Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 299
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף ד' ומברך ברכת המזון על הכוס.**נ"ב עיין במג"א ס"ק ז' שכת' דמי שאינו נזהר לברך כל השנה על הכוס גם עתה לא ישתה ממנו. והנה נשאלתי היאך הדין בכוס של ברכת נישואין אם סועדין במו"ש אם מותר לשתות מכוס ברכת נשואין. וחשבתי דנראה דאסור לשתות ממנו כי אף דבברכת נישואין נוהגין לברך על הכוס תמיד מכל מקום כיון דהוי עמו נמי כוס של ברכת המזון ובכוס בהמ"ז הוה המנהג שלא לשתות ממנו וא"כ אם כעת ישתה מכוס של ברכת נשואין ולא מכוס ברהמ"ז אתי לזלזולי בכוס של בהמ"ז לכך לא ישתה ממנו כלל כן נראה לי. ומי שעושה להיפוך אין מזחיחין אותו וז"ב:
**שם סעיף ו' שכח ולא הבדיל במו"ש מבדיל ער סוף יום ג' וכו'.**נ"ב נראה לפענ"ד דהיינו דוקא בהבדלה משל שבת אז שייך להבדיל ב' ימים מטעם המפורש בש"ס דכמו דהוי לענין גיטין דעד יום ד' נקרא בתר שבתא. אבל אם שכח הבדלה של יו"ט תיכף ביום מחר אין לו עוד תשלומין כי ליו"ט אין הימים נמשכים אחריו להיות שייך להבדיל בהם ואין לומר דהרי בגיטין שאחר הרגל נקרא עד ט"ו יום וכו' וא"כ גם ברגל יש לו ימים אחריו. אך זה אינו נבדיל שני שבועות אחר יו"ט כמו בשבת וזה ודאי דבר שאינו. וא"כ כיון שזה אינו מה לי סוף שני שבועות מה לי יום ראשון שאחר יו"ט ויש להסביר טעם הדבר מה שיש חילוק בין רגל לשבת חדא עפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' מ"ג בשם הר"ח דלכך נקרא אחר הרגל ט"ו יום מכח מה שהיו עולי רגלים מגיעין לנהר פרת וכל זמן שהיה בדרך נקרא להם אחר הרגל א"כ חילוק גדול יש דבשלמא אחר שבת שאין שום טעם למה קוראין כן ואין קריאה זו מצד ענין אחר ובע"כ דהימים גופייהו שייכין לשבת שאחריהם דשבת הוי בכלל הימים וראש להם והימים שייכים לו ולכך ממה שנקרא לענין [גט] (שלשה) ימים אלו אחר שבת מוכח שהם שייכים לשבת ולכן גם לענין הבדלה שייכים להבדיל בהם על שבת. אבל לענין הרגל מה שנקרא בלשון בני אדם ט"ו יום אחרי הרגל הוי רק בלשון בני אדם מכח שהולכי רגלים הולכין בדרך נקרא להם אחרי הרגל וא"כ תינח בלשון ב"א ולכך לענין גט מה שהתנה הוא אחרי הרגל אז תליא בלשון בני אדם אבל לענין הבדלה לפי האמת אין שייכות לימים שאחר יו"ט לגוף היו"ט ומה שייך זה להבדלה מה שבלשון בני אדם נחשב אחר הרגל ולכך תיכף ביום המחרת אין לו להבדיל עוד. ועוד דשאני לשון אחר הרגל מאחרי השבת דשם שבת מורה על קדושתו ממלאכה ולכך אם נקרא אחר השבת שייך להבדיל עלי' נמי אבל ביו"ט אין הט"ו יום נקראים אחר יו"ט רק אחר הרגל ובלשון רגל כולל אף חול המועד ועל חוה"מ לא שייך הבדלה דאין חיוב הבדלה בחוה"מ ולכך לא שייך בזה להבדיל עליו ואינו דומה לדין גט בזה. ויצא לנו מזה חידוש דין דאפשר במתנה אחר יו"ט אף בגט לא הוי ט"ו יום אחרי יו"ט כלל וצ"ע בזה. ועכ"פ נראה דביו"ט אין לחלק בין יום אחר יו"ט או בין ט"ו יום אחריו וכמו שאין סברא להבדיל עד ט"ו יום אחרי יו"ט כן אין סברא להבדיל ביום הראשון שאחר יו"ט. ובפרט אם לא הבדיל אחרי יוה"כ שביוה"כ אין לו המשכה ט"ו יום שתיכף ביום המחרת אין לו להבדיל עוד. והן אמת שלפי דעת הסוברים דבשבת נמי אינו מבדיל רק ביום הראשון לבד וא"כ לדידהו אין מדמין זה לגט א"כ יש לומר אף דנקרא אחר השבת מכל מקום לא שייך בו הבדלה ובע"כ מה דמבדיל ביום ראשון הוי מטעם אחר שכל יום שאחריו יש לו דין אחד כלילה כיום וכיון דתקנו בו הבדלה בלילה שייכה גם ביום לדידהו י"ל גם ביו"ט ויוה"כ הוי כך דביום ראשון שאחריהם מבדיל. מיהו כיון דאנן קיי"ל דמבדיל עד סוף יום ג' וא"כ כיון דלחומרא להצריכו לברך קיי"ל כהך סברא מכ"ש לקולא דספק ברכות להקל דקיי"ל כוותייהו ולדידן יש לומר כיון דלא מצינו חילוק בין יום ראשון ליום ב' וג' הוי טעמא מכח דנקראים אחר השבת וזולת זה אף ביום ראשון לא שייך הבדלה וא"כ ביו"ט וביוה"כ כיון דלא מבדילין בימים שאחריהם גם ביום הראשון שאחריהם אין מבדילין וספק ברכות להקל ודו"ק. ועוד נראה ברור בדין אונן שהיה אונן במוצאי י"ט או במוצאי יוה"כ ולא הבדיל זה ודאי אין לו להבדיל אחרי קבורת המת דהרי בשבת גופא הוי פלוגתא שם בהרא"ש אם יש לו להבדיל וניהו דקיי"ל שם ביו"ד דמבדיל היינו רק בשבת אבל ביו"ט ויוה"כ דבלא"ה הוי ספק אם יבדיל ביום א' בכה"נ ודאי אינו מבדיל. ועוד נראה דאף אם נקבר בלילה תיכף אינו מבדיל והוא דהטעם של הפוסקים שמחייבין להבדיל ולא אמרינן כיון שבשעת חובתו היה פטור אין לו תשלומין ביאר הט"ז ביו"ד סי' שצ"ז הטעם מכח דהבדלה לא הוי בתורת תשלומין רק כן הוי עיקר זמנה שנמשך עד סוף יום ג' ע"ש מ"ש באריכות בזה וא"כ נראה דזה דוקא לפי מה דקיי"ל דהבדלה הוי עד סוף יום ג' י"ל כך. אבל להסוברים דאינו מבדיל רק עד יום ראשון לדידהו כיון דאין לומדין דין זה מגט א"כ הוי רק ביום ראשון בתורת השלמה הבדלה וכיון דהוי רק בתורת תשלומין הדרינן לכללא כיון דהיה פטור בשעת חובתו פטור אח"כ ואף בלילה אם היה פטור בתחילת הלילה כשיצא שבת פטור אח"כ רק כיון דאנן קיי"ל דנמשך זמנה עד סוף יום ג' לכך פסק באונן דמבדיל אח"כ וא"כ ביו"ט ויוה"כ אף אם נאמר דהסוברים דמבדיל עד יום ג' מודים להפוסקים דס"ל דביום ראשון שייך תשלומין להבדלה רק דהם מוסיפין דבשבת א"צ להך טעמא דבלא"ה נמשך עד יום ג' אבל ביו"ט ויוה"כ דלא שייך כן ורק מה דמשלים ביום ראשון הוי בתורת השלמה ומה לי ביום ומה לי בלילה עיקר חיוב הבדלה הוי במוצאי יו"ט ויו"כ כהתחלת הלילה ומשם ואילך הוי להם לתשלומין ולכך כל שהיה פטור פטור אח"כ. זה נראה ברור ועיקר ועיין בט"ז יו"ד סי' שצ"ז ותבין. ומדבריו נמי יש ראיה לחילוק שלי שכתבתי לפני זה דביו"ט ויוה"כ אין הימים נמשכין אחריהם ודעת הסוברים דהוי שיעורו ט"ו יום או ח' ימים ודאי טעות כיון דשבת אפסיק וא"כ כיון דהבדיל בשבת יוצא נמי בשל יו"ט והבדלה אחת להם וזה ברור ודו"ק היטב: