Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 184
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**מי שאכל במקום אחר צריך לברך קודם שיקום ממקומו וכו' אם הי' במזיד יחזור למקומו וכו'. נ"ב הנה לפענ"ד לבאר כאן חידוש דין בעזה"י. דהנה גרסינן בש"ס ירושלמי פ"ד דפסחים על המשנה דההולך לשחוט את פסחו וכו' וזה"ל א"ר יודן סימנא מן ההיא דברכות עד כזית ר' יהודה אומר עד כביצה תני פחות כן אין מטריחין עליו שיחזור מה בין זה לזה זה יש לו ביטול. והנה הק"ע בשירי קרבן תמה מה קמ"ל דפחות מכן אין מטריחין אותו הרי מפורש כן במשנה דעד כמה הוא חוזר מוכח דבפחות אינו חוזר והניח בקושיא. והנה באמת תמוה עליו דמה קושיא הרי י"ל כוונת הירושלמי דבפחות מכן אפי' לצורך עצמו אינו חוזר וזה לא מפורש במשנה גם יש לו' הכוונה דפחות מכזית אפי' לאח"ז איסורו אינו חוזר דאף דא"י לבטל ועיין במג"א כן בשם התוס' וז"פ. מיהו לפענ"ד לפי האמת נראה דזה לא קאי על חמץ דא"כ למה הפסיק באמצע במ"ש סימנא אההיא דברכות וגם למה ליה כלל סימן זה ולכאורה היה נראה דמזה יהיה ראיה דהירושלמי ס"ל כדיעה המבואר בסי' ר"ו דבבריה אף פחות מכזית צריך ברכה אחרונה גם יסבור כדיעה זו המבואר בסי' קפ"ד דכל שבעת המינים טעונים ברכה במקומם וא"כ אם הלך במזיד צריך לחזור למקומו ולכך אמר הירושלמי דההיא דברכות נלמוד מההיא דחמץ כיון דבחמץ אינו חוזר רק בכביצה או כזית כן ה"נ בברכת המזון נמי אינו חוזר רק בכזית אבל בפחות מכזית אף דהוי בריה נמי אינו חוזר רק מברך במקומו מיהו להסוברים דבריה א"צ ברכה אחרונה נראה דאתי שפיר ג"כ דהנה בחמץ קי"ל כחכמים דהוי עד כביצה ולא בכזית והתם בברכת המזון קיי"ל כר"מ דהוי בכזית. והן אמת דגבי חמץ כיון דתני לה רבי בלשון חכמים מוכח דס"ל כן מדשנאה בלשון רבים אבל התם דשנאה בלשון חכמים לכך קיי"ל כחכמים. אך קשה ע"ז גופא למה קי"ל התם כר"מ והכא כר"י בע"כ יהיה מוכח כדעת הפוסקים דאסור לברך עד שישתה מכח דקי"ל כר"מ דאכילה בכזית ושבעת זו שתיה ואם כן כיון דהוי מדאורייתא לכך קי"ל כר"מ לחומרא אבל בהחזרה למקומן לצופים וכן בחמץ דהוי רק דרבנן לכך קיי"ל בביצה. ולפ"ז לענין החזרה למקומן כשהלך ולא בירך במקומו דהוי נמי רק דרבנן לכך קי"ל נמי כביצה וז"ש הירושלמי דסימנא דמלתא פלוגתא דברכת המזון כלומר לשיטתם אזלו כמו דפליגי שם פליגי כאן וקשה מ"ט שנה כאן בלשון חכמים ושם בלשון ר' יהודה בע"כ לרמז דכאן הלכה כחכמים והתם כר"מ וקשה מה בין זה לזה לכך אמר דזה בביטול בעלמא סגי ולכך אמר דבפחות מכן לא הטריחוהו לחזור גם בברכת המזון והיינו דהרי עיקר מה דהוי בין זה לזה למה התם קיי"ל כר"מ וכאן כחכמים בע"כ דחמץ בביטול בעלמא סגי ובדרבנן די בכביצה א"כ ה"נ לענין ברכה במקומן דהוי רק דרבנן על פחות מכביצה אינו חוזר והנה שוב נזכרתי שמ"ש דרבי שנה כאן דברי ר"י בלשון חכמים זה טעות דהרי נזכר במשנה בפירוש דברי ר"י זה וזה בכביצה וחכמים אומרים בשר קודש בכזית וחמץ בכביצה וכו'. אך הוי קשה למה קי"ל התם בברכת המזון כר"מ וכאן קי"ל כחכמים כיון דהם לשיטתם אזלו א"כ לחכמים גם שם יהיה בכביצה לכך בע"כ מוכח דהכא דרבנן וכאן דאורייתא לכך אמר דממילא לחזרה למקומו לברך הוי נמי רק דרבנן והוי שם בברכת המזון נמי כביצה מיהו ממה דסיים בירושלמי עד כדין בשר קודש חמץ מניין א"ר יוסי בר בון מן מה דתנן וכן מי שיצא חוץ לירושלים הדא אמרת מה דנפיל לדין נפיל לדין עכ"ל ואין לו פירוש ופירש הקרבן עדה הוא תמוה למעיין בו. ולכך נראה דכוונת הירושלמי הוי כמ"ש תחלה דאפי' אחר זמן איסורו דאין לו ביטול נמי אין מטריחין אותו ולכן כששאל אח"כ מה בין חמץ לקודש הוי כוונתו כך כיון דלאחר זמן איסורו נמי הוי לחכמים רק בביצה א"כ מה בין דין לדין בשלמא אם עד עתה עדיין יש לו ביטול אתי שפיר החילוק אבל אם עתה כבר אין לו ביטול מה בין חמץ להקדש לחכמים הרי שניהם אין להם תקנה לכך אמר דחמץ עכ"פ קיל שיש לו ביטול אם היה קודם שש וכדאמרינן בעלמא דהיכא דיש היתר לאיסורו קיל הוא כן ה"נ הכוונה דקודש מעולם לא היה לו היתר אבל חמץ היה לו היתר בתחלה ע"י ביטול לכך קיל מקודש ופריך מנ"ל כן דלמא כוונת חז"ל חמץ בכביצה היינו ביכול עדיין לבטל וכן מ"ש ר"מ בכזית היינו דיכול עדיין לבטל אבל באינו יכול השתא לבטל הוי לכולי עלמא בכזית או אפשר אף בפחות מכזית נמי כן לכך אמר כן דתנא וכן מי שיצא וכו'. א"כ משמע דהם שווין ממש וכיון דבקודש אין לו תקנה רק בפה א"כ ה"ה בחמץ מיירי כן דעתה אין לו תקנה רק שריפה ומכל מקום בעינן כזית או כביצה לכל חד כדאית ליה אבל בלא"ה אינו חוזר דעכ"מ חמץ קיל מקודש דיש לו היתר בביטול בשום פעם ודוק. והנה אם כי פירוש זה נוטה יותר מכל מקום נראה דגם פירוש הראשון הוא אמת לדינא דפחות מכביצה אינו חוזר למקומו לברך עד כביצה דיש ללמוד זה מחמץ דזה וזה דרבנן ומלתא דמסתבר הוא בעזה"י ודי להקל בזה בדרבנן ודו"ק היטב:
**(סעיף ד')**אבל ואינו יודע אם בירך ברכת המזון. נ"ב עיין במג"א סק"ז דכתב דגם ברכה רביעית צריך לברך כי היכי דלא אתי לזלזולי ביה. ונראה ראיה ברורה לזה מן הש"ס דפסחים דף ל"ט ע"ב דבעי שם רמב"ח מהו לצאת ידי מרור במעשר שני וכו' במצה דאורייתא לא נפיק אבל במרור דרבנן נפיק או דלמא לא שנא אמר רבא מסתברא מצה ומרור והוא מחוסר הבנה ופירש"י שפירש דהוקשו זה לזה הוא דחוק דהיקש לא שייך רק במה דהוי מן התורה אבל במה דהוה מדרבנן לא שייך היקש אך לפי הנ"ל הכוונה כך דודאי אם לא היה מצה ומרור יחד רק כל אחד בפני עצמו אז הוי אמרינן ניהו דבמצה דאורייתא אינו יוצא במרור דרבנן יוצא אבל כיון דהוי מצה ומרור יחד אז כיון דבמצה לא נפיק אי נימא דבמרור דרבנן נפיק אתי לזלזולי בדרבנן וזה שאמר רבא מסתברא כיון דהוי מצה ומרור יחד אתי לזלזולי בדרבנן לכך גם במרור אינו יוצא וזה פירוש נכון בעזה"י. והנה אחר כותבי זאת ראיתי בפני יהושע זצ"ל דהרגיש בדברי רש"י הנ"ל דהיאך שייך הקישא בדרבנן לכן מפרש כך כיון דהוקש מצה למרור ומרור למצה א"כ במרור דאורייתא לא הוי יוצא במעשר שני וה"ה בדרבנן דכל דתקין רבנן כעין דאורייתא תקין והוא תמוה דמה חידש רבא בזה דהרי גם רמב"ח מפורש אומר או דלמא במצה דאורייתא לא נפיק ובמרור דרבנן נפיק הרי דלא קאמר רק כיון דהוי דרבנן אבל אי הוי דאורייתא ודאי דלא נפיק ומה חידש רבא רק לו' כל דתקין רבנן כעין של תורה תיקן א"כ העיקר חסר מן הספר דהוי ליה לומר רק מסתברא כל דתקון רבנן כעין של תורה תקין. אך לדעתי בעזה"י י"ל כוונת רש"י עפ"י מה דאמרינן בגיטין דף ס"ה ואידך כי אמרינן כעץ של תורה תקין היינו במה שיש לו עיקר מן התורה אבל במה שאין לו עיקר מן התורה לא אמרינן כעין של תורה תיקן ואח"כ פריך מכיצד מערימין וכו' ומשני מעשר בזמן הזה דרבנן ומוכח מזה דמעשר בזמן הזה נחשב אין לו עיקר מן התורה אף דבזמן הבית הוי דאורייתא וא"כ ה"נ יהי' בעיות רמב"ח אי נימא דבמרור בזמן הזה כיון דאין לו עיקר מן התורה לא עשו כעין של תורה או אף באין לו עיקר מן התורה נמי כעין של תורה תיקן ולזה אמר רבא מסתברא מצה ומרור הוו ענינים שוין ושייכין זה לזה ונחשב גם מרור יש לו עיקר מן התורה וביש לו עיקר מן התורה ודאי כעין של תורה תיקן וזה נכון מאד בעזה"י ודו"ק: הנה בדין המבואר בש"ע סי' קפ"ד סעיף ד' אבל ואינו יודע אם בירך ברכת המזון אם לאו צריך לחזור לברך מספק מפני שהוא מן התורהי נ"ב עיין במג"א שכתב שם דאף ברכה רביעית יברך דלא ליתי לזלזולי בהי ולכאורה קשה ממה דאיתא לעיל סי' ס"ז בספק קרא ק"ש שחוזר וקורא ומברך ומפרש שם הט"ז הטעם מכח דעל ספק תורה נמי מברכין והמג"א כתב הטעם בשם הרשב"א והכ"מ מכח דהכי תקנו רבנן וכו' ע"ש ולמה לא נתן הטעם מכח דאתי לזלזולי בדרבנן כיון דמסופק על שניהם אם יקרא ק"ש בלא הברכות אתי לזלזולי בדרבנן וצריך לו' דדוקא בברכה רביעית כיון דבלא"ה הקילו בה לענין פועלי' ולכך תקנו דלא לענות אמן בקול רם לאחריה מכח דאתי לזלזולי בה לכך מהאי טעמא חיישינן נמי אם יראו עוד שאין חוזרין אחריה מספק אתי לזלזולי בה וכמ"ש המג"א בשם הב"ח לענין עניית אמן בלחישה דלכך הוי החשש הזלזול מכח דהקילו לענין פועלים והשתא דאין חילוק בין פועלים לאחרים מותר לענות בקול רם כן י"ל בזה דעיקר החשש דאתי לזלזולי הוי מכח דבלא"ה מקילין לענין פועלים לכך חיישינן נמי שמא אתי לזלזולי בה ולכך תקנו לברך מספק ולכך לדידן דגם פועלים מברכין כמ"ש הב"ח לענין אמן דמותר עכשיו לענות בקול רם ולא חיישינן לזילזול כן להיפוך אם ספק אם בירך אינו מברך ברכה רביעית דלא שייך עתה זלזול והר"ש היון והמג"א מיירי לדין הש"ס. או י"ל דר"ש חיון גם שם גבי אמן לא ס"ל כהב"ח רק כיון דלדין הש"ס חוששין לזלזולי ה"ה נמי לדידן. וא"כ עכ"פ כיון דדעת הב"ח להיפוך דאין לחוש עתה לזלזול א"כ שוב הוי לנו ספק ושוא"ת ואין לברך מספק כן נראה לפענ"ד ובחיבורי ספר החיים כתבתי בזה ענין אחר ע"ש. וכעת נראה אשר כמו שכתבתי כאן הוא נכון דשם הקשיתי מן התוס' בדין שחוזר באמת ויציב ולא בק"ש בזה שפיר עולה התירוץ מה שכתבתי שם אך כאן לפי מה שהקשיתי מלשון הפוסקים והרשב"א לא נתיישב בתירוצינו שם ובע"כ כמ"ש כאן מכח דרק התם יש חשש דאתי לזלזולי בדרבנן ולא בעלמא וזה ברור ודו"ק:
**שם סעיף ו'**שיעור אכילה לברך עליה וכו' בכזית. נ"ב בש"ס יש בזה פלוגתא אם הוי דאורייתא או דרבנן ועיין בחבורי למגלת רות בהשמטות בשנת תרי"א מ"ש בזה בפסוק ותאכל ותשבע ותותר מ"ש לפרש טעם פלוגתתן במה דפליגי ושהם מחולקין בספק של המשלמ"ל פ"א מחמץ בכוונת הענין מה דקיי"ל אכילה בכזית ע"ש ודו"ק היטב: הנה בדין המבואר בש"ע שיעור אכילה לברך עליה ברכת המזון בכזית. נ"ב הנה לולא דמסתפינא הייתי אומר בזה דבר חדש ומלתא חדתא קאמינא דהנה גרסינן בש"ס פ"ג דברכות דף כ"א ע"ב דרש ר' עוירא וכו' אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקים על עצמם עד כזית עד כביצה. והנה רש"י הרגיש בזה ופירש דכזית לר"מ כביצה לר"י והוא דוחק דהרי אנן קיי"ל דעד כזית חייב ולמה נקט מה דהוי לאידך מ"ד. ולכך היה נראה לומר לפי מ"ש בחיבורי ספר החיים סי' תפ"ו דלענין איסור אין בין השינים מצטרף אבל למצוה מצטרפין גם בין השיניים ע"ש. ולפ"ז יש לומר דמה דס"ל לר"מ בכזית היינו במילי דמצוה כגון מצה וכדומה בזה כיון דמצטרף בין השינים לצאת ידי מצוה נחשב כזית שלם מצטרף נמי לברכת המזון. ור"י ס"ל דגם בזה בעינן כביצה וכ"מ ס"ל דבזה די בכזית אבל אם לא הוי מילי דמצוה אז ודאי אין בין השיניים מצטרף ובעינן כזית חוץ מבין השיניים וכיון דבעינן יותר מכזית אז מודה כיון דאפיקתיה מכזית מוקמינן לה אכביצה כעין דאמרינן בעלמא כן ה"נ שיערוהו בכביצה ואז ודאי יש כאן כזית אף אם לא נצטרף בין השינים ולכך אמר שפיר והם מדקדקין עמי עד כזית באם הוי אכילת מצה ועד כביצה אי הוי אכילת רשות. אך מה אעשה שכל הפוסקים לא פסקינן כן. לכך נראה לי כוונה אחרת בזה עפ"י מה דאמרינן בש"ס גבי ברוך ד' המבורך דפתיא אוכמא בהדי פלוגתא ל"ל. א"כ מוכח דאף דהלכה כמ"ד דלא בעינן המבורך מכל מקום ראוי לצאת ידי כ"ע במה דאפשר ועיין בט"ז סי' קס"ז מ"ש שם. ומוכח מדבריו היכא דליכא חידוש ראוי לצאת יותר אליבא דכ"ע. והנה לפי"ז בשלמא בגוף לשון המוציא דניכר החידוש מגוף הברכה ראוי להראות חידוש בברכותיו ואך לענין שיעור אכילה הרי כשמברך לא יהיה ניכר על כמה מברך א"כ אין כאן חידוש בברכותיו לכך עדיף טפי לצאת ידי כ"ע ולכך אם רוצים לאכול כזית מחמירין על עצמן לאכול כביצה כדי לצאת ידי ר"י ג"כ. ולכך אמר בשני דברים מדקדקין אחד בגוף הברכה דאני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקין עד כזית. ועוד דקדוק שני דאף אם אין צריכין רק לכזית הם מדקדקין לאכול כביצה לצאת ידי כ"ע ומדקדקין בשני ענינים ואתי שפיר ודו"ק היטב. ויש להסביר הדבר יותר בשום לב לדייק למה אמר ישא ד' פניו אליך דאם כפשוטו הו"ל לומר ישא ד' פניך כמ"ש בלוט הנה נשאתי פניך ובאיוב כתיב וישא ד' את פני איוב למה אמר פניו. אך הנה זה ידוע אף אם משכחת נשיאת פנים לאדם מכל מקום לא יהיה שוה נשיאת פנים לעני ההולך קרוע ובלוי לאיש עשיר מלובש בבגדים יפים ויקרים ובודאי כפי ערך הדרת פנים של המבקש ישא לו פנים וכן הוי הנמשל אם האדם זוכה יש לו צלם אלהים ואם אינו זוכה אין לו צלם אלהים. ולכך אמר דהקב"ה יעשה לך נשיאת פנים בתרתי דישא פניך ויעשה לך נשיאת פנים ואף אם לא תהיה איש מכובד ולא תהיה ראוי לנשיאת פנים מכל מקום יעשה לך כבי תרי שישא ד' פניו אליך שיתן לך פנים ויהיה לך צלם אלהים וישאל לך בגדים יקרים ואח"כ ישא פניך כראוי להדר פני גדול וא"כ יהיה שאלת המה"ש דהקב"ה כתב בתורה אשר לא ישא פנים משמע דאפילו חד נשיאת פנים אינו עושה וכתיב ישא ד' פניו אליך ועושה תרתי נשיאת פנים ולכך משיב הקב"ה דהם מדקדקין עד כזית עד כביצה ועושין הם ב' נשיאת פנים לכך גם אני עושה להם תרתי. והנה עפ"י הנ"ל יש לכוין סוגיא זו עם הסוגיא דמס' נדה דף ע' דשם משני בשינוי לשון כאן לישראל כאן לאוה"ע די"ל דתרוייהו צריכא דחד נשיאת פנים הוי החילוק בין ישראל לאוה"ע והשני הוי עבור עד כזית עד כביצה ויהיה כוונת עד כזית לפי"ז כפירוש רש"י כזית לר"מ וכביצה לר"י ואתי שפיר ודו"ק והבן ועיין מ"ש בחיבורי על התורה משנת תר"ו בפרשת וישלח בפסוק כי על כן ראיתי פניך וגו' מ"ש שם בזה: