Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 172
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**שכח והכניס משקין לתוך פיו בלא ברכה. נ"ב נשאלתי מרב אחד ממדינת קרום מק"ק אריחאוו גיבערניא טאביריע למה פסק הרמב"ם במי שהיה משקין בתוך פיו והכניס ראשו לתנור טמא הרי הוא פסק בפי"ד מהמ"א דאוכל שנפסל מאכילת אדם אין חייבין עליו ובהלכות טומאת אוכלין פ"ב פסק דאם אינו ראוי לאכילת אדם אינו אוכל וא"כ כיון דהכניס משקין לתוך פיו אינו מברך משום דנמאס אינו ראוי לכל אדם א"כ למה מקבלים טומאה. אמנם לק"מ דמה דאוכל שאין ראוי לאכילת אדם אינו מקבל טומאה היינו דאינו ראוי לשום אדם אבל כאן דוקא לאחרים אינן ראויין דמאוסים להם אבל לאדם השותה בעצמו לו אינן נמאסים וראויים הם לו ולכך מקבלי' טומאה אבל לענין ברכה בתר רוב עולם אזלינן וכיון דאינן ראויים לשאר אדם אם יפלוט אותם לכך לא בעי ברכה. ויש להסביר הדבר יותר כיון דעיקר טעם הברכה דהוי כגוזל לו יתברך א"כ דומה לגזילה דקיי"ל זה נהנה וזה לא חסר מותר א"כ ה"נ כיון דמשקין אי אפשר לסלקן רק לפלוט א"כ כשיפלטו לא יהיו ראויין לשום אדם וסוף סוף לא יהיו עליהם ברכה לכך בזה אין חיוב ברכה עוד ואינו כגזלן אבל בטומאה בתר השתא אזלינן כיון דעתה ראוי לו מקבל טומאה ודו"ק היטב ואתי שפיר: