Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 14
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**האשה כשרה לעשותן ויש מחמירין וכו'. נ"ב הנה לולא דמסתפינא נראה דלא פליגי דודאי מצד עצמן אשה פסולה לעשותן שיצא בו איש אבל בתורת שליחות אם עשאה זכר שליח לעשות לו ציצית אז בנכרי פסול דלאו בני שליחות נינהו ואשה כשרה דאף דקיי"ל דמידי דל"ש בגויה לא מצי משוי שליח מכל מקום בזה כיון דאשה יכולה לקיים מ"ע שהז"ג ומכ"ש לדעת הסוברים דיכולה אף לברך לכך נחשב איתא בנפשה ע"ד מ"ש בפ"ק דקידושין [דף כ"ג ע"ב] גבי עבד ואם כן ה"נ כיון דשייכין במצוה אם תרצה לקיים בדידה ואז לעצמה יכולה לעשות יכולה ג"כ להיות שליח לזכר אף דלזכר לא מועיל עשיית האשה שלא כתורת שליחות מכל מקום בתורת שליחות מהני, ולכך מ"ש המחבר דאשה יכולה לעשותן היינו בתורת שליחות הבעל ומ"ש הרמ"א ויש מחמירין היינו שלא בתורת שליחות בזה לא מהני לצאת בו ידי חובת הזכרים, ובזה מיושב קושית המג"א מה שהקשה דבני ישראל ולא בנות ישראל כתיב דהתם הכוונה שלא בתורת שליחות לא מהני עשייתן אבל בשליחות הזכר מהני, והרבה יש לדבר בזה אלא שלא גרם הזמן ואולי יזכני ה' בזמן אחר לבאר יותר בזה ודו"ק: והנה עיין בפרי מגדים שנסתפק אם מותר לעשות ציצית בלילה ואני בחידושי בתשובה לק"ק טשערנאוויץ השבתי דנראה לי דמותר לעשות כלילה, וראיה מפ"ה דחולין דר"א פוטריקי רמי כתיב וכו' והיה שבעת ימים וכו' אלא לילה להרצאה וגם לקרבה א"כ מוכח דאף דלילה אינו ראויה להקרבה מכל מקום מותר להקדישו א"כ מכ"ש בציצית דאף דאין זמנם כלילה מכל מקום מותר לעשותן בלילה ועיין בט"ז יו"ד סימן ג' דלקולא ילפינן חולין מקדשים מק"ו כן נראה לפענ"ד ברור ודוק, הנה בדין זה אם האשה כשרה לעשותן פליגי הפוסקים ועיין בב"י. והנה הרא"ש הביא ראיה מסוכת גנב"ך דכשרה אף שאינן בני חיובא, ולדעתי נראה דאדרבא מהתם יהיה מוכח להיפוך שהרי הש"ס קאמר שם דההוא תנא דגנב"ך אלימא ליה משום דקביעי וקתני מ"מ לאתויי רבק"ש דלא קביעי וההוא תנא אלימא ליה רבק"ש דבני חיובא נינהו וקתני מ"מ לאתויי גנב"ך דלאו בני חיובא נינהו, וקשה אכתי למה לי מ"מ לאתויי גנב"ך הרי יש ק"ו דמה רבק"ש דלא קביעי כשרה מכ"ש גנב"ך דקביעי דכשרה, ואין לומר דהם אינם בני חיובא דהרי יש ק"ו מה בציצית ואינך דבעינן עשייה לשמה ומכל מקום כשרים על ידי אשה מכ"ש בסוכה דלא בעינן לשמה שהרי רבק"ש כשרה מכ"ש דכשרים על ידי אשה דממ"נ לשמה לא בעינן כדמוכח מרבק"ש ומה דאינן בני חיובא הוי ק"ו מציצית דכשרים ולמה לי תו לאתויי גנב"ך, אלא ודאי דבציצית אשה פסולה מכח דבעינן לשמה לכך דומה שפיר לתפילין דאמרי' כל שאינו בעשייה אינו בקשירה כן ה"נ בציצית כיון דבעינן שיעשה המעשה לשם מצוה ואם לא עשאן לשם מצוה אף בבר חיובא פסולים וא"כ כיון דבעינן מחשבה לשם מצוה בעינן שיהיה נמי המחוייב במצוה זו אבל אם אינו מחוייב לא הוי מחשבתו מחשבה אלימתא כיון דבעינן עשייה לשם מצוה בעינן שיהיה חייב כמצוה זו אבל כסוכה דלא בעינן לשמה ואם לא עשאה לשם חג כשרה לכך לא בעינן נמי שיהיה חייב במצוה זו לכך אף שאינן בני חיובא הסוכה כשרה. ותימה על הרא"ש בראיה זו דמה דומיא סוכה לציצית ואדרבא נראה מוכח משם להיפוך, והנה המג"א כתב בסק"ג דלהי"א דאשה פסולה לסוכה ולולב וכוונתו נראה לענין לכתחלה דבדיעבד מפורש בש"ס דסוכת רקב"ש ונגב"ך דכשרה רק כוונתו לכתחלה וכן משמע בפרי מגדים וכן מפורש בב"י דלכתחלה אין לאשה לעשות סוכה, ולפענ"ד נראה להביא ראיה דאף לכתחלה יכולה אשה לסכך דהרי קשה על הש"ס הנ"ל דאכתי היאך יפלגו השני הברייתות בסברות הפוכות דלזה עדיפא ליה גנב"ך וס"ל דקביעי עדיף מאינו בר חיובא וזה ס"ל דבר חיובא עדיף מלא קביעי וזה הוי סברות הפוכות וכמה פעמים הקשו כן התוס' דהיאך יפלגו בסברות הפוכות וקשה גם כאן כו', ולכך נראה דיש חילוק כין לכתחלה ובין בדיעבד והיינו אף דאלו הסוכות כבר נעשו מ"מ משכחת לה לכתחלה ודיעבד אם כבר ישב בה בלילה הראשונה אם חייב לחזור ולאכול בסוכה ובין לכתחלה אם מותר לכתחלה לכנוס ולאכול בה: והנה לכאורה מ"ש דסוכת גנב"ך עדיפא ליה משום דקביעי אין לו הבנה דהרי אדרבא בסוכה דירת קבע גריעי ועיקרו בעינן דירת עראי וא"כ עראי הוה מעלה טפי כסוכה ולמה כאן משוה מעלה טפי במה דקביעי ומה בכך דזה לא הוה קבוע הרי דירת ארעי כשרה, ודוחק לומר דאתיא כר"י דס"ל סוכה דירת קבע בעינן ואם הוי כן הוה אתי שפיר קושייתינו הנ"ל דאין זה סברות הפוכות דהך דתנא גנב"ך אתיא כר"י דס"ל דירת קבע בעינן ולכך עדיף מעלת קביע ממעלת בני חיובא אבל אידך אתיא כרבנן דדירת ארעי בעינן ולדידיה עדיף מעלת בני חיובא מקביעי ולכך נקט רבק"ש תחלה. מיהו מדלא מפרש הש"ס דהא כר"י והא כרבנן משמע דאתיא תרווייהו ככ"ע וא"כ קשה מה הוי מעלת דקביעא. אך צ"ל דניהו דרבנן ס"ל דירת ארעי בעינן היינו רק אם עושהו לשם מצוה בזה הוה מקום לומר ניהו דהוה גוף הבנין ארעי מחשבתו משוי ליה קבע כיון דעושהו לשם מצוה המצוה קובעתו ונחשב כבר וא"כ תינח אם עושהו לשם מצוה נחשב דירת קבע מצד המצוה כיון שנעשה לשם סוכה דע"י המצוה נעשה קבע. אבל בסוכת גנב"ך ורבק"ש דלא נעשו לשם מצוה בזה כיון דהמצוה לא קבעתם להיות קבע הוה מה דקביעי טפי מעלי ולכך אלים ליה סוכת גנב"ך דקביעא, וא"כ לפי"ז אתי שפיר דבאמת לקצת פוסקים קי"ל דמצות אין צריכות כוונה ואף להסוברים דבעי כוונה יש קצת שיטות דהיכי דיש מעשה לכ"ע לא בעי כוונה וא"כ בסוכה נמי לא בעי כוונה לשם מצוה רק אף אם ישב בליל א' בסוכה ואכל בה שלא לשם מצוה רק סתמא נמי יצא וא"כ לפ"ז יש לחלק בין לכתחלה ובין דיעבד דהיכא דבא לישב לכתחלה בסוכת גנב"ך ורבק"ש בזה הוי טפי מעלה מה שהוי מעשה בני חיובא ממעלת קביעא דמעלת קביעא כיון דרוצה לישב בה לכתחלה לשם מצוה א"כ במחשבתו שמכוין לישב בה לשם מצוה עשוה כבר וכיון שיש מחשבה לשם מצוה ונעשה במחשבתו כבר אין מעלת קביעא מעלה דסוכה דירת ארעי בעינן לכך הוי מעלה טפי מה דהוי ע"י בני חיובא אבל שלא ע"י בני חיובא בציצית אסור לכתחלה לכך קמ"ל דהסוכה כשדה אף לכתחלה וכמ"ש דהיכי דלא בעינן לשמה לא קפדינן על בני חיובא, אבל אידך ברייתא מיירי לענין דיעבד היכי שכבר ישב בה ולא כוון לשם מצוה אם יצא בזה ידי חובת לילה הראשונה אז הוי להיפוך דלענין בני חיובא אין חידוש דאף בציצית דבעינן לשמה בדיעבד כשר כדעת הפוסקים הסוברים כן והובא בב"י מכ"ש בסוכה דכשרה בדיעבד ולענין קבוע שפיר הוי רבותא כיון דלא כוון לשם מצוה א"כ לא קבעתו המצוה ובעצמו לא הוי קביעא ולכך הוי ס"ד דלאו שמה סוכה כלל ולכך קמ"ל דאעפ"כ יצא. ולכך ברייתא דנקט גנב"ך ברישא מיירי בדיעבד שישב בה בלא כוונה לכך אלים ליה קביעות טפי ואידך ברייתא דנקט רקב"ש תחלה מיירי לענין לכתחלה לכך אלים ליה בני חיובא טפי, ולכך העולה מפירוש זה דמוכח מן הש"ס דבציצית לכתחלה פסולין באשה ובדיעבד כשרין ובסוכה אף לכתחלה כשרין. מיהו מה כוחי כי אכריע נגד אבות העולם לכך גם בסוכה היכא דאפשר בקלות יש להשתדל שלא לעשותן על ידי גנב"ך, אבל היכי דאי אפשר בקלות מותר לעשותן על ידן כן נראה לי ודו"ק היטב בכ"ז: **(שם)**סעיף ד' בהג"ה, אסור ללמוד מספרים וכו'. נ"ב עיין במג"א מה שהקשה ועיין מה שכתבתי בישוב קושייתו בחבורי משפט צדק לחו"מ מ"ה סי' ר"ט ובחבורי סי' שס"ז בתשובה לק"ק רישא ע"ש בעזה"י מ"ש בזה ודוק: **(שם)**סעיף ד' מותר ליטול טלית של חבירו ולברך עליה וכו'. נ"ב עיין במג"א ס"ק ח' מה שסיים בטעמו דאף שפטור מכל מקום יוכל לברך כמו שמברכין הנשים, וראיתי בסידור דרך החיים מהגאון מליסא זצ"ל שחולק ע"ז דכתב דבשלמא התוס' והרא"ש לעיל מיירי ששאל טלית והטיל בו ציצית משלו אבל אם שאל טלית עם הציצית הוי כמו שאל חוטין שאולין דודאי אינו מברך כמו אתרוג שאולה דודאי אינו מברך ע"ש. ולפענ"ד נראה דהדין עם המג"א דדינו לא דמי כעוכלא לדנא דודאי אם שאל אתרוג אינו מברך כיון דהתורה חייבה אותו ליטול אתרוג שלו ולא שאול וא"כ כיון דהוא מחויב ליטול משלו ואינו יוצא בשאול ואף אם נוטל שאול יצטרך ליטול אחר כך משלו שנית ולברך לכך הוי ברכה לבטלה. ואפשר דאם יודע שלא יהיה לו היום אתרוג משלו עוד באמת יוכל לברך על שאול דלא גרע יום א' מיום ב' וכמ"ש הח"ץ לענין שאר פסולין הכשרים בשני דאם אין לו אחר מברך עליהם אף ביום ראשון וה"ה בשאול נמי בן אבל אם יוכל להשיג אח"כ משלו כיון שהוא חייב לעשות ציצית משלו וכל היכי דחייב בשלו אינו יכול לברך על שאול אבל אם אין לו טלית ולא ציצית כיון דאינו מחייב כלל בציצית ודאי יכול לברך על שאול כמו נשים וכמו בשאל טלית ועשה בהם ציצית משלו דמה לי זה או זה כל דמדינא אינו חייב יותר אף שפטור מלעשותו כל שאין החיוב מוטל עליו באופן היותר נאות יכול לברך עליו ודברי המג"א נכונים ודברי הגאון הנ"ל זצ"ל אינם נראים ובמחכת"ה לא דמי כעוכלא לדנא ודו"ק: