סעיף א' אין לאיש חזקה בנכסי מלוג של אשתו וכו' נ"ב עיין בב"ש מה שהביא ראי' מן הש"ס ותמהו עליו שהרי רב אומר כן שם ורב ס"ל בכתובות דלא מהני כלל סילוק מירושה ונראה לפרש דבריו דנהי דרב ס"ל דסילוק לא מהני היינו דוקא בלשון דין ודברים אבל אם כ' לו שדה שאירש ממך יהי' קנוי לך מעכשיו או כ' ליורשיה כן ורב ס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם במס' ב"מ א"כ בודאי אינו יורש אותה ונקנה למפרע ליורשה או לה לעצמה ובזה מהני סילוק א"כ מאי מקשה נימא דסילק עצמו בכה"ג ואז אינו יורש אותה ואף שיכול לחזור כ"ז שלא בא לעולם מ"מ לא סמכה דעתה ושמא יעמוד בדיבורו ולא ימחה כי אינו יורש אותה והא דקתני אין מחזיקין מיירי כשיורשה בודאי וסמכה עליו שבודאי ימחה ומזה משמע דאף שאין יורש אותה מ"מ אין מחזיקין ופריך שפיר ומ"ש הב"ש שהתו' כתבו זה משום שס"ל דבכל גווני לא מהני סילוק רוצה לומר בזה דהתוס' כתבו למאי דקיי"ל דאין אדם מקנה דשלבל"ע ע"כ באמת לא שייך סילוק בירושה אבל רב ס"ל בב"מ שדה זו לכשאקחנה ממך קנויה לך מעכשיו קנה ומשכחת שסלק בכה"ג שכותב לה או ליורשיה ומקשה שפיר והנה מ"ש הב"ש שלכן כתבו התוס' טעם זה משום שס"ל דלא מהני סילוק בירושה דבריו תמוהין דעדיין יש כמה גווני שאינו ירושה כדין המבואר בסימן פ"ג דדמי חבלה שחבל בעלה אינה יורשה א"כ גם אם לקחה שדה בעד המעות או נתן לה שדה בעד דמי החבלה ג"כ אינה יורשה או לפי מ"ש הב"ש בסימן נ"ה שטובת הנאה של הכתובה אינה יורשה א"כ גם בשדה שלקחה בדמי' אינה יורש א"כ האיך כתבו התוס' טעם שאינו הלא נ"מ להני גווני שאינה יורשה והאיך כתבו טעם שאינו והי' נראה לחלק בין שהוא סילק א"ע מירושה מרצון הטוב אז שפיר סמכה עליו שימחה היא אבל כשהוא רוצה ליורשה רק שמצד אחר אינו יכול ליורשה והיא אינו רוצה להקנות לו הנכסים אז בודאי לא ימחה על נכסיו ויש לו חזקה וא"ש דברי התוס' דכשהוא סילק עצמו ואז באמת יורשה וכשמצד אחר אין יורשה אז יש לו חזקה ואין נ"מ בטעמם כלל. אך לפי"ז נשאר קושית הב"ש על רש"י דנימא דאיירי רב בכה"ג כגון שמכרה כתובתה בטובת הנאה או חבל בה בעלה ולקחה בעד המעות שדה שאז אינה יורשה ע"כ צריכה למחות ומאי קושיא וע"כ דגם בכה"ג אין צריכה למחות ולפי"ז לא הי' לי' להתוס' תו לנקוט טעם שאינו הלא נ"מ בכמה גווני שאינה יורשה ודוק וצ"ע: