Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 93
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף ב' האשה שהי' לה ספק גירושין ומת בעלה אינה נזונית מנכסיו נ"ב נסתפקתי אם הגט כשר מן התורה ואינו פסול רק מדרבנן אם חייב במזונותיה והנה וודאי יש לחלק בין פסול מדרבנן לספק גירושין דספק גירושין אם ניסת תצא ובדרבנן אם ניסת לא תצא כמ"ש לקמן בה"ל גיטין סימן ק"נ והנה מצאתי בב"ש סימן קי"ט ס"ק י"א מוכח שם לפי טעם הב' דגם פסול מדרבנן נמי חייב במזונותיה כמו מגורשת ואינה מגורשת אך לטעם אחד י"ל דבזה פטור ממזונו' ועיין בבית מאיר שמאריך שם דאין לנו כח להוציא ממון ולפענ"ד נראה להביא ראי' לזה מן הש"ס דפ"ב דגיטין דכ"ו ע"ב דקאמר וזמנין דהוי ליה קטטה מורתח עלה וזרוק לה נהלא ומעגן ומותיב לה עכ"ל ופרש"י ומותיב לה כשהיא מגורשת עכ"ל והנה קשה מה בעי רש"י בזה ויותר קשה הרי ממ"נ אם יתן לה בלי עידי חתימה א"כ אינו כלום וחספא בעלמא יהיב לה ואם יחתום עדים ליתן לה א"כ באמת מגורשת והאיך קאמר דמעגן לה הרי אינה עגונה כלל ובע"כ דהכוונה כך דוודאי לחוש דבאם הכתובה יהי' עמה קטטה זה מילתא דל"ש ובשביל מילתא דל"ש לא תקנו רבנן אך עיקר החשש הוא שיהא כן אחר כמה ימים והרי אז מה חשש הוי בזה הרי אדרבא אם לא יתקנו ויכתוב גם התורף והזמן א"כ אח"כ יהי' פסול מכח מוקדם ומה חשש הוי בזה וא"כ יהי' חייב במזונותיה במוקדם ומה יועיל בזה (ואין לומר דא"כ העדים לא יחתמו לו כמ"ש התוס' ד"ה ה"נ גזירה שמא יאמרו וכו' אך באמת א"ש דבשלמא השתא דבשום גט אין כותבין זמן רק בארוסה ירגישו העדים דמוקדם פסול מדאין כותבין זמן בנשואה לכך שפיר הקשו דגם בארוסה לא יחתמו אבל להס"ד אם יכתבו זמן בכל הגיטין יש לחוש דהעדים יטעו דמוקדם כשר כיון דכותבין בו זמן ויחתמו ולא ידעו דמוקדם פסול) ובע"כ כיון דעכ"פ מגורשת מן התורה יפטור ממזונותיה וזה שכיון רש"י כשהיא מגורשת כלומר כיון דמגורשת מן התורה ויפטור ממזונותיה ומ"מ כיון דמדרבנן אסורה א"כ מעגן לה ומה דקאמר ומותיב לה הכוונה עפמ"ש הבית מאיר בסימן קי"ט וסימן ע"ד דכל כמה דהיא אגודא בי' לא יתנו לו אחריתא לכך אמר שיש לחוש שהוא מותיב לה וילך למקום אחר שלא ידעו שם שאגודא ביה אשה ואז הוא יקח אחרת ואותה יעגן ומזונות לא יצטרך ליתן לה ועגונה תהי' ומוכח מזה להדיא דפסולי דרבנן פטור ממזונות ואינה דומה למגורשת ואינה מגורשת וזה ראי' ברורה לדעתי ודוק:
שם באותו סעיף בהגה"ה אבל בחיי בעלה יש לה מזונות נ"ב עיין באחרונים הביאו פלוגתת הפוסקים בגרושה אם יש לה מזונות כשאין מסלקין לה הכתובה ועיין במהדורא זיין שלי על אהע"ז סימן קע"ו בתשובתי ל"ק קאלימייא מ"ש דבגרושה כדי שלא תפול לפני יבם לכ"ע אין לה מזונות אף שלא סלקו לה הכתובה ע"ש בטעמו כי טוב ודוק:
ס"ק י"ד וכו' נ"ב נראה לחלק בין הא לאומר תנו ר' זוז לאשתי שאם אמר בלשון מתנה נוטלת חוץ מכתובתה כו' דהנה ממ"נ אין צריכין ליתן לה דמי מזונות בתנאי ב"ד דאם תרצה ליזון מן הדמים שבתנאי ב"ד ממילא לא יתן לה הדמים שצוה כי לא צווה רק ליתן לה מזונות אבל אם אינה רוצה ליתן מהם לא יתנו לה ואם תרצה לזון מדמי המתנה תו הוי הדמים שיתנו לה מתנאי ב"ד כיון שאינה ניזונית הוי כאלו צמצמה והותירה כמבואר בסימן צ"ה ששייך להיורשים ע"כ גם כאן כיון שלא תהי' ניזונית מהם שאינה צריכה הוי כאלו הותירה ע"כ אין צריכה ליתן לה ול"ד לכתובה שלא שייך זה ודוק:
סעיף י"א וכו' נ"ב עיין ב"ש ס"ק כ"א מה שתמה על הח"מ היא תמוה למעיין שם בח"מ סי' ק"ה שלא השיג כלל על רמ"א שהביא דין זה דאיך שייך זה להשיג כיון דרמ"א מביא דיעה ראשונה דס"ל להיפוך היאך שייך להקשות פשיטא וגם כל הדיעות שהב"ש מביא כאן מביא הח"מ בעצמו שם רק דקושיות הח"מ דלמה מביא רמ"א דין זה בשם מהרי"ו הלא גם הרב המגיד כתב כן ולמה תלה הדבר במהרי"ו וכן הוא להדיא כונתו שם ולא ידעתי מה השיג עליו הב"ש וצ"ע ודו"ק
סעיף יט וכו' נ"ב מה שהביא הט"ז דברי הרמב"ן שהביא ראי' שלא כדברי הרמב"ם והרי"ף דחה דבריו ונלפענ"ד אין בדחיותו כלום שאכתי תקשה מאי קאמרה כבי תרי עבדית לי הא ממ"נ לא עבד לה כבי תרי דאם לא תקפוץ ותשבע אף לדברי רב לחוד לית לה מזוני ואם תקפוץ ותשבע אז נוטלת הכתובה והיאך עביד לה כבי תרי ונהי דאפשר דהיא לא ידעה שעל מזון צריכה שבועה מ"מ הוי לי' להשיב שלא עביד לה כלל כברי תרי ומדלא השיב כן משמע דאמת אין צריכה שבועה וא"ש דברי הרמב"ן ודוק:
סעיף כ בהגה"ה הקדיש כל נכסיו הוי כמתנת ברי נ"ב הח"מ והב"ש תמהו עליו ולפענ"ד הדין עמו כי הנה הדין המבואר בח"מ סימן ר"נ ש"מ שהקדיש כל נכסיו וכו' היא בעיא דלא אפשיטא בגט אם יכול לחזור כשעמד כדין מתנה אי הי' דעתו שיהי' הקדש מיד כדי שיחי' בזכות זה ונשאר בתיקו והנה הרא"ש פוסק שם לחומרא דאינו יכול לחזור והוי הקדש אף אם עמד ואף החולקים עליו שם ופסקו דיכול לחזור היינו מטעם דאוקי ממונא אחזקתו והמוציא מחבירו עליו הראי' וזה שייך דוקא לגבי הש"מ כשעמד אבל אם מת הש"מ רק לענין מזונות אשתו וודאי דהא שכתבו הפוסקים דהנכסים בחזקתה היינו דוקא לאחר מיתה אבל מחיים וודאי דאין הנכסים בחזקתה כמבואר בכמה דוכתא א"כ כיון דהיא אינם מוחזקת מחיים שוב שוה להקדש ופסקינן תו האיבעיא לחומרא כיון דל"ש המע"ה דאין היא מוחזקת כלל ול"ד למתנת ש"מ ששם בוודאי דעתו שיחול לאחר מיתה ושיעבודה חל בשעת מיתה והיא קודמת אבל בהקדש י"ל שהי' דעתו שיחול מיד ולא היו יכולין לחזור כלל והוי ההקדש קודם ופסקינן האיבעיא לחומרא וגם ס"ל להרב כשיטת הרא"ש דלא מהני כלל תפיסה כל היכא שנשאר בתיקו ע"כ כתב שפיר דהוי כמתנת בריא אלא למד מהר"ן רק דהו"א שלא יחול ההקדש כלל כיון דמשועבד לה על זה למד מהר"ן שחל ההקדש וממילא אף כשהוא ש"מ כיון דמספקא להג"מ אי חשוב כבריא ואזלינן לחומרא כיון דלא שייך המע"ה ודוק היטב: