Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 159
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**אין נוטלין לידים אלא בכלי וכו'. נ"ב הנה דין זה פשוט דאין נט"י פחות מרביעי' ונסתפקתי באם היה כלי הנחלק לשנים שהיה דופן בתוכו המחלקו לשנים והיה בצד אחד חצי רביעית ובצד השני חצי רביעית או שהיו שני כלים מחוברים יחד כה"ג בזה חצי רביעית ובזה חצי רביעית אך היה ניקב כשפופרת הנוד המחבר המים יחד אם מהני חיבור כזה לנט"י או לא אי נימא אם במקוה של תורה מהני חיבור כזה מכ"ש בנט"י דרבנן או נימא כיון דמפורש במס' זבחים דכ"ב דכל המשלים למקוה משלים לכיור לרביעית אינו משלים וע"ש דמסיק הש"ס דהיינו בנתן סאה ונטל סאה דבמקוה כשר עד רובו ובנט"י לא מהני ופרש"י הטעם מכח דרביעית אינו חשוב כ"כ לבטלינהו ע"ש וא"כ יש לו' ה"ה נמי בזה דמקוה הוה שיעור חשוב. ומהני אף ע"י צירוף כשפופרת הנאד אבל ברביעית דליכא שיעור חשוב בעינן שיהיה ביחד ולא ע"י צירוף כשפופרת הנאד. הן אמת שהדבר תמוה דלמה השמיטו הפוסקים דין זה דלא מהני נטל סאה ונתן סאה בנט"י וצ"ע כעת. ולפשוט ספק הנ"ל נראה להוכיח מהש"ס דזבחים הנ"ל דמה דמפלפל שם הש"ס לפרש המימרא דכל המשלים למקוה משלים למי כיור לרביעית אינו משלים וכו' מהו ממעט ולמה לא משני דהכוונה להצטרף כשפופרת הנאד ובפרט דלעיל בדף הנ"ל קאמר שם גבי כיור בקודח בתוכו כו' א"כ מוכח דצירוף מהני בכיור ולא קאמר דנ"מ לענין צירוף כשפופרת הנאד ובע"כ מוכח דאף בנט"י מהני צירוף כשפופרת הנאד. מיהו על הש"ס גופא קשה מנ"ל זה דלענין נתן סאה ונטל סאה יהיה חמיר נט"י ממקוה ולענין צירוף אינו חמור וצ"ע. והנה בהיותי בזה ראיתי בש"ס שם דקאמר כל כיור שאין בו כדי לקדש ד' כהנים בבת אחת וכו' שנאמר ורחצו משה ואהרן ובניו ממנו. ולכאורה תמוה שהרי זה בשבעת ימי המילואים נאמר ושם הוו גם נדב ואביהו וא"כ היו שם ששה והיאך אמר ד'. ואפשר דעיקר לימודו הוי מדכתיב סתם בניו וסתם בניו משמע שנים ולכך משמע ליה דסגי בד' כהנים. ועדיין צ"ע בזה ודו"ק. והנה הט"ז הביא פלוגתת הפוסקים בכלי שנשבר שבורה המטהרתו אם מותר ליטול ממנו דרך הנקב או לא. ולפענ"ד נראה ראיה ברורה כדעת הסוברים שמותר ליטול דרך הנקב שעדיין תורת כלי עליו והיא ממשנה מפורשת במס' זבחים פי"א משנה ה' כלי חרס שיצא חוץ לקלעים נכנס ושוברו במקום קדוש נטמא חוץ לקלעים נוקב ונכנס ושוברו במקום קדוש ופירש שם הרע"ב דנוקבו היינו שבירה המטהרתו מטומאתו והיינו כשיעור שורש קטן ועדיין כלי הוא ומקיים שבירה במקדש אבל אם ניקב נקב גדול דיצא מתורת כלי שוב אינו נכנס ושוברו דרחמנא אמר וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר דבשעת שבירה יהי' כלי והאי בשעת שביר' לאו כלי הוא א"כ מוכח להדי' דאף דנשבר נקב המטהרתו מטומאתו עדיין שם כלי עלי' וא"כ למה לא יטול ממנו דרך הנקב ואם גם דרך הנקב אין נוטלין ממנו בע"כ דלאו כלי הוא כלל וא"כ היאך נוקבו ונכנס ושוברו הרי בעינן שיהיה כלי בע"כ דנחשב כלי עדיין ומותר ליטול ממנו דרך הנקב וזה ראיה ברורה לפענ"ד ודו"ק ועיין בחיבורי על או"ח שנת תקפ"ט דף ס"ד ע"א שם הרגשתי ג"כ בראיה זו והארכתי מעט עיי"ש: והנה בדין זה דאין נוטלין לידים אלא בכלי אעתיק כאן מ"ש בעזה"י בחידושי להרמב"ם הלכות ביאת מקדש פ"ד הלכה ו' הציץ מרצה על טה"י וכתב המשנה למלך בירושלמי ס"ב דיומא מבעיא ציץ מה שירצה על טומאת ידים. ולא ידעתי מהו דהא אין טומאת ידים במקדש כמ"ש רבינו בפ"ח מהלכות שאה"ט. ואם הכוונה כגון שנגע חוץ למקדש באוכלי קודש הא אין הציץ מרצה על טומאת הנאכלין עכ"ל. ואנכי בעניי לא יכולתי להלום כלל דבריו חדא מה קשיא ליה הרי ניהו דפוסק הרמב"ם כש"ס דילן דאין טומאת ידים במקדש דלמא הירושלמי פליג על הש"ס דילן וסובר יש טומאת ידים במקדש ואף דאין שבות במקדש י"ל דס"ל להירושלמי דהיינו דוקא בשבת ולא בשאר איסורין ואף אם הוי גם בשאר איסורים דלמא דוקא באיסורי ולא בטומא' והרי לא ילפינן איסור מטומאה כמ"ש ביו"ד סי' פ"ג וה"ה טומאה מאיסור. גם מ"ש דא"ל דמיירי בנגע באוכלין חוץ למקדש דהרי אין הציץ מרצה על טומאת הנאכלין אבל בדרבנן י"ל דמכפר גם על הנאכלין וזהו עצמו אבעיות דהירושלמי אם הוי כשל תורה ואין הציץ מרצה על הנאכלין או דלמא דרבנן קיל ומרצה אף על הנאכלין. ובעיקר כוונת הירושלמי היה נראה דהרי משכחת לה דנגע בחוץ ביין או סולת למנחות ואח"כ הכניסו לפנים לנסך או למנחות וא"כ הוי על טומאת הנקרבין ועל זה מרצה הציץ ולכך מבעיא ליה אם נימא דלא עשו חז"ל חיזוק יותר משל תורה ודינו רק כשל תורה וממילא לא מרצה או דחז"ל עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ולכך אינו מרצה על טומאת ידים ולכך השמיט הרמב"ם בעיא זו כיון דמוכח בכמה דוכתא דאנן קיי"ל דלא עשו חז"ל חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ועיין באהע"ז בב"ש סי' ס"ו לכך ממילא אין ספק בדבר דמרצה ואתי שפיר והרמב"ם נראה דמפרש כפירוש הזה דאם כפירוש הראשון על הנאכלין דיש לומר דרבנן קילי הוי ליה להביאו ומדהשמיטו הרמב"ם מוכח דהרמב"ם מפרש כפירוש השני כנ"ל ודו"ק ואתי שפיר: שםבסעיף הנ"ל ואם ניקב בכונס משקה וכו'. נ"ב עיין בט"ז פלוגתת הפוסקים דיש ס"ל דהש"ס דנקט שיעורו ככונס משקה מדבר בכ"ח ובשאר כלים כשיעור המטהרן מטומאתן והט"ז הכריע דבכל הכלים הוה שיעורן ככונס משקה ע"ש. ולדעתי נראה ראיה ברורה לדברי הט"ז ממסכת זבחים פרק דם חטאת (זבחים דף צ"ה ע"א) במה דפריך שם כ"ח שיצא כלי אמר רחמנא וההיא לאו כלי הוא ומשני שניקב בשורש קטן ורש"י הגי' שם דניקב כמוציא משקה וכו' וא"כ משמע דאף בנשבר שבירה המטהרתו מטומאתו מן התורה כדמוכח שם בש"ס אעפי"כ נקרא כלי בלשון תורה גבי כלי מקדש אפי' בכ"ח וא"כ קשה כיון דמה דבעינן בנטילת ידים כלי הוי מכח דומיא דכיור והרי בכיור נחשב כלי אף אם ניקב שבירה ככונס משקה אף אם היה כ"ח הוי כלי וכיון דהוי שם כלי עלי' אף דניקב ככונס משקה אף אם הוי כלי חרס וכיון דבקדשים נחשב כלי למה יופסל לנטילת ידים, אלא וודאי דאין טעם הש"ס דבכלי חרס מופסל לנטילת ידים מכח דהוי שבירה המטהרתו רק כיון דאינו ראוי לאותו תשמיש לנט"י לכך לאו שם כלי עליו לענין זה אבל לתשמיש דברים אחרים בתורת סתם כלי יש לו תורת כלי א"כ ממילא ה"נ בכלי שטף וכו' אף דאינו מטהר בכך מטומאתו מכל מקום לאו שם כלי עליו. לכך אף אם נימא דטעם דכונס משקה דנקט בש"ס הוי מכח דהוי שבירה המטהרתו קשה דהרי מפורש בש"ס דאף בשבירה המטהרתו ככונס משקה שהרי בשורש קטן הוי וודאי כונס משקה גם מוכח דנטהר מטומאתו בכך ואעפי"כ הוי עלי' שם כלי למה דבעי כלי א"כ בכיור הוי נקרא כלי בכך ולמה יופסל לנטילת ידים ובע"כ דאין הדבר תלוי בנקב המטהר מטומאתו רק במה שלאותו תשמיש לא נחשב כלי ולכך ה"ה בכלי נחושת ושאר כלים הוה כן וזה ראיה ברורה לדעת הט"ז ודו"ק ואכ"מ להאריך בזה אולי יזכני ד' בזמן אחר לבאר יותר בזה: שםסעיף י"ח ידו אחת בנטילה וכו'. נ"ב הנה כן הוא במס' ידים וברפ"ב דגיטין וצ"ע ממשנה דאהלות פי"ח משנה ה' כיצד מטהרין בית הפרס נוטלין ממנו ג"ט. נוטל ע"ג ג"ט אם נטל מחציה אחד ג"ט ונתן ע"ג חציה האחר ג"ט טהור ר"ש אומר אפילו נטל ממנו טפח ומחצה ונתן עליו טפח ומחצה נמי טהור ומפרש בתוי"ט דס"ל דחציה בנטילה וחציה בנתינה מהני ע"ש. ומוכח דלת"ק לא מהני והכי קיי"ל כמ"ש הרע"ב והתוי"ט שם ע"ש א"כ ה"נ אדם הוי גוף אחד והוי התם נתן ע"ג טפח ומחצה ונטל טפח ומחצה הוי כמו הכא ידו אחת בשטיפה ואחת בנטילה ואינו דומה לרישא בנטל מחציה ונתן על חציה דהתם כ"א נדון בפ"ע דהרי אפשר שיהיה רק מחצית אחת בית הפרס ולא השני ולכך נידון כ"א בפ"ע אבל באדם אחד ביד אחד לא שייך נטילה וא"כ דומה לנתן טפח ומחצה ונטל טפח ומחצה דלא מהני. ועוד קשה יותר במה דמיבעיא בגיטין שם בגידוד חמשה ומחיצה חמשה אם מצטרפין ולמה לא פשט משם דהרי הוה ק"ו ומה התם דבדרבנן לא מהני בנטל חציה ונתן חציה מכ"ש דבדאורייתא לא מהני וצ"ע בזה ודו"ק: