Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 244
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א' פוסק עם העכו"ם על המלאכה.**נ"ב הנני מעתיק פה בקצרה מה שהשבתי לאחד מק"ק זאלישציק הנה בנידון מה ששאל על הפיטשניע של חותנו הנה להשכיר הפיטשנע של חותנו ודאי מהני כיון דהוי גם אצל חותנו בשכירות א"כ ממ"נ אם שכירות לא קניא אינו שלו והוה של נכרי הראשון ואם שכירות קניא קנאו השני מיהו יותר יש לכתו' שמוכר לו כל זכותו כי י"ל דאין זה ממ"נ די"ל כיון שיש לחותנו כתבים המועילים מדינא דמלכותא א"כ ניהו דשכירות לא קניא מדינא קנאו מדינא דמלכותא אבל נכרי השני שאין לו כתבים כאלו לא קנאו בדינא דמלכותא רק בד"י וי"ל אולי שכירות לא קניא לכך יש לכתו' לשון מכירה או לכתו' בלשון דייטש ובנייר סטעמפיל שיועיל לדינא דמלכותא ואז די בשכירות. ונידון האפר שלא בא לעולם יש לכתו' שמוכרין כל האפר לכשיבוא לעולם ולרשותם וליתר שאת מתחייבים נפשם וגופם להעמיד ולהקנות האפר להנכרי ולכשיבוא האפר לעולם ולרשותם לזה מהני אף לדבר שלא בא לעולם. גם בלא"ה ניהו דדבר שלא בא לעולם לא קנה מ"מ אם תפס לא מפקינן מיניה וא"כ ה"נ כיון דבאמת אין המוכרים חוזרים בהם והנכרי כיון דעובד בשבת לעצמו הוי כתפס והוי כשלו. מיהו ליתר שאת יכתבו כאשר כתבתי עפ"ד שהשבתי לק' זאלישטשיק: **סעיף א' בהג"ה ואפילו אם דר בין העכו"ם יש לחוש לאורחים הבאים.**נ"ב עיין במג"א ס"ק ח' מ"ש פה בעירנו נוהגים היתר וכו' עיין מ"ש בזה בתשובה לק"ק פאלטישאן בחיבורי על יו"ד מהדורא וא"ו סי' ר"כ לאסור בזה מדינא מכמה טעמים וראיה לדעת הא"ר בזה ע"ש בעזה"י ודו"ק: **והנה מ"ש בהג"ה ואפילו אם דר בין העכו"ם יש לחוש לאורחים הבאים שם או לבני ביתו שיחשדו אותו.**נ"ב עיין במג"א שהקשה משביעית ותירץ דבשביעית הקילו ע"ש. והנה בביאור כוונתו למה בשביעית הקילו ראיתי בשו"ת נוב"י מהד"ק חאו"ח שמפרש דהטעם דהוי איסור קל ומזה למד דה"ה בחוה"מ דהוי איסור קל לא חיישינן לאורחים ובספר הנדפס מחדש ישועות יעקב על או"ח מפרש הכוונה דבשביעית שהיא זמן ארוך הקילו ע"ש. והנה לכאורה היה מוכח דלא כדברי הנוב"י מן הש"ס דאם נימא שחלקו בזה חז"ל בין איסור קל לחמור הרי הוא עצמו כת' דמלאכת חוה"מ הוי איסור קל ודמי לשביעית א"כ מה פריך בפ"ק דע"ז דף כ"א ע"ב הא מרחץ לכותי שרי כותי נמי עביד ביה מלאכה בחוש"מ ומה פריך דלמא דוקא באיסור שבת ויו"ט דחמור חששו למ"ע אבל חוה"מ דהוי איסור קל לא חששו למ"ע ומזה לכאורה מוכח דלא כסברת הנוב"י. אך כד דייקינן נראה דבע"כ כוונת המג"א רק מכח דהוי איסור קל דאין לומר כפירוש הישועות יעקב דהכוונה מכח דהוה זמן ארוך דבשלמא אם היה מותר להשכיר לנכרי על ימות החול רק שעל שבת לבדו היה אסור להשכירו הוי שייך לומר דבשבת ליכא פסידא כ"כ כמו בשביעית אבל כיון דאסור להשכירו לגמרי מחשש שבת א"כ יש בזה יותר פסידא מבשביעית. ושוב ראיתי שבספר ישועות יעקב הנ"ל הרגיש עצמו בזה ונדחק בזה ע"ש. ולכך נראה לפענ"ד העיקר כפירוש הנוב"י הנ"ל. ומה דקשיא לן עלי' ממס' ע"ז הנ"ל מאי פריך מחוה"מ נראה לומר דהמעיין בש"ס שם נקט רשב"ג שם בלשונו ונכרי זה עושה בו מלאכה בשבתות ויו"ט. הרי דנקט גם חשש מלאכת היו"ט בזה. והנה עיקר איסור מרחץ ביו"ט הוא רק מכח אשר יאכל לכל נפש וזה אינו שוה לכל נפש והוי לאו הבא מכלל עשה דלא אמרינן בזה אהדריה לאיסורא קמא כמ"ש התוס' במס' ביצה דף י"ב ע"א כעין זה גבי לכם ולא לגבוה ע"ש וא"כ איסור זה דאינו שוה לכל נפש לא חמור מחוה"מ דהוי נמי ד"ת לכמה פוסקים ולכך פריך שפיר כיון דאתה חושש למלאכת יו"ט ג"כ אף דהוי רק איסור עשה א"כ כותי עביד ביה מלאכה בחוש"מ דשקול כמו איסור מרחץ ביו"ט אבל לדידן דמיירי הרמ"א רק בשבת לנגד מלאכת שבת ודאי קיל שביעית וה"ה איסור חוה"מ ובמלאכת מרחץ ביו"ט יש לומר דבאמת נמי לא חיישינן לאורחים ומהאי טעמא אתי שפיר מה דלא פריך הש"ס על המשנה שם הא מרחץ לנכרי שרי דעל המשנה י"ל שפיר דלא אסר רק בשביל חשש שבת לא יו"ט. ובזה י"ל שפיר דבחוה"מ הקילו ושבת חמור. אבל לרשב"ג דנקט אף יו"ט ומלאכת מרחץ ביו"ט דאינו רק לאו הבא מכלל עשה שפיר דומה לחוה"מ דהוי נמי מן התורה כמ"ש בזה בהלכות חוה"מ ופריך שפיר ואתי שפיר דינו של הנוב"י ודו"ק ועיין בחידושי להלכות חנוכה מה שהבאתי שם ראיה דלא כהנב"י ממק"א ע"ש ועיין מ"ש בחידושי לע"ז מה שראיתי איזה שגיאות בספר ישועות יעקב הנ"ל בסוגיא זו. וגם ראיתי מה שהקשה עוד הישועות יעקב הנ"ל על הט"ז שהקשה על הרמ"א הנ"ל למה מתיר במקום דליכא רואים הרי כל מקום שאסרו רז"ל משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור ותמה בספר הנ"ל למה לא הקשה על מה דאמרינן בש"ס דחוץ לתחום מותר דהרי אפילו בחדרי חדרים אסור ע"ש ולק"מ כי כלל זה דאפילו בחדרי חדרים אסור לא נאמר רק אם במקום הזה שייך רואין אך עתה ליכא רואין וגם אף אם לא היה מניח כאן רואין הוי רק מכח איסור זה מחמת שרוצה לעשות בו דבר כזה אבל זולת זה הי' מניח כאן רואים ואפשר להיות רואין דרך היתר בזה לא פלוג רבנן ואסרו בכל ענין וכדרך שאמרינן בעלמא שלא יאמרו כל הסריקין אסורין וסריקי ביתות מותרין אבל בחוץ לתחום בשבת ויו"ט דאי אפשר לבוא לידי רואים ולא הוי מכח איסור זה רק מכח איסור אחר ואי אפשר לבוא לידי רואים כיון דאיסורא רביע עלה בכה"ג לא תקנו רבנן ול"ש בכה"ג לא פלוג וז"ב ופשוט ודו"ק:
**שם סעיף ו יהודי הקונה מכס ומשכיר לו עכו"ם וכו'.**נ"ב הנה בדין אם השכירו בני העיר לישראל אחד המרחץ לכל השנה אם מותר להשוכר להשכיר ימי השבת להנכרי עיין בחיבורי על אהע"ז מהדורא ט' בסימן קצ"ב בתשובה אחת למדינת וואליחייא מ"ש שם בזה דרך אגב ע"ש ודו"ק. והנה בדין מי שמוכר איזה דבר לנכרי בהיתר מכירה על שבת אם די לכתו' שטר מכירה אחד וליקח ממנו ביום א' ולחזור וליתן לו בע"ש הבאה וכן בכל ע"ש או צריך לכתו' בכל ע"ש שטר מכירה חדש אם יש בזה חשש נמחל שיעבודו או לא וכל דינים והפרטים המסתעפים מזה עיין בחיבורי לחו"מ מהדורא ג' סי' רפ"ז מ"ש בזה בתשובה לק"ק קאלימייא ע"ש באורך בעזה"י ודו"ק: