Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף א' כהן אסור מן התורה בגרושה וכו' נ"ב ראיתי להזכיר כאן דבר אחד הגם שאנחנו א"צ לזה מ"מ צריכין ג"כ אנחנו לקיים דברי חז"ל דע מה שתשוב וכו' לכן אמרתי להעלות פה על הספר והוא דוודאי אין חילוק אם נתגרשה עתה ובין היתה גרושה מכבר ונשאת ונתאלמנה אף דעתה הוי אלמנה ג"כ אסורה לכהן כיון דנאסרה פעם אחת תו לא מהני מה שנשאת אח"כ ונתאלמנה והדבר פשוט לכל איש אך למחות אבן הטועים נראה לי ראי' ברורה מן הש"ס דיבמות ד"ק ע"ב ממה דפריך שם שמואל ממשנה דלא שהתה אחר בעלה ג"ח ונשאת וכו' אלא הם אוננים עליו היכי משכחת לה וכו' אלא לאו בזנות ומאי פריך נימא דגרשה אחד וקדשה אחר תוך ג"ח ונתאלמנה מן האירוסין ונשאת לכהן זה תוך ג"ח וילדה וא"כ חלל לא הוי ומשכחת לה שניהם אוננים ובע"כ מוכח דאף שנתאלמנה באמצע אסורה לכהן ועוד ראי' ממה דדרשו חז"ל בפסוק ואשה גרושה מאישה דאפי' לא נתגרשה אלא מאישה כגון ואי את מותרת לכל אדם נמי אסורה לר"א דריש לה ולא מיבם ולמה לא דרשו לפי דמאישה דהשתא משמע דקמ"ל דאם היא גרושה מאישה דהשתא אסורה אבל אם היא אלמנה מאישה דהשתא אף דהוי גרושה מקודם מותרת ובע"כ מוכח דזה אינו כלל ועיין עוד ביבמות דנ"ו ע"ב במשנה דאלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכו' נתארמלה או נתגרשה מן הנשואין לא יאכלו ומן הארוסין יאכלו ועיי"ש בפירש"י ואי ס"ד דבאלמנה בתר נשואין מותרת לכהן למאי הוצרך לאשמעינן בנתאלמנה מן האירוסין דיאכלו בתרומה הרי אפילו לכהן מותרת כה"ג כיון דעתה נתארמלו וממ"נ בשביל אירוסין דהשתא לא נעשית חללה ובשביל גרושין הראשונים הרי עתה נתארמלה ובע"כ מוכח דליתי' ויסכר פי דוברי שקר בזה וזה יש לדחות די"ל דנשואין דהתירא מפקיעין הגרושין אבל נשואין דאיסורא אין מפקיעין הגרושין אך ראי' ראשונה חזקה ועוד כמה ראיות יש לי אלא שאין הפנאי גורם ולא העליתי רק ע"ד דע מה שתשיב וכו' וע' עוד ביבמות (ד' כ' ע"א) במשנה דאיסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת ומפרש איסור קדושה כגון אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ומ"ט לא תתייבם הרי עתה נתאלמנה ועיי"ש בפרש"י שם דלא תתייבם דאסורה לאחיו ייע"ש ומפורש ג"כ כן דאחר המיתה נמי אסורה וסברא הנ"ל לחלק בין נשואין דאיסור לנשואין דהיתר לא מסתבר כלל וישתקע הדבר ולא יאמר ודו"ק:
באותו סעיף לפיכך אם עבר ונשא ספק חלוצה וכו' נ"ב הנה בזה יש דיעות בפוסקים דיש מתירין ספק חלוצה אפילו לכתחלה לכהן עיין בב"ש לקמן סימן זה ס"ק י"ב ובחו"מ ס"ק ח' בשם הה"מ וסייעתו ונלפע"ד להכריע כך דבספק חלוצה דהוי ספקא ממש כגון קידש אשה אחת מחמש נשים או ספק בן ט' לראשון דבכה"ג דמדאורייתא בעי מספק חלוצה בזה אסורה לכהן מדרבנן כוודאי חלוצה עכ"פ לענין לכתחלה אבל אם ילדה ולד מבעלה ודאי רק דלא חי למ"ד יום בזה מן התורה לא בעי חליצה כלל דרוב ולד מעלייא יולדין ואינו ספק נפל רק מדרבנן בעי חליצה מספק בזה ודאי הלכה כדעת הסוברים דמותרת אפילו לכתחלה לכהן וראי' דיש חילוק בזה ממ"ש לקמן סימן קס"ד (סעיף ז') כל יבמה שהיא ספק דדבריהם אם יש עליו זיקת יבם אם לאו כגון יבמה שילדה ולד שלא נודע לו אם כלו לו חדשיו וכו' ואם נתקדשה לכהן שהוא אסור בחלוצה אינו חולץ לה שאין אוסרין לזה את אשתו משום ספק דדבריהם משמע להדיא דהא בשאר ספק חלוצה לא מהני אם נתקדשה לכהן ובעי חליצה ואין על מה שתהי' נאסרת עליו רק בכה"ג דילדה ולד דהוי רק ספק דדבריהם בזה מקילין דאם כבר נתקדשה לכהן דלא תחלוץ ולכך כמו דיש חילוק זה התם כן ה"נ בזה לענין להתיר ספק חלוצה לכהן יש נמי חילוק זה ובפרט דהרי בלא"ה יש מתירין כל ספק חלוצה לכהן ודאי למעט בפלוגתא עדיף ואין לומר דאדרבא משם מוכח להיפוך מדאמרי' דאינה חולצת כדי שלא תהי' נאסרת על הכהן מוכח הא אם תחלוץ אף ספק כהך אוסר על הכהן אך ז"א דהרי בלא"ה הקשו שם התוס' דהרי עכ"פ בדיעבד לא תצא ותרצו דהתם שאני שיאמרו כיון דחולצת אחר הנשואין קמו רבנן במלתא וידעו דבבירור בעי חליצה ויאמרו חליצה מותרת לכהן ייע"ש וא"כ מיושב נמי דקדוק הנ"ל דהתם שאני כיון דכבר נתקדשה מקודם חליצה גרע אבל אם חולצת תחלה מספק בכה"ג מותרת לכהן לכתחילה והנה מדברי התוס' הנ"ל גופו מקושייתם יהי' מוכח כדברינו דאל"כ מה הקשו הרי י"ל שאני ושאני דהרי קיי"ל ביבמה לשוק לא תפסו בה קדושין רק מספק וא"כ מה קושיא בשלמא בספק חליצה שנתקדשה מתחילה נולד הספק בדבריהם שמן התורה אף אם היא חלוצה מותרת לו ואין ספק רק מדרבנן וגם מדרבנן נמי עכ"פ תפסי בה קדושין רק דאסרו לדור עמה ולכך מעיקרא קדושין טובים נינהו וכיון דכבר היא אשתו לא תצא משא"כ בספק יבמה שנתקדשה ואח"כ חלצה הרי תחלה נולד הספק בדאוריית' אם היא מדאוריית' בעי חליצה אפשר דלא תפסו בה קדושין כלל א"כ מעיקרא קדישי ריעא נינהו ואפשר דאינו אשתו עדיין כלל ולכך נהי דמספק בעי גט כיון דעכ"פ אינה אשתו בוודאי ולכך נדון בזה כתחילת נשואין ולכך היתה נאסרת עליו מספק ומאי הקשו ובע"כ דהם ס"ל דבכה"ג לכתחלה מותרת לכהן ולכך שפיר הקשו דלו יהא דהוי עתה תחילת נשואין נמי מותרת לכהן לכך הוכרחו לתרץ דזה גרע. מיהו יש לדחות ראי' זו לא הוי מצי לתרץ כן משום דהוי ס"ס לדידן בזה אולי לא בעי חליצה כלל ואולי גם ביבמה לשוק תפסו בה קדושין מיהו לדינא נראה ברור כמש"כ ובפרט דהוי מילתא דדבריהם ואין להקשות א"כ אתה מצריכה כרוז לכהונה ז"א דא"כ תקשה כן להסוברים דכל ספק מותרת לכהן ובע"כ דלא אמרי' חשש זה רק היכי דבשעת חליצה לא ידענו אם מותרת לכהן רק אח"כ נודע שהיא מותרת בזה יש לחוש דילמא איכא דשמע בהא ולא שמע בהא אבל היכי דתיכף בתחילת החליצה נודע שמותרת לכהן לכך כל השומע החליצה דרכו לדקדק אם היא מכח וודאי או ספק ומידע ידע תיכף דמותרת לכהן ולא בעי כרוז לכהונה כנלפענ"ד נכון למעשה בזה ומ"ש המחבר ואפי' ריח הגט פוסל עי' מ"ש בזה דרך אגב ל"ק טולטשין קנה מקומה הל' גיטין סי' קמ"א שם דרך אגב כתבתי ג"כ מדין הנ"ל והוא במהדורא ט' שלי סי' קע"ז ייע"ש בעזה"י ודו"ק. וע' בב"ש ס"ק י"ד מה שהקשה מפ"ק דכתובות דכל שהאיסור קל צריך הרחקה יותר וע' מ"ש בזה בחיבורי לאו"ח ה"פ סי' תמ"ח בחלק הנרשם מאה ועשרה בדין י"ד מ"ש בתשובה למדינת אונגרין שנעלם במחכ"ת של הב"ש הש"ס דגיטין (ד' נ"ג ע"ב) ייע"ש דע"פ סוגיא שם מיושב קושיתו ייע"ש ודו"ק וע' מ"ש בחידושי ליישב קושיות הב"ש הנ"ל וכעת נראה דקשה עוד מן הש"ס דערובין (ד' ע"ו ע"א) דקאמר אי ברשויות דאוריית' ה"נ הבמ"ע ברשויות דרבנן וחז"ל עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה א"כ מוכח דדרבנן צריך הרחקה טפי ולפמ"ש התוס' שם דלר' יוחנן בדרבנן הקילו א"כ הוי ממש פלוגתא דרב ור"י בזה וי"ל דהש"ס דכתובות אזיל כסברת רב דאיסור קל צריך הרחקה יותר והפוסקים ס"ל הלכה כר' יוחנן דבקל א"צ הרחקה כל כך ודו"ק:
סעיף ה' בהג"ה יצא עליה קול חלוצה י"א דלא חיישי' נ"ב ע' מ"ש בזה בתשו' במדינות רוססיא ל"ק לינטוויץ ביו"ד הל' טריפות סי' נ"ז בענין שוחט שיצא עליו קול שאינו מדקדק בבדיקת הריאה ייע"ש מ"ש השייך לכאן ליישב דברי הרמב"ם שלא יסתרו זא"ז ייע"ש ודו"ק וע' בב"ש וע' בתשובתי ל"ק אונגוואהר במהדורא ה' שלי סי' קנ"ב מ"ש ליישב זה ע"כ והסברתי בטעמו אימתי חוששין לקלא ואימתי אין חוששין ייע"ש ודו"ק:
סעיף ז' כהן וכו' לא תדור עמו במבוי וכו' נ"ב ע' בב"ש ס"ק י"ד אם איסור חמור צריך הרחקה יותר או איסור קל צריך הרחקה יותר וע' במשנה מס' דמאי פ' ג' משנה ג' ר' יוסי מתיר בודאי ובלבד שיודיענו משמע הא בדמאי דהוי דרבנן אין סומכין על הודעה וכמ"ש שם הרב והתוי"ט בשם הירושלמי ומוכח להדיא דכל שהאיסור קל צריך הרחקה יותר ואפשר דוקא בשניהם דאוריי' אז ס"ל דבאיסור חמור צריך הרחקה יותר אבל באיסור דרבנן י"ל דעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וצריך בזה הרחקה יותר אך קשה א"כ הו"ל להש"ס פ"ט דכתובות להוכיח מהך משנה דעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וצ"ע בזה ודו"ק:
סעיף ח' וכן הגיורת והמשוחררת וכו' נ"ב הנה הב"ש כתב בשם רש"י דאיירי דנבעלת לעכו"ם וכו' והנה אחר המחילה קיצר בשיטת רש"י ונתן מכשול למעיין הנה אין כוונת רש"י לומר דאין גיורת אסורה לכהן רק בידוע שנבעלה דוודאי ז"א רק סתם גיורת נמי אסורה והיינו מכח דסתם גיורת יותר מבת ג' היא בחזקת שנבעלה וכדמוכח בפ"ק דכתובות ופרק אלו נערות שיש להם קנס רק רש"י מיירי בדס"א ע"ב במ"ש חכמים דאין זונה אלא גיורת ע"ז כתב רש"י דעיקרא דמילתא וודאי הוי משום ביאה דאין זונה אלא בנבעלה אבל מ"מ לענין איסור גם בלא ידע שנבעלה אסורה ואין היתר רק בידוע שלא נבעלה ועוד כוונת רש"י בע"כ הוי על פחות מבת ג' אז תליא מילתא בנבעלה אבל ביתר מבת ג' אפי' בידוע שלא נבעלה אסורה וכן מוכח להדי' בש"ס ד"ס ע"ב גבי תניא רשב"י אומר גיורת פחותה מבת ג"ש כשרה לכהונה ופריך א"ה אפי' יתירא מבת ג' וכו' עיי"ש בפרש"י מוכח להדיא דאף לר"ש דס"ל פחותה מבת ג' שנים כשרה מ"מ מודה ביותר מבת ג' דפסולה אפי' בידוע שלא נבעלה א"כ מכש"כ לרבנן דס"ל אפי' פחותה מבת ג' שנים פסולה דבאפי' בלא נבעלה פסולה ובע"כ מ"ש רש"י בדס"א ע"ב בנבעלה היינו פחותה מבת ג"ש בזה בעינן שנבעלה אבל ביתר מבת ג"ש מודה רש"י דלא בעינן שנבעלה ואין לומר דכוונת רש"י על פחותה מבת ג' הרי בזה אין ביאתה ביאה והאיך שייך לומר דעשאה זונה אך א"כ נאמר ולטעמך מכש"כ דקשה דא"כ כיון דאנן קיי"ל כרבנן דאפי' פחות מבת ג"ש פסולה לכהונה א"כ בע"כ אין הטעם משום ביאה רק כדעת שאר המפורשים ולכך לכאורה הי' נראה דבאמת הני חכמים דקאמרו אין זונה אלא גיורת היינו ר"ש דס"ל פחותה מבת ג"ש כשרה לכהונה לכך י"ל דבביאה תלי' מילתא אך לדידן דקיי"ל דפחותה מבת ג"ש נמי פסולה בע"כ מודה רש"י דלא הוי טעמא מכח ביאה אך לפי האמת ז"א דהרי כבר כתבנו דמוכח לעיל ד"ס ע"ב דלר"ש נמי אסורה ביתר מבת ג' אפי' לא נבעלה והאיך כתב רש"י דנבעלה ובע"כ דכוונת רש"י רק דמשום זונה לא נאסרה רק בנבעלה אבל מ"מ אף בלא נבעלה אסורה מטעם אחר מכח בתולת מזרע בית ישראל ותימא שה"ה כתב בפי"ח מהל' א"ב שדעת רש"י כהרמב"ם ולפמ"ש אין ראיה משם דכוונת רש"י דמשום זונה לא נאסרה רק בנבעלה אך מ"מ אסורה מטעם אחר כנ"ל ועכ"פ לא הו"ל להב"ש להעתיק דעת רש"י לדינא כיון דעכ"פ אנן קיי"ל אפי' פחותה מג"ש אסורה א"כ בוודאי אין הטעם רק מכח שנבעלה רק מטעם אחר ואם נאמר דס"ל להב"ש דאף בפחותה שייך ביאה לשווי' זונה לענין זה א"כ שוב י"ל כדברינו בתחלה דדוקא בפחותה מבת ג"ש הוא דבעינן שנבעלה והיינו דבזה כיון דאינה ראויה לביאה בעינן ביאה ממש אבל ביותר מבת ג"ש כיון דראויה לבעול נעשה זונה וכדעת הרמב"ם וכדמוכח ביבמות ד"ס ע"ב הנ"ל גם אף לפי הבנת הב"ש דהכל תלוי בנבעלה וגם משמע לי' דכוונת רש"י דוקא בידוע שנבעלה הנה זה וודאי הוי כפחותה מג"ש דאז אינה מן הסתם בחזקת בעולה רק בידוע שנבעלה אבל בתר מבת ג"ש וודאי עכ"פ הוי בחזקת בעולה כדמוכח בכמה דוכתא ולכך נראה דאפי' אם נשאת לכהן ויש לה כמה בנים תצא ואין לנו צד קולא לסמוך בזה כלל וכן נראה להדיא מלשון הטוש"ע לקמן סי' זיין סכ"א דדוקא בהורתה ולדתה בקדושה בזה סיים אם נשאת ל"ת מוכח הא בלא"ה אפי' נשאת תצא ואין לזוז מפסק הש"ע וגם אין לצרף בזה דעת הרשד"ם הובא באחרונים דבזה"ז אין אנו בקיאין ביחוסי כהונה הנה מלבד שדעת הרשד"ם היא דחויה ורוב הפוסקים מוהרי"ט ודעמו ושו"ת כנסת יחזקאל חולקין עליו ופסקו דכופין להוציא עיין בבאר היטב בסימן זה אך מלבד זה הם דברו רק בנשא חלוצה דהוי וודאי דרבנן בזה סמך להקל אבל בגיורת דיש עוד כמה דיעות דס"ל דהוי מן התורה א"כ הוי ס"ס לאיסורא דילמא הוי מן התורה ואת"ל דרבנן דלמא הלכה כרוב הפוסקים דגם בזה"ז דין כהן גמור יש לו לכך אין מקום להקל בזה כלל וכן פסקתי הלכה למעשה שבא לידי ובנדון עוד איזה ספק שיש בזה כתבתי בחיבורי על יו"ד בהל' גרים ודוק היטב. ובהיותי בזה קשה לי טובא להסוברים דגיורת אינה רק מדרבנן תמיה לי טובא מן הש"ס דיבמות ד"ס ע"ב דקאמר שם תני רשב"י אומר גיורת פחותה מבת ג"ש כשרה לכהן דכתיב וכל הטף בנשים החיו לכם הראוי לכם והרי הי' פנחס עמהם ורבנן לעבדים ולשפחות וקשה מה ראי' הוא זה אף יתירא מבת ג' הוי רק דרבנן א"כ י"ל ה"ה אף פחותה מב"ג י"ל דפסולה ומה ראי' הוא זה מן התורה ורבנן למה הוצרכו לומר ההוא לעבדים הול"ל מדאורייתא לא קאמינא כי קאמינא מדרבנן ולכאורה הי' אפשר לומר דהכוונה עפ"י דברי הטו"ז ביו"ד סימן קי"ז ובאו"ח סי' תקפ"ח דדבר שהוא מפורש להיתר אין כח ביד חז"ל לאוסרו ולכך ה"נ כיון דכתיב בפירוש החיו לכם אין כח ביד חז"ל לאוסרו אך א"כ קשה יותר מה פריך א"ה אף ביתר מב"ג נמי עיין שם בפרש"י ומה קושיא הרי יתירא מבת ג' לא נאמר מפורש החיו לכם רק ממילא משתמע מכלל הן מדלא צוה להרוג רק יודעת איש מוכח דבאינה יודעת החיו אך כיון דאינו מפורש בקרא שפיר גזרו חכמים אך בטף כיון דנאמר מפורש וכל טף החיו לכם לכך אין כח ביד חז"ל לאוסרו ומה פריך בע"כ מוכח דמן התורה הוא וזה ראי' גדולה לפענ"ד ואין לי פנאי לעיין אם הרגיש בזה באיזה ספר ודוק ואולי יזכני ה' בזמן אחר לבאר יותר:
סעיף י' אשת כהן שנבעלה אפילו באונס וכו' נ"ב עי' מ"ש בתשובה ל"ק הארחוב קנה מקומה בסימן קע"ח במהדורא ד' שלי מה דנסתפקתי אם זנתה כשלא היתה בת דעת כלל אם אסורה או לא ייע"ש מ"ש בזה בעזה"י ודו"ק:
סעיף יא אשת ישראל שנאנסה אעפ"י שמותרת לבעלה וכו' נ"ב הנה התוס' במס' שבת ד"נ ד"ה לקוחין יש לך בה הקשו הרי אף שחטא דוד אבל היא היתה באונס ומותרת לבועל ותמהני דהרי דעת אבוה דשמואל במס' כתובות ד"כ האשה שנאנסה אסורה לבעלה שמא סופה ברצון ונהי דאנן קיי"ל דמותרת מ"מ הרי אמרי' דשבויי מלכות אינן כשבויי לסטים ואסורה וא"כ ה"נ מכש"כ בדוד יש לומר שמא נתרצית ולכך היתה אסורה לו ומאי הקשו ואין פנאי לעיין בספרים אם הרגישו בזה ולע"ע צ"ע ודו"ק:
סעיף יג אשת כהן שאמרה לבעלה וכו' אסורה לכל כהן שבעולם וכו' נ"ב עי' בב"ש ס"ק כ"ה מ"ש דאם נשאת לכהן אחר לא תצא ונשאלתי ממשכיל אחד מוה' הירש טרייסטער מ"ק הושאטין דלמה לא תצא הרי שוי' נפשה חד"א והשבתי דיפה הרגיש אך כבר קדמו הבית מאיר בזה והניח בקושיא ולפענ"ד הי' נראה לפרש כוונת הב"ש כך דהוא מיירי דליכא עדים שאמרה כן תחת בעלה הראשון רק היא אומרת כן שאמרה כן תחת בעלה הראשון והוי ס"ד לומר כיון דמדינא היתה נאמנת תמיד רק שחז"ל תקנו מכח שמא עיני' נתנה באחר י"ל דהיינו דוקא אם אומרת נאנסתי תחתיך דבזה אם נאמין לה כל הנשים יאמרו כן אבל לומר שנאנסה תחת בעלה הראשון ושאמרה כן לבעלה הראשון זה מלתא דלא שכיחא לא חששו חז"ל לעשות תקנה בזה גם י"ל דבזה יש לה מגו דנאנסתי תחתיך דהרי הב"ש כתב בסי' ס"ח באומרת מ"ע אני מעיקרא נאמנת במגו דמ"ע אני תחתיך ומ"ע אני תחתיך באמת אינה נאמנת דאין לה מגו ומ"מ אם אומרת מ"ע אני מעיקרא נחשב מגו מכח דהוי טענה מעלייתא דבזה אין לה כתובה ובזה יש לה כתובה ייע"ש א"כ ה"נ באם אומרת נאנסתי תחתיך יש לה כתובה ובאומרת נאנסתי תחת בעלה הראשון אין לה כתובה משני דהטעתו וא"כ הוי ס"ד דיש לה מגו ותהי' נאמנת לכך קמ"ל דמ"מ אין לה נאמנות מכח דדלמא ערומי קמערמה כמ"ש בש"ס גבי פוגמת ובפ"ק דב"מ גבי זה אומר שתים וזה אומר שלש כן הי' נראה לפ"ד אך אחר הישוב קצת א"ש בלא"ה דברי הב"ש דהרי הב"מ גופא כתב שם דבאומרת אמתלא ודאי נאמנת רק הב"ש מיירו בלא אמתלא והנה מבואר בהל' נדה סי' קפ"ה דבאם באה ושוכבת עמו הוי כאמתלא ייע"ש א"כ ה"נ כיון דנשאת לכהן אחר הוי כאמתלא ולכתחילה אסורה להנשא עד שתפרש האמתלא [גם הרי יש דיעות דלא מהני אמתלא לכך לכתחילה לא תנשא] אבל אם נישאת לא תצא דהנשואין הוי כאמתלא לכך לא תצא רק אם חוזרת ואומרת תחת בעלה השני שנאנסה תחת הראשון ואין לה אמתלא אז ממ"נ מכח אמירתה תחלה מה שנשאת לו הוי כאמתלא ומה דאומרת השתא דאין לה אמתלא י"ל דעיניה נתנה באחר ולכך לא תצא רק אם בעלה מאמין לה אז תצא כיון דהשתא מחזקת בדבריו שאין לה אמתלא וא"ש בעזה"י דברי הב"ש ודו"ק וע' מ"ש בתשו' ל"ק טרנפאל במהדורא ח' שלי סי' רמ"ד קנה מקומה הל' קדושין סי' מ"ח ובמהדורא ב' שלי בסי' קט"ו בתשו' ל"ק סימייאטיש ייע"ש שהארכנו בדין זה בכמה ענינים בעזה"י וע' מ"ש בתשובה בעזה"י בתשובה ל"ק בראיילוב קנה מקומה באהע"ז סימן י"א במהדורא ט' שלי סי' ק"ע להוסיף על דברי הב"ש שבאומרת ברצון לא מהני אמתלא לכ"ע ייע"ש ודו"ק: