**סעיף א' מת שמוטל במקום שירא עליו מפני הדליקה וכו'.**נ"ב הנה מלשון הפוסקים משמע דכל מת מותר לטלטלו מפני הדליקה או בזיון אחר. אך הנה במדרש רבה פרשת ויקרא פ"ה יש וז"ל א"ר אייבוי מעשה בטבח אחד בצפורי שהיה מאכיל טריפות ונבילות לישראל פעם אחת עיו"כ אכל ושתה ונשתכר ועלה לראש הגג ונפל ומת התחילו הכלבים מלקקין את דמו אתון ושיילין לר"ח מהו לאעבריה יתיה מן קדמיהון אמר להון כתיב ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו זה שהיה גוזל את הכלכים ומאכיל נבילות וטריפות לישראל וכו' מדידהון אינון אכלין עכ"ל ועיין במ"כ שם שפירש שהשאלה הוי אם מותר להעבירו מלפניהם וכו'. א"כ מוכח משם דברשע המאכיל טריפות וכדומה אין לחלל שבת ויוה"כ עבורו לטלטלו משום בזיון דבע"כ מיירי ע"י ככר או תינוק דבלא ככר ותינוק אף אם מת אדם כשר אסור ובע"כ ע"י ככר ותינוק איירי ואעפי"כ אסרו לטלטלו ומוכח דברשע לא חיישינן על בזיון שלו. ואף דאין למידין הלכה מפי מדרש היינו רק היכי שדורש המדרש כן דרך הלכה או דרש ולא עפ"י מעשה אבל היכי שהוי מעשה ממש ואין מוכח בש"ס להיפוך ודאי למידין ממנו הדין כיון שמפורש ביה דהורה כן הלכה למעשה. ולכך היה נראה דכן הדין דברשע מפורסם אין לחלל שבת מפני בזיונו רק גבי דליקה וכדומה שיש חשש שאדם בהול על מתו ויוכל לבוא לידי חילול שבת ממש בזה אין לחלק בין רשע או לא אבל היכי דליכא חשש שיבוא לידי מלאכה דאוריי' נראה דאין לחלל שבת לטלטל המת ע"י ככר ותינוק כדמפורש במדרש הנ"ל ודו"ק היטב:

**שם סעיף ב' בהג"ה וי"א דאפילו לא הסריח עדיין וכו'.**נ"ב עיין במג"א ס"ק י"ח והנה מ"ש לחלוק על הש"ך לענין טומאה בבית הסמוכה אם הוי דרבנן או ד"ת עיין בחידושי מי נדה למס' נדה דף נ"ז מ"ש בזה גם בענין אם כהן טמא נזהר בלאו שלא לטמאות עיין בהראב"ד מהלכות נזירות ועיין מ"ש בחידושי למס' נדה שם ושם הכרעתי לחלק די"ל טומאה הסמוכה נמי ד"ת אך זה לכהן טהור אבל לכהן טמא מותר להיות בבית הסמוך ולמעט בפלוגתא עדיף. גם י"ל כיון דבכהן טמא אין קפידא רק מכח טומאה בחיבורין וזה לא שייך כאן בבית הסמוך ע"ש ודו"ק: