דמיירי דהיא אינה מקפדת וניחא לה בכל דהו רק האב מעכב ובזה דאין הדבר נוגע לו רק לבתו לא אלים האומדנא כ"כ לזה יש חולקין דאם לא בא לב"ד מיד חייב לקיים שבועתו משא"כ כאן דמיירי דהחתן נשבע ובו לא שייך מאיס עלי והוא עצמו מעכב לכך בזה אלים האומדנא מותר דלא ניחא ליה בכך וכ"ע מודים דפטור משבועה וכן מ"ש אח"כ אם קלקל המשודך מעשיו דיכולה המשודכת לחזור בו בזה כל דהיא עצמה חוזרת לא גרע מטענה מאיס עלי וכ"ע מודים דפטורה משבועה לעולם ולא פליגי ביו"ד רק אם אביו חוזר בזה לא אלים האומדנא כ"כ ודבר זה נכון וברור בסברא בעזה"י ודוק ולדבר זה העירני חכם אחד ממדינת רוססיא הרב מוה' יחזקאל נ"י אב"ד קלאווען:
באותו סעיף בהג"ה וי"א וכו' אבל אחר ארוסין נסתחפה שדהו וכו' נ"ב הנה ראיתי במחנה אפרים הל' שכירות (סי' ד') שכ' ליישב קושיות התוס' בב"ק פ' הגוזל (ד' ק"ט ע"א) שהקשו בכל לוקח מקח ונטרפה אח"כ לימא אדעתא דהכי לא קניתי ותירץ הגאון הנ"ל דשאני היכי דאירע אונס בגוף הדבר שקנה דאז אמרי' נסתחפה שדהו אבל היכי דאינו בגוף הדבר שקנה אז אזלינא בתר אומדנא ונסתייע מדברי הרא"ש שהביא הרמ"א כאן שאחר קדושין נסתחפה שדהו ייע"ש שהאריך ולפענ"ד א"א לומר כן שהוא נגד ש"ס ערוך רפ"ה דכתובות דפריך שם במה דקאמר רב אין הלכה כראב"ע ופריך ורב לא אזיל בתר אומדנא והא אתמר מתנות שכ"מ וכו' עד אלא תרווייהו אזלי בתר אומדנא וכו' ולמה לא קאמר החילוק כך דבמת הוא כיון דאירע בו עצמו האונס א"כ אמרינן נסתחפה שדהו לכך לא אזיל בתר אומדנא אבל התם במתנות שכ"מ דאין השינוי בגוף הדבר ולא שייך שם לומר נסתחפה שדהו לכך אזיל בתר אומדנא וטעם תשובת הרא"ש דבקדשה אמרינן נסתחפה שדהו היינו מכח דהיכי דתלוי בדעת שניהם לא אזלינן בתר אומדנא כמ"ש התוס' בכתובות (ד' מ"ח ע"א) רק זה הוי דוקא בקנין ממש כגון קידושין או לוקח פרה אבל היכי דליכא קנין ממש רק מה שמתחייב זה כנגד זה בחיוב לבדו בלא קנין איזה דבר בזה אזלינן בתר דעת המתחייב לבדו ובזה אזלינן בתר אומדנא וא"ש ודו"ק. וע' בב"ש מ"ש על מ"ש כאן המחבר ואח"כ אירע שהמירה אחות המשודכת וכו' דדוקא בזה ולא באחות אבי המשודך וכו' נראה דהיינו דוקא אחר שדוכין אבל קודם שדוכין והוא לא ידע כמ"ש הב"ש דהכל לפי הענין אם לא ידע הוי מום בזה אפילו אחר משאר המשפחה הוי מום כמשאחז"ל בפ"ה דסוכה דאין לך משפחה שיש בם מוכס שאין כולה מוכסין ודוקא בפגם שנולד אחר השדוכין דזה הוי חידוש דבעלמא בדבר התלוי בדעת שניהם לא אזלי' בתר אומדנא מה דנתחדש אח"כ ולכך בזה כיון דחידוש הוא אין לך אלא מ"ש הפוסקים אבל אם המיר קודם השידוך דהוי מקח טעות למפרע בזה אם נודע שיש מומר במשפחה זו הוי מקח טעות ובטל השידוך וכן נמי אם כבר נתקדשה אם נודע כן למפרע דהרי הרמ"א לא כ' רק אם אירע אחר ארוסין נסתחפה שדהו ומשמע הא מקודם ארוסין הוי מקח טעות וא"כ בזה אף אם הי' שאר מומר במשפח' נמי הוי מקח טעות והוי קדושי טעות ובטלו הקדושין מיהו בקדשה סתם וכנסה סתם נראה אף באחות המשודכת א"צ קדושין אחרים דאינו כ"כ מום לבטל הקדושין מדלא מנעו הש"ס בין המומין שמנה בפ' המדיר והיינו במה שתנא שם מה דהוסיפו בנשים יותר מכהנים הו"ל למנות גם זה דבהמיר אחד מן המשפחה הוי מום בנשים ולא בכהנים בע"כ אין זה מום לבטל הקדושין ואפשר אף בקדושין מ"ש הרמ"א הטעם דנסתחפ' שדהו היינו רק לבתר חרגמ"ה דא"י לקדש בע"כ והו' ס"ד דבזה יוכל לגרש בע"כ לכך קמ"ל דנסתחפ' שדהו וא"י לגרש בע"כ אבל אם הי' מום זה קודם ארוסין הוי מום ויכול לגרש בע"כ אבל מ"מ אין מום זה מבטל הקדושין להיות מותרת בלי גט כיון דלא מנאו התנא ואף דכ' המחבר לעיל (סי' א') דר"ג לא תיקן בארוסה היינו איסור ב' נשים לא תיקן בארוסה אבל גט בע"כ תיקן אף בארוסה וראי' ממ"ש שם הרמ"א אם אינו רוצה לכנוס רק לפטור וקשה אם הרוצה רק לפטור יפטרנה בגט ומי מעכב על ידו ובע"כ מוכח דא"י לגרש בע"כ ולכך שפיר אם היא רוצה לפטור והעכוב ממנה בזה יכול לישא אחרת אבל לגרש בע"כ א"י גם בארוס' והוי כוונת הרמ"א כנ"ל ואף דמבואר בב"ש (סי' קי"ט)ובח"מ שם דלישא ב' נשים חמור מגט בע"כ כגון במקום מצוה מ"מ י"ל בארוסה הוי להיפוך כיון דאינו בכלל ב' נשים דהוי רק ארוסה חמור גט בע"כ מלישא אחרת כיון דאינו בכלל לשון התקנה והבן ולכך עכ"פ בקדש' סתם וכנסה סתם הוי נשואין מעלייא וא"צ קדושין אחרים גם קדושין אחרים בלא"ה הוי חשש שיאמרו קדושין הראשונים אינן כלום וכמ"ש (בסי' ל"ד) לכך חלילה לחזור ולקדשה כנלפענ"ד בזה נכון לדינא בעזה"י ודוק היטב:
סעיף ו' כשרוצין לעשות כו' ומניחים שני שטרות אלו ביד שליש וכו' נ"ב עי' בחבורי משפט צדק לחו"מ מהדורא ה' סי' ל"ה ובחו"מ סי' ר"ז מ"ש דהיינו דוקא אם שניהם השלישו שטרו' כן אבל אם אחד השליש ואחד לא השליש ומכ"ש אם אחד השליש שט"ח ואחד מעות או משכון כיון דזה פטור גם השני פטור אף דהוי שט"ח דדוקא בתרתי טעמי דאגב דבעי כמקני גמר ומקני ובצירוף דהוי חיוב מהיום לכך מהני ויע"ש בעזה"י ודו"ק והנה מ"ש הב"ש ס"ק ט"ו דאם השלישו שט"ח כבר נגמר החיוב וצריך בושת היינו אם השלישו ש"ח על גוף הנדן אז נגמר החיוב אבל אם השלישו ש"ח רק על הקנס לקיים אז בושת לא שייך בזה עדיין וגם החיוב של הקנס לא חל כיון דהתנו לכתוב שטרות ממש וי"ל דלא נתחייבו רק אם יכתבו התנאים ולא קודם וגם מ"ש השלישו שטרות לאו דוקא ה"ה מעות נדן אם השלישו חל החיוב כנלפע"ד נכון לדינא בעה"י ודוק. עי' בח"מ ס"ק ט"ו וע' בבית מאיר מ"ש עליו וע' בתשובתי לחו"מ מהדורא ג' סי' ס"ו קנה מקומה בחו"מ סי' ר"ז בתשובתי ל"ק ביזאנב שם הארכתי בזה בעזה"י וישבתי דברי הח"מ מכמה הערות שיש עליו והעליתי בעזה"י דמהני אומדנא בזה לפוטרו ייע"ש ודו"ק: