Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 318
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א' המבשל בשבת.**נ"ב הנה הרי"ף כתב כיון דבפלוגתא ר"א ורבינא הלכה כדברי המיקל ממילא אין הלכה כר"י הסנדלר והרא"ש בפ"ז רב"ק בסוגיא דטובח ע"י אחר תמה עליו דמה ענין זה לזה והנה הגאון החסיד מוהר"א מווילנא זצ"ל מתרץ דברי הרי"ף דכוונתו דמ"ט הוי ראוי לומר דהלכה כר"י הסנדלר היינו מכח דרבנן ס"ל כוותיה כמו דמוקי לה שם הש"ס וכיון דאנן קיי"ל כהמיקל דהוי רק דרבנן א"כ בע"כ לא יתורץ בזה הברייתא ונצרך לתרץ אשארא א"כ אין כאן ראיה דרבנן ס"ל כן וכיון דרבנן לא ס"ל כן ממילא אין הלכה כדברי ר"י הסנדלר עכת"ד. ואחרי המחילה דבריו תמוהין דלשיטת הרי"ף אי אפשר לפרש כן שהרי הרי"ף העתיק הך אוקימתא דטובח ע"י אחר על המשנה דגנב וטבח ביוה"כ דזה מיירי בטובח ע"י אחר א"כ קשה א"ה גנב וטבח בשבת נמי ולמה תני בסיפא דפטור ובע"כ כדמתרץ הרא"ש דהמשנה אתיא כר"י הסנדלר וא"כ קשה אם המשנה אתיא לדידן כר"י הסנדלר הו"ל לפסוק כר"י הסנדלד מכח דסתם משנה כוותיה ואם הוי משמע ליה דהלכה כר"י הסנדלר מכח דרבנן ס"ל כוותיה מכ"ש דראוי להיות הלכה כמותו מחמת דסתם משנה כוותיה והלכה כסתם משנה ובע"כ אין לנטות בדברי הרי"ף רק כמ"ש הרא"ש דלכך בסיפא פטור כר"י הסנדלר. ומה דקשה כיון דהרי"ף והרא"ש פסקו דהוי דרבנן אכתי אף לר"י הסנדלר הוי שחיטה ראויה כדמפורש בש"ס זה היא קושיא בפני עצמה על הרי"ף והרא"ש ובחידושי הארכתי בזה. אך עכ"פ הרי"ף והרא"ש בע"כ ס"ל דהמשנה כר"י הסנדלר וכדמפרש הרא"ש להדיא א"כ יפה תמה הרא"ש דאי אפשר לפרש כוונת הרי"ף כפירוש הגאון הנ"ל זצ"ל דא"כ אכתי המשנה הוי כר"י הסנדלר ויהיה הלכה כוותיה ובע"כ אין זה כוונת הרי"ף. ובגוף דברי הרי"ף עיין בחידושי שם בארוכה ודו"ק: והנה בדין אם ח"ש אסור בשבת כמו באכילה עיין במל"מ מ"ש בזה ודעת הח"ץ הוי להיפוך וכבר כתבנו מזה בכמה דוכתין וכעת נראה לי סייעתא לומר דח"ש מותר בשבת והוא ממה דגרסינן בפ"ק דברכות דף י"א ע"א ר"א אומר בערב אתה זובח וכבוא השמש אתה אוכל מועד צאתך ממצרים אתה שורף ר"ע אומר וכו' ועוד אימתי אתה אוכל עד מועד צאתך וכו'. והנה הדבר תמוה איך אמר תחלה מועד צאתך ממצרים אתה שורף הרי אין שורפין קדשים ביו"ט וכבר הרגיש רש"י בזה ונדחק לפרש דהכוונה שהגיע זמן שריפה אבל אינו שורפו עד מוצאי יו"ט והוא דוחק דלשון הש"ס אתה שורף משמע שריפה ממש ולכך נראה דאתי שפיר דהנה חיוב מצות שריפת נותר הוי בכזית דומיא דאכילתו כמו דאמרינן בפ"ק דביצה גבי חמץ דילפינן ביעור מאכילה ולב"ש דלא ילפינן ביעור מאכילה הוי שיעור הביעור יותר מכזית וכן מוכח בפ"ג דפסחים גבי וכן בבשר קודש עד כמה הוא חוזר נראה משם דהוי שיעור מן התורה לחיוב שריפה אבל פחות מכשיעור אין מחוייב לשורפו [דבעשה ל"ש חצי שיעור כמ"ש בספר אור חדש להסתפק כן ויהיה מוכח מזה דבעשה לא שייך חצי שיעור כמ"ש בחיבורי ספר החיים בטעמו ע"ש ודו"ק] ולפ"ז אם יש לו נותר כשיעור שחייב שריפה ודאי אסור לשורפו ביו"ט דממ"נ לשורפו יחד הוי מתקן דהרי הוא עושה מצוה ולשרוף פחות פחות מכשיעור ממ"נ אם אינו מצוה הרי מבטל מצות שריפה דבעי שיעור אכל אם לא נשאר לו רק פחות מכשיעור א"כ כיון דאין בו חיוב במצות שריפה יכול לשורפו ביו"ט דניהו דהבערה הוי בשיעורו בכ"ש מכל מקום הרי מקלקל פטור רק דצורך מצוה חשוב תיקון ולכך אין שורפין קדשים ביו"ט וא"כ תינח היכי דהוי מצוה אבל היכי דלא הוי מצוה שוב הוי מקלקל ומותר לשורפו. לכך שפיר אמר כבוא השמש אתה שורף דהיינו אתה רשאי לשורפו דהיינו פחות מכשיעור כגון אם נשאר לו רק פחות מכשעור ולכך לא כתב בהדיא שריפה דאז הוי משמע דמחויב לשורפו ואם הוי מחוייב שוב הוי אסור לשורפו דהוי תיקון וחייב משום מבעיר אפי' בכ"ש ולכך לא כתיב שריפה בהדיא לרמז דאינו חיוב רק רשות. ובזה אבין טעם פלוגתתם דהמעיין בש"ס בשבת דף ק"ז ע"א דלר"י דמחייב מלאכה שאצל"ג פוטר מקלקל בהבערה ואינו מחייב רק במתקן או צורך מצוה הוי תיקון כמ"ש שם בתו' ולר"ש דפוטר במלאכה שאצל"ג מחייב במקלקל בהעברה ע"ש. ולכך אתי שפיר דר"א יסבור מקלקל בהבערה פטור ואינו חייב רק במתקן ולכך מפרש וכבוא השמש אתה שורף ואף דאין שורפין קדשים ביו"ט משכחת לה בה"ש וליכא תיקון אבל ר"י יסבור כר"ש ובפרט ר"ע דהוי רבו דר"ש ואמרינן בכמה דוכתי דר"ש בשיטת ר"ע רבו אמרה וא"כ ה"נ כיון דס"ל לר"ש מלאכה שאצל"ג פטור עלי' בע"כ ר"ע רבו נמי ס"ל כן א"כ מקלקל בחבורה חייב וא"כ אף חצי שיעור אסור לשורפו ביו"ט כיון דהבערה הוי בכ"ש כמ"ש הרמב"ם בהלכות שבת. לכך מפרש דכבוא השמש מועד צאתך הוי הכוונה דעד מתי אתה אוכל עד מועד צאתך וכו'. ובהכי הונח לי עוד מה דקשה לי בפירש"י דמפרש דמועד צאתך הכוונ' דאז נעשה(נותר)והוי זמן שריפה וקשה הרי כיון דלדידי' הוי זמן אכילתו רק עד חצות וא"כ תיכף אחר חצות נעשה נותר והיאך אמר דבבוקר וכו' ואף דבלילה אין שורפין קדשים הרי ביו"ט נמי אין שורפין קדשים ולמה קאמר דבבוקר נעשה נותר ולא מיד בלילה אחרי חצות. אך לפמ"ש אתי שפיר די"ל דודאי בכל איסורין אסור חצי שיעור מן התורה אבל במלאכת שבת ויו"ט כיון דרק מלאכת מחשבת אסרה תורה ולזה מותר ח"ש. ולכך אתי שפיר דבלילה כיון דהתורה אסרה לשרוף קדשים בלילה אף חצי שיעור אסור לשרפו דחזי לאצטרופי אבל באיסור יו"ט מותר חצי שיעור מן התורה ולכך בבוקר יכול לשורפו אם נשאר לו רק חצי שיעור ואתי שפיר ודו"ק. ומצינו דוגמא לסברתינו הנ"ל בין שבת לשאר איסורים ביו"ד סי' רל"ח בנשבע סתם שלא לאכול אף דאינו חייב רק בכזית כשיעור אכילה מכל מקום אסור חצי שיעור מן התורה אבל בנשבע בפירוש שלא יאכל כזית מותר בחצי שיעור אף דסוף כל סוף אם יאכל כחצי שיעור ועוד חצי שיעור יצטרפו מכל מקום כל שלא אכל רק חצי שיעור מותר כיון דפירש רק אכזית כן ה"נ בשבת שלא אסרה התורה רק מלאכת מחשבת וא"כ הוי כמו התם דפירש כזית ומותר בו חצי שיעור אבל שאר איסורים שלא פירשה התורה מלאכת מחשבת אף דבעינן שיעור מכל מקום חצי שיעור אסור מן התורה כמו באכילה ודו"ק ואתי שפיר דברינו בעזה"י: והנה במה דאיתא בש"ע המבשל בשבת וכו' עיין בפרי מגדים שם במשבצות מ"ש בשם הלבוש לחלק בין דרבנן דחמיר טפי ועיין מ"ש בחידושי למס' ביצה דף כ' ע"ב בסוגיא דכבשי עצרת במהדודא תניינא מ"ש ראיה להלבוש מפירש"י ומ"ש בדברי הב"ח שהביא המג"א כאן ע"ש ועיין בסי' תקכ"ז מ"ש בזה עוד בדברי הסוברים דבעינן גם במזיד בכדי שיעשה גם בסוגיא הנ"ל דברנו מזה ע"ש ודו"ק היטב: