סעיף א' בהג"ה ואח"כ מוליכין אותם לבית ואוכלים ביחד במקום צנוע וזהו החופה הנוהגת עכשיו וכו' נ"ב הנה ראיתי במקנה בק"א סי' נ"ה בהג"ה שהביא ראי' דחופה אף דיש שם אדם הוי חופה ממ"ש בכתובות ד' מ"ח דמיעטה התורה נכנס' לחופה ולא נבעלה מסקילה ואי ס"ד דבעי' שלא יהי' שם אדם מי מעיד שלא נבעלה דלמא באמת נבעלה ואף שהבעל אומר שלא נבעלה או שהיא מודית אין לחייבו בסקילה על פיה ייע"ש ולפענ"ד במחכת"ה אינו ראי' כלל חדא די"ל דהבעל אמר קודם שזינתה שלא בא עלי' והרי הרמב"ם פסק בפט"ו מסנהדרין דלא בעי' עדים רק בשעת מעשה אבל קודם מעשה נאמן ע"א וא"כ כל דע"א נאמן ה"ה קרוב נאמן ודינו כדין ע"א נאמן באסורין דכולם שוין א"כ הוא עצמו נאמן שלא בא עלי' ואם אח"כ זנתה הוי ס"ד שתהי' בסקילה גם י"ל דמיירי שהוחזקה נדה בשכנותי' קודם החופה ועדיין לא שהתה שיעור שתספור ותטבול והרי קי"ל דסוקלין ושורפין על החזקות וגם הוחזקה נדה בשכנותי' בעלה לוקה עלי' משום נדה א"כ בזה בודאי לא בא עלי' גם י"ל כיון דאם הוחזקה היא עצמה לא"א נמי סוקלין אח"כ כמ"ש הרמב"ם בפט"ז מסנהדרין ובאהע"ז (סימן כ') בבנה כרוך אחרי' א"כ ה"נ יש לומר דלא ידעינן כלל שהיתה א"א רק על פיה שהוחזקה עצמה לאשת איש ואמרה שנכנסה לחופה ולא נבעלה והיתה נאמנת במגו לכך אצטריך קרא למעט ודוק היטב:

סעיף ו' אבל אם אירס אשה וכו' והיא ארוסה אין לה כלום וכו' נ"ב עי' מ"ש בדין זה במהדורא ד' שלי בתשו' ל"ק ראזלע קנה מקומה בהל' קדושין סי' מ"ד ייע"ש מה שהעליתי בזה בדברי הרא"ש פרק אע"פ ולדינא דיש לחלק בין קדושי ביאה לכסף ושטר בזה ייע"ש בעזה"י ודוק:

באותו סעיף בהג"ה וי"א דארוסה יש לה כתובה וכו' נ"ב תמוה לי היכן מצא דעה זו המעיין בהרא"ש בכתובות פ' אע"פ לא השיג על הרמב"ם רק במה דס"ל להרמב"ם דאף בכת' לה אינה גובה מנה ומאתים רק מבני חרי ע"ז השיג דבכתב לה ראוי לגבות גם ממשעבדי וכן בטור יהי' הכונה מ"ש בקיצור ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל הכונה נמי על מ"ש הרמב"ם דאינה גובה ממשעבדי אבל להיות דעתם שארוסה יש לה כתובה אפי' בלא כת' לה לא מצינו זה בהרא"ש ולא בטור וצ"ע מכ"ל להרמ"א כן ודוק: