Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 225
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף ב' בהג"היש אומרים מי שנעשה בנו בר מצוה יברך בא"י אמ"ה שפטרני מעונשו של זה. נ"ב עיין במג"א ב' פירושים ועיין במדרש פרשת תולדות פ' ס"ו וזה"ל אר"א צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנים מכאן ואילך צריך שיאמר ברוך השם שפטרני מעונשו של זה עכ"ל. הנה מלשון זה משמע כפירוש קמא שהחיוב עליו לטפל עמו ולהנהיגו בדרך הישר ואם לאו נענש האב עבורו אבל מי"ג ואילך אומר שפטרני מעונשו של זה שאינו נענש עוד עבור עון הבן להנהיגו בדרך הישר וזה מבואר כפירוש קמא. ודו"ק. והנה במה שכתב המג"א והביא בשם הלבוש דפירוש דעד הנה הבן נענש בעון האב ע"ש ודבריו תמוהין דמשמע דבן גדול אינו נענש בעון אביו והרי אמרינן בש"ס בפסוק ובאהרן התאנף ד' מאוד להשמידו דאין השמדה אלא כלוי בנים אלא שתפלה של משה רבינו עשה מחצה וכו' והרי אז היו נדב ואביהו יותר מי"ג שנים מדצוה הקב"ה להם להיות כהנים ולעשות להם בגדים וכהן קטן אינו עובד ובע"כ דגדולים היו וגם מדאמר הקב"ה לאלעזר ואיתמר ראשיכם אל תפרעו ולא תמותו ואם היו קטנים בו ביום הרי אינן בני מצות ועונשין כלל ובע"כ דגדולים היו ומכ"ש דנדב ואביהוא הגדולים מהם היו בני עונשין ואעפי"כ נענשו בעון אביהם מוכח דבן גדול נענש בעון האב. ובע"כ מ"ש מעונשו של זה היינו כפירוש המג"א שלא יהיה האב נענש בעון הבן ודברי הלבוש צ"ע ודו"ק, והנה השיב לי משכיל אחד די"ל כיון דאמרינן בסוף מס' מכות דף כ"ד דד' דברים גזר משה על ישראל ובאו הנביאים וביטלם משה רבינו אמר פוקד עון אבות על בנים ויחזקאל אמר נפש החוטאת היא תמות ע"ש וא"כ י"ל דמעשה אהרן הוי קודם שביטלו יחזקאל והשבתי לו שזה אי אפשר לו' דהרי חז"ל דייקו בלשונם שד' דברים גזר משה על ישראל משמע שזה הוי מאמר משה לא מאמרו יתברך והיינו דמאמר ד' ד' וכו' פוקד עון אבות וכו' הוי מאמר משה רבינו שאמר כן. ולפ"ז הרי מאמר פוקד עון אבות הוי בארבעים אחרונים כדמפורש בפרשת כי תשא ומאמר גם באהרן התאנף ד' מאד להשמידו מבואר בפרשת עקב שהיה בארבעים אמצעיים וא"כ הוי גזירתו יתברך להשמיד בני אהרן קודם שגזר משה פוקד עון אבות והיאך תלה הש"ס זה במשה רבינו שגזר כן על ישראל ובע"כ דזה הוה שני עניינים נפרדים דמה שאמר משה רבינו פוקד עון אבות על בנים היינו באם כבר מת האב תחלה א"כ כעת מה שנענשים הבנים בעוה"ז לא נחשב העונש לאב כיון שכבר אינו בעולם ולא הוה העונש להאב רק לבן הנענש עצמו זה הוי העונש שהבן סובל עון האב וזה גזר משה ויחזקאל ביטלו אבל אם באב קיים שח"ו נענש במיתת אביו זה הוי העונש להאב עצמו שיסבול צער זה וכמ"ש גם באהרן התאנף ה' מאוד להשמידו משמע דחיוב עונש זה על שם אהרן יקרא זה גזר הקב"ה מתחלה ולא בא יחזקאל וביטלו דאין שייך בזה לו' נפש החוטאת היא תמות דגם בזה הוה עיקר העונש להאב עצמו ואין כח בנביא לבטל דעתו יתברך וא"כ שפיר הקשיתי דמוכח דגם בגדולים נענשים בעון האב ודו"ק. ובזה מיושב מה שהקשה עוד המשכיל הנ"ל למה לא משני הש"ס במכות ובברכות במה דפריך כתיב פוקד עון אבות על בנים וכתיב לא יומתו אבות על בנים למה לא משני כאן בקטנים כאן בגדולים וכו'. ולפמ"ש אתי שפיר דבעונש הבנים עצמן אין סברא לחלק בין קטנים לגדולים ולא כתבו התוס' והמג"א לחלק בין קטנים לגדולים רק באם האב קיים ונקרא העונש על שם האב בזה יש לחלק בין אם הבן קטן והוא ברשות האב ובין אם הוא גדול ואינו ברשות האב אבל אם הוי העונש על הבן עצמו אין סברא לחלק בין קטן לגדול וכיון דהתם כתיב פוקד עון אבות על בנים דמשמע שהעונש יחול על הבן בזה אין סברא לחלק בין קטן לגדול: והנה מדי דברי בזה אזכיר מה שיש לתמוה על התוס' בפ"ב דשבת שכתבו דלקמן מוכח דאין הבנים נענשים בעון האבות רק כשהם קטנים ולדעתי הדבר תמוה מנ"ל ואם ממה שאמרו חז"ל דבעון נדרים בנים מתים כשהם קטנים מנ"ל דאין נענשים כשהם גדולים דלמא כוונת הש"ס דאם חוטא בנדרים אז אינו זוכה לגדל בנים ואינו מאריך לו עד שיגדיל רק עדיין בעודם קטנים מתים ולעולם אם התחיל לעבור על נדרים כשכבר הגדילו בניו או איזה עון אחר יש לו' דגם בניו הגדולים נענשים וצ"ע בזה. ועוד היה מקום להאריך בזה אלא שאין הזמן גרמא ועיין בילקוט רות שם איתא דעד י"ג שנים הבן נענש בעון האב הרי מפורש כדעת המג"א שם ע"ש ועיין בחיבורי לעין יעקב בברכות מ"ה במעשה שחלה בנו של ריב"י שם הוכחתי מה שלא השיב ריב"ז דאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים כמו שהשיב לעיל מזה הוכחתי דבן גדול אינו נענש בעון אביו ולכן לא שייך בזה אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים ודו"ק: