Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 308
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף ג' ומותר לו ליטול משם ולהניחו באיזה מקום שירצה.**נ"ב הטעם מפורש במג"א דכל דבר המוקצה כל זמן שהוא בידו מותר להוליכו יותר ועיין בחידושי לאו"ח סי' תרנ"א שם רציתי לו' דמותר ליתנו גם לחבירו וחבירו יוליכו למקום שרוצה כיון דהוא מותר לטלטלו מותר ליתן גם לשני. והנה נראה ראיה לזה מן הירושלמי סוף פ"ג דסוכה שהבאתי שם דקאמר שם כך היה מנהגן של אנשי ירושלים וכו' הולך לבה"כ ולולבו בידו וכו' לישא את כפיו ולקרות בתורה נתנו לחבירו הניחו על הארץ אסור לטלטלו א"כ הרי נאמר בפירוש דאם מניחו על הקרקע אסור לטלטלו והוי מוקצה ובע"כ מה דבעודו בידו מותר לטלטלו היינו דכל זמן שבעודו בידו מותר לטלטלו ואעפי"כ מפורש דאם נושא כפיו ועולה לתורה מותר לתנו גם לחברו אף שאם היה מניח על הארץ היה אסור לטלטלו. א"כ ה"ה בכל מוקצה הוי כן וז"ב. גם כתבנו שם דהיינו רק אם לקחו דרך היתר או בשוגג אבל אם במזיד לקחו שלא כדין אז אסור לטלטלו יותר אם נמלך רק צריך להניחו מידו ע"ש וז"ב ונכון לדעתי ודו"ק. שוב ראיתי אחר כך בספר תוספת שבת סי' רס"ו שמתיר לתנו לחבירו. ולדעתי נראה להכריע כמו שכתבתי. גם י"ל דהתו"ש לא מיירי רק בנטלו במזיד ולא בשוגג ודרך היתר וז"ב ודו"ק:
**שם סעיף ד' בהג"ה ותפילין אין לטלטלן כי אם לצורך וכו'.**נ"ב הנה הב"י הביא בשם ס' המקדש ראייה לזה ממה דאמרינן במס' ביצה דתפילין מותרין לשדורי ביו"ט מזה מוכח דאפילי שלא לצורך גופו ומקומו נמי מותר ונשאלתי מאיש אחד מנ"ל כן הרי י"ל כיון דקיי"ל דמוקצה בעודו בידו מותר לטלטלו אם כן דלמא מיירי התם דנטלן לצורך מקומן ואז מותר לטלטלן לשלחן לאחר. והשבתי דלק"מ כיון דעיקר הרבותא הוי דמשלחין ביו"ט דלא הוי טירחא דלא צריך לטלטלו שלא לצורך כיון דאין ניאותין בו ביו"ט וא"כ תינח אם מיירי שהיו מונחין והוא נוטל רק כדי לשלחן לכך הוי ס"ד דאסור כיון דהוי טלטול שלא לצורך היום לכך קמ"ל דמותר והוי רבותא אבל אי נימא דמיירי שכבר היה בידו א"כ כיון דבלא"ה יכול להוליכו למקום שירצה א"כ אם הוי דעתו שרוצה להניחו בבית פלוני שם היה מותר בודאי כיון דמותר להוליכו לאיזה מקום שירצה וכן מפורש בסי' רס"ז דיכול לילך עמו לאיזה חדר שירצה ובשוק דאסור היינו מטעם אחר דהוה מטלטל ד' אמות ברה"ר או במקום שאין עירוב אבל בלא"ה אף בשוק היה מותר להוליכם לאיזה בית שירצה וכדמשמע מקושית המג"א משופר שהיה ראוי שיהיה מותר להוליכו למקום שירצה וא"כ מה בכך שהוא מתכוין שיהיה לחבירו ג"כ כיון דבלא"ה היה לו היתר להניחם שם והרי אם תפילין אסורין בטלטול באמת לא יוכל חבירו לקבלן בידיו ממנו רק שהמוליך אותם יניחנו שם וא"כ פשיטא דשרי ובע"כ דמיירי דלא היה בידיו רק דנטלן כדי להוליכן שם זה שפיר הוי רבותא דלא הוי טלטול וטרחא שלא לצורך וא"ש ודו"ק:
**שם סעיף כ"ג מותר לחתוך ענף מן הדקל בעוד יום וכו'.**נ"ב כ' המג"א דהיינו כיון שיחדו לכך והקשה עליו הק"ע בשירי קרבן פ"ג דסוכה ממה דאמרינן שם רבנן אמרי ערבה מותר להניף בה לחולה בשבת מוכח דאף בלא יחדו לכך מותר והניח בצ"ע. ולפענ"ד לק"מ דגבי ענף בדעת האדם תליא מלתא לכן אם לא יחדו לכך הוי מוקצה. אבל בלולב קודם שאסרו חז"ל לצאת בו בשבת היה מותר לצאת בו גם בשבת וא"כ אז הי' מותר גם להניף בו לחולה. לכך ניהו דאה"כ תקנו חז"ל שלא ליטלו בשבת מכל מקום להניף בו לחולה לא אסרוהו ונשאר כדמעיקרא והרב הנ"ל בעצמו סיים ויש ליישב ואפשר כוונתו כנ"ל וק"ל:
**שם סעיף מ"א האשה מדדה את בנה וכו'.**נ"ב נשאלתי אם מותר לישא קטן שאינו יכול לילך ברגליו לו' קדיש בשבת במקום דליכא עירוב הנה נראה לפענ"ד כדעת השואל שמותר אך לא מטעמו כיון דנשיאת תינוק הוי מלאכה דאורייתא מה בכך דהוי כרמלית הרי הוי רק שבות אחד ואסור אף במקום מצוה ולא הותרה רק בה"ש ולא בשבת עצמו רק מטעם אחר נראה לי להתיר כיון דהוצאה זו הוי רק לו' קדיש הוי מלאכה שאצל"ג ולרוב הפוסקים הוי רק דרבנן ועיין במג"א סי' ער"ח ולכך שוב הוי בכרמלית שבות דשבות וזה שפיר מותר במקום מצוה וזה ברור ופשוט ודוק היטב: