Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 101
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**המתפלל צריך וכו'. נ"ב הנה מבואר בספרים שצריך האדם לדמות את עצמו כעני בשעת התפלה. והנה טעמם פשוט כמ"ש כי לא בזה ולא שקץ ענות עני וכן כתוב תפלה לעני כי יעטוף וכן תפלה לדוד הטה ד' אזניך כי עני ואביון אנכי וכו'. אך טעם הדבר והתועלת בזה הוא דהנה ידוע מאמר הכתוב אל ישוב דך נכלם והקב"ה מקיים את התורה תחלה וכיון דהאדם משים עצמו כעני לכך הוא ית' מקיים את התורה ואינו משיבו ריקם וז"ש הכתוב אל ישוב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך כלומר ע"י מה דאל ישוב דך נכלם לכך ראוי שעני ואביון יהללו שמך כי המה יהיו נענין ע"י מעלה זו דאל ישוב דך נכלם ואתי שפיר וק"ל. ויה"ר שיקויים בנו כן ואל ישוב הוא ית' תפילתי ריקם כי עני ואביון אנכי כמע"ט. ולכך נראה דראוי לומר קודם אלהי נצור או אח"כ פסוק זה אל ישוב דך נכלם וכו'. אך יהיה נזהר דגם הוא יעשה ואז בטוח שישלם לו הוא ית' מדה במדה וגם הוא ית' יקיים כן:
**(שם) סעיף ב'**לא יתפלל וכו'. אלא מחתך הדברים בשפתיו וכו'. נ"ב הנה חז"ל למדו זה מקרא דחנה דאין להתפלל אלא בלחש. והראני בני החתן החריף ושנון כ' אברהם בנימין שיחי' בספר תשובה מאהבה (סימן י"ג) שנשאל מאחד על פירש"י בשמואל א' שפירש בפסוק ויחשבה עלי לשכורה שלא היו רגילין להתפלל בלחש ונשאל דהרי אחז"ל דאין להתפלל אלא בלחש ע"ש שנדחק בזה. ולפענ"ד אתי שפיר עפמ"ש בילקוט שמעוני בפרשת ואתחנן בפסוק כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו. וז"ל בוא וראה מה"ש קוראין בקול גדול שנאמר וינועו אמות הספים מקול הקורא למה שהקב"ה רחוק מהם אבל אדם מישראל עומד ומתפלל בלחש והקב"ה שומעו למה שהקב"ה קרוב אצלו שנאמר כי יעמוד לימין אביון וכו' ע"ש א"כ מוכח דמי שהקב"ה קרוב לו יוכל להתפלל בלחש אבל מי שהקב"ה רחוק ממנו יתפלל בקול רם. והנה הקב"ה אינו עומד רק אצל זכר ולא אצל נקבה דאין זה כבודו כמ"ש במדרש ורש"י פ תולדות בפסוק ויאמר ד' לה כמה כרכורים כרכר שלא להשיח עם אשה ע"ש א"כ ה"נ אין כבודו לעמוד אצלה לכך הנשים יתפללו בקול רם. וז"ש רש"י שלא היו רגילין היינו הנשים לא היו רגילין להתפלל בלחש לכך היא שמתפללה בלחש חשבה עלי לשכורה. אבל היא השיבה לו כי קשת רוח אנכי דהנה כתיב קרוב ד' לנשברי לב ובע"כ הכוונה דאף למי שאינו ראוי בלא"ה להיות קרוב מ"מ אם הי' לו שבירת לב הוא קרוב דאי על סתם בני אדם הרי כתיב קרוב ד' לכל קוראיו ולמה כאן לנשברי לב בע"כ הכוונה אף למי שאינו ראוי להיות קרוב לו מ"מ לנשברי לב הוא קרוב ולכך גם בנשים הוי קרוב להם אם היא שבירת לב ולכך אמרה לא אדוני כי אשה קשת רוח אנכי ולכך בטוח אני שהקב"ה קרוב לי לכך אני מתפלל בלחש. וז"ש ואשפוך את נפשי לפני ד' דייקא שעומד אצלי לכך אני מתפלל בלחש ואתי שפיר בעזה"י ודו"ק:
**(שם) סעיף ד'**יכול להתפלל בכל לשון וכו'. נ"ב הנה בש"ס נתן טעם שאין מלאכי השרת נזקקין ללשון ארמי והתום' הקשו על זה וכו'. ולפענ"ד נראה לפרש הכוונה ויובן נמי מ"ש כי אתה שומע תפלת כל פה מה רבותא הוי בזה וכי לפניו ית' יש חילוק בין אדם לאדם. אך הכוונה דהנה הוא ית' חלק את האוה"ע לשבעים אומות וכן חלק לשבעים לשונות ולכך כמו דהאומה מלמטה מדבר בלשונה שנחלק לה ממנו ית' כן השר שלה מדבר בלשונה זה בכה וזה בכה וכשהשר בא לבקש רחמים מלפניו ית' על עמו מדבר נמי לפניו ית' כלשון האומה. ולכך אמר שומע תפלות כל פה כל שר ושר כלשונו והקב"ה שומעו. והנה לישראל נחלק לשון הקודש ולכך השר שלנו היינו מיכאל שר הגדול נמי אינו מדבר רק לשון הקודש וגם יתכן שהוא אינו יודע רק לשון הקודש ולכך היחיד אינו רשאי להתפלל רק בלשון שמדבר השר שלנו למעלה ולכך החיוב ליחיד להתפלל רק בלשון הקודש ולכך ניהו דשאר המלאכי השרת אפשר יודעין כל הלשונות מ"מ השר שלנו אינו מבין רק בלשון הקודש. ובפרט אם מתפללין בלשון אחר שלא נתייחד לנו זה גורם קטרוג שהשרים של מעלה כל אחד מדבר בלשונו שחלק לו הקב"ה ואנחנו נבקש בלשון אחר שלא נחלק לנו רק בציבור לא הוי קטרוג דיש לומר דשאני השר דהוי רק יחיד ואנחנו הרבים ולא הוי קטרוג כל כך אבל היחיד אינו רשאי להתפלל בלשון אחר דהוי קטרוג מן השרים של מעלה שנתפלל בלשון שלא נחלק לנו, לכך תפח רוחן ויקולל חלקם אשר תקנו התפלה כלשון אחר ימ"ש וזכרם ועלינו יערה רוח הבורא במהרה אמן כי"ר: (שם) בסעיף הנ"לוי"א דאף יחיד כו'. נ"ב הנה פלוגתתם תלוי בפירוש הגמרא בפ"ק דשבת מה דאמרינן דאין מה"ש נזקקין ללשון ארמי אם הכוונה דאין מבינים כלל הלשון או דמבינים רק שמגונה בעיניהם. ולדעתי דיעה זו דס"ל שמבינים הכל רק שמגונה בעיניהם תמוה מאד מן הש"ס דסוט' (דף ל"ג ע"א) דפריך שם ואין מה"ש מבינים בלשון ארמי והתניא יוחנן כה"ג שמע בת קול וכו' ובלשון הארמי היה אומר ומשני שאני בת קול דלאשמועי עבידא ואבע"א גבריאל הוי דאמר מר בא גבריאל ולמדו שבעים לשון. וקשה טובא בשלמא להסוברים שאין יודעים כלל הלשון שפיר משני דגבריאל הוי והוא מכין הכל וראיה דהרי אמר מר בא גבריאל ולמדו שבעים לשון מוכח דמכיר הכל. אבל להך לישנא דמכירין הכל רק שמגונה בעיניהם א"כ בע"כ מה דפריך מברייתא דבלשון ארמי היה אומר היינו כיון שמגונה בעיניהם לא הו"ל לומר בלשון זה וא"כ מה דמשני שאני בת קול דלאשמועי עבידי היינו ניהו דהוה מגונה בעיניהם מ"מ היכי דהוה הכרח כגון שצריך להשמיע מוכרח לספר בלשון ארמי א"כ מה קאמר אח"כ אבע"א גבריאל הוה דאמר מר בא גבריאל ולמדו שבעים לשון דלפי דיעה זו מוכרח לפרש דמשני דגבריאל אין לשון ארמי מגונה בעיניו וא"כ מה ראיה מייתי מהא דבא גבריאל ולמדו שבעים לשון הרי שם הוי הכרח לכך לצורך יוסף ומה ראיה להיכי דלא הוי הכרח להם שלא יהיה מגונה בעיניהם דהרי שם בע"כ הוי הכרח לכך דאל"כ למה לא למדו עד הנה גם לא עביד הקב"ה ניסא לשקרא ובע"כ דהוי צורך שעה בכך א"כ מה ראיה זה לבעלמא. ולכאורה מוכח מזה בע"כ כהסוברים דאין מכירין כלל הלשון והסוברים שמכירין אלא שמגונה בעיניהם י"ל דהם מפרשים הסוגיא דזה הוי תירוץ אחד ממש דכוונתו כך דאבע"א שאני בת קול דלאשמועי עבידי והיכי דהוי הכרח לכך אינה מגונה בעיניהם ואת"ל דאף היכי דהוי הכרח לכך נמי מגונה בעיניהם אז מוכרח לומר דגבריאל הוי שאינו שנוי בעיניו דהרי אמר מר בא גבריאל ולמרו שבעים לשון וא"כ ממ"נ עכ"פ חזינן גבריאל סיפר בלשון ארמי וא"כ אם נימא דלכך סיפר מכח דהוי צורך שעה א"כ נשאר התירוץ הראשון שאני בת קול דלאשמועי עבידי ואם נימא דאף היכי דהוי צורך שעה מאוס בעיניהן א"כ שוב מוכרח דלגבריאל אינו מאוס וא"ש ממ"נ כנלפענ"ד נכון ודו"ק היטב: