Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 278
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א' מותר לכבות הנר וכו'.**נ"ב הנה זה כלל בידינו דקיי"ל בכל התורה דבר שאין מתכוין מותר אבל היכי דהוי פסיק רישא מודה ר"ש דאסור. והנה אם גם בכל האיסורים אסור פ"ר או לא מצינו בזה דיעות. הנה דעת הר"ן בחולין בפ"ו בסוגיא דריחא מלתא מביא הש"ס דפסיק רישא מותר בשאר איסורים והביא ראיה ממוכרי כסות מוכרין כדרכן והבאתיו בחיבורי ספר החיים אבל בתוספות פ"ב דפסחים [דף כ"ה ע"ב] ד"ה לא אפשר מפורש להיפוך דס"ל פסיק רישא אסור בכל האיסורין ע"ש. והנה נראה לפענ"ד לכאורה ראיה מדברי הרמב"ם דס"ל כדעת הר"ן דהנה בהלכות סנהדרין פסק הרמב"ם בעדים המעידים על ברכת השם שאומר מה שאמר בפירוש וכת' התיו"ט פ"ז דסנהדרין בשם הכ"מ שתמה דבירושלמי מפורש דתחלה אומר את השם ואח"כ אומר השם הזה הזכיר המקלל וגידף בו ותמה על הרמב"ם שלא כת' כן וכת' שם התויו"ט דס"ל להרמב"ם כיון דבש"ס שלנו לא זכר מזה לא ס"ל כן. ולענין קושית הש"ס ירושלמי איך אומרים לו גדוף ס"ל להרמב"ם דהוי דבר שאינו מתכוין ע"ש. ולכאורה תמוה לי מה בכך דהוי דבר שאינו מתכוין הרי הוי פסיק רישא ומודה ר"ש בפסיק רישא בע"כ דס"ל להרמב"ם דפ"ר בשאר איסורים מותר. והנה באמת לא הוי צריך התוי"ט לתרץ בדוחק דאפשר לתרץ ברווחא דהמעיין בש"ס שם פסחים הנ"ל פליגי שם תרי לישני לל"ק דרבא באפשר ולא מכוין אף ר"ש אוסר ולל"ב מתיר ר"ש גם באפשר ולא מכוין ול"ק איתותב שם ע"ש. ולפ"ז אתי שפיר דהירושלמי יסבור כל"ק דרבא דאפשר ולא מכוין אסור וכאן דאפשר לעבו' כעצת הירושלמי אסור לו לפרש דרך קללה להדיא אף דאינו מתכוין אבל אנן דקיי"ל כל"ב דאפשר ולא מכוין נמי מותר לכך פסק הרמב"ם דמותר לפרש בהדיא כיון דהוי דבר שאינו מתכוין. מיהו קשה הא הוי פ"ר בע"כ כדעת הר"ן הנ"ל. והנה מ"ש דלהר"ן מותר פ"ר בשאר איסורים היינו רק לענין איסור הנאה אבל באיסורים אחרים מודה הר"ן דאסור פ"ר בכל התורה וגם מן הרמב"ם מוכח כן ממה דפוסק בנסכים דמנסך לספלים ולא למזבח מכח מכבה וכת' שם הטעם דס"ל דהוי פ"ר ע"ש והבאתיו בהשמטות לחיבורי נדרי זריזין לש"ס דף י"ט ע"ש וכן מדויק לשון הר"ן דאינו מתיר פ"ר רק באיסורי הנאה דהנאה לא הוי ע"ש. אך לפ"ז נשארו דברי הרמב"ם בהלכות סנהדרין תמוהין דבמקלל ד' מה מהני אינו מכוין הרי הוי פ"ר דאסור אך יהיה מוכח דס"ל כדעת הערוך דס"ל דפ"ר דלא ניחא ליה מותר. אך אכתי לא הונח לי דתינח דבמלאכת שבת דבעינן מלאכת מחשבת אבל בשאר איסורים מה לי אם ניחא ליה או לא. לכך דברי הרמב"ם צ"ע עדיין דהרי הוה פ"ר ודו"ק. והנה עיין במג"א ס"ק א' מ"ש בשם הכ"מ לחלק בין פ"ר ובין משאצל"ג ע"ש. ונראה להסביר הדבר דזה יהיה דומה למה דאמרינן במס' זבחים דבת מינה מחריב בה דלאו בת מינה לא מחריב בה וא"כ ה"נ כיון דבשבת בעינן מלאכת מחשבת א"כ בכוונה תליא מלתא ולכך אם אינו מכוין לשום מלאכה ממילא כוונה זו לאו בת מינה היא ולכך אינו מזיק וכיון דבאמת נעשה מלאכה דאורייתא בוודאי לכך חייב אבל אם מכוין למלאכה אחרת זה הוי בת מינה מחריב בה ומבטל המחשבה ולא הוי מלאכת מחשבת ודו"ק ואתי שפיר. והנה בדין מלשאצל"ג עיין בזה עוד מ"ש בהלכות לולב סי' תרנ"א דיש לומר דבשוגג גם הרמב"ם מודה דמשאצל"ג פטור גם כתבנו שם לחקור אם לצורך מצוה נחשב הצריך לגופא או לא. גם קושיא על התוס' מה שכתבו דמה דלא הוי במשכן הוי א"צ לגופה ע"ש ודו"ק: והנה על מה שכתבתי לעיל דבשבת בעינן מלאכת מחשבת קשה לי על הרמב"ם הלכות מעילה פ"א הלכה ז' שכת' וז"ל ויראה לי שאינו לוקה עד שיזור כדי רוחב הסיט כפול לא יהיה וזה חמור משבת עכ"ל הרמב"ם. וקשה לי טובא מה ראיה משבת הרי גבי שבת בעינן מלאכת מחשבת לכך בעינן מלאכה חשובה אבל בשאר לאוין יתכן להיות דאף כל שהוא חייב וצ"ע. והנה בדין משאצל"ג בשיטת הרמב"ם שהבאתי לעיל עיין בחיבורי על יו"ד הלכות ע"ז סי' קנ"ז והיא בחיבורי להשמטות לספרי טוב טעם ודעת סי' ס"ט שם ביארתי שיטת הרמב"ם על נכון בעזה"י ומניין הוא למד זה דמשאצל"ג חייב וביארתי דברי הה"מ בפ"י דשבת גבי מפיס מורסא ע"ש בעזה"י ודו"ק ועיין בחיבורי על התורה משנת תרח"י בפרשת ויקהל שכתבנו דבר חדש בעזה"י די"ל היכי דהוי משאצל"ג או אינו מכוין רק דהוי פ"ר בזה לא בעינן בעידנא דמעקר לאו מקיים העשה. גם י"ל דבשבת כיון דבעינן מלאכת מחשבת ובמחשבה תליא מלתא י"ל דלא בעינן בעידנא ובכל ענין עשה דל"ת זולת מה דשבת הוה עשה ול"ת ע"ש ודו"ק היטב: