Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 204
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף ח'**כל האוכלין והמשקין שאדם אוכל ושותה לרפואה. נ"ב עיין מ"ש בזה בחיבורי לאו"ח משנת תר"ד בתשובה סימן קצ"ו לידידי הרב החריף מו"ה צבי הירש הלוי איש הורוויטץ בביאור דינים אלו ובדברי הט"ז ע"ש ודו"ק: שם באותו סעיף בהג"האם אנסוהו לאכול או לשתות. נ"ב עיין במג"א ס"ק כ' בחולה שאכל ביוה"כ ועיין בתשובתי לק"ק לבוב בהשמטות להלכות שבועות סימן רל"ט בהשמטות שניות שם פלפלתי הרבה בדין זה ועשיתי סמוכין לזה מדברי הר"ן רפ"ג דשבועות בנשבע שלא לאכול זיי"ן ימים ע"ש ודו"ק היטב:
**שם סעיף ט'**אכל מאכל או שתה משקה של איסור מפני הסכנה וכו'. נ"ב והנה בראשונים נמצאו בזה ב' דיעות עיין בזה בט"ז ומג"א. ולפענ"ד להביא ראיה מן הש"ס דחייב לברך עליו תחלה וסוף ממה דגרסינן במס' שבועות דף כ"ו ע"ב בעא מיניה רבינא מרבא נשבע על הככר ומסתכן עליו מהו ופריך שם מסתכן לשריה ליה מר ע"ש בפירש"י. וקשה מה פריך נימא דמיבעיא ליה לענין ברכה דבשאר איסורים כיון דאיסורים דחויים הם אצל חולה ולא הותרה לכך אסור לברך עליו תחלה וסוף. אך בשבועה הרי כת' רש"י ברפ"ג דברכות דדחויה לא שייך רק היכא דלא נאמר בגופו ההיתר מפורש אבל היכא דנאמר ההיתר מפורש גביה לא נחשב דחויה רק הותרה משום דלא נאמר בי' לאו זה כלל ע"ש. א"כ ה"נ כיון דכתיב האדם בשבועה פרט לאנוס א"כ לא נאמר איסור שבועה גבי אונס כלל א"כ אינה דחויה רק הותרה ולכך מיבעיא ליה אם בנתחדש לו האנוס אח"כ כגון שהוא מסתכן אי נימא דגם זה בכלל אונס שכתבה התורה פרט לאנוס וממילא הוי היתר ממש ובעי ברכה או דלמא התורה לא אמרה פרט לאנוס רק אם בשעת שבועה הוי אונס לבו אנסו אבל אם לא נתחדש לו האונס רק אח"כ אז לא הותרה ואינו רק כשאר איסורים שנדחין מפני הסכנה וממילא לא בעי ברכה ומאי פריך לישרי ליה מר. ובע"כ דכל אוכל איסור במקום סכנה מברך עליו ולכך אין נ"מ לענין ברכה ולכך פריך שפיר לישרי ליה מר. והנה זה אין להרשות דמאי פריך דלמא מבעיא ליה אם מותר לו לאכול כך אי בעי התרה כיון שיוכל לשאול עליו ולכך מיבעיא ליה אם הותרה ממש ולא בעינן למיהדר אהיתירא ולא בעי שאלה או הוי רק דהויה וממילא בעינן שאלה וכן קשה אף לפירש"י דהאבעיא קאי אם צריך קרבן דהוי שב מידיעתו או לא ומאי פריך הא יש לומר דאף דהוי סכנה מכל מקום הוי שב מידיעתו דהוי כידו לשאול עלי'. אך זה לק"מ דממ"נ הסכנה עצמה לא הוה פתח לשאול עלי' דהוה נולד ואם יש לו פתח אחר או מתחרט א"כ בכהאי גונא היכי דאפשר בשאלה אין לספק דודאי בעי שאלה דאף אם נימא דאיסורים הותרו אצל חולה היינו אם יש סכנה אבל היכא דליכא סכנה ודאי לא הותרו וא"כ כיון דאפשר בהיתירא נחשב כאין כאן סכנה ומה"ט מאכילין הקל הקל תחלה ומכ"ש היכא דיש היתר ממש דודאי בשום אופן אין להאכילם איסור מכח דכיון דאפשר כהיתר הוי כאינו סכנה א"כ ה"נ כיון דאפשר בשאלה שוב נחשב כליכא סכנה כלל ובודאי בעי שאלה ואין בזה ספק כללי אך קושייתינו קשה שפיר דנימא נ"מ לענין ברכה ובע"כ מוכרח דבכל איסורים בעי ברכה ודו"ק. מיהו לדעת הש"ך ביו"ד סימן רל"ח דחולה במקום סכנה א"צ התרה כלל נדחה ראיה זו ע"ש. מיהו הש"ך מסיק שם דיש להתיר לו וכן נראה דהרי כל איסורים דחויים הם אצל חולה ולא הותרו ולכך בודאי יש להתיר לו וזה ברור ודו"ק היטב: