סעיף ד' אם רוב תירוש מגיגית של ענבים וכו'. נ"ב עיין במג"א סק"ד מ"ש על הד"מ וצ"ע הא אין מבטלין איסור לכתחלה הנה לפמ"ש בחידושי לאו"ח בחיבורי משנת תקצ"ט דף פ"ה לחלק דבדבר שיש לו היתר אח"כ ואין לו דין דבר שיש לו מתירין אז מותר לבטלו לכתחלה ופירשנו בזה דעת הר"מ מרוטענבערג א"ש דברי הד"מ ומדבריו סיוע גדולה לדברינו דהוא יסבור דמה שיש לו היתר מותר לבטלו ואף דהמג"א משיג עליו נראה דאינו חולק על דין שכתבנו דהמג"א מיירי בדבר דבעצם יש לו דבר שיש לו מתירין ואינו בשל רק דהשתא נתערב באינו מינו ולכך תינח לענין דיעבד אם כבר נתערב אז שלא במינו כיון דאינו בעין ואין ההיתר נקרא עליו אין לו דין דבר שיש לו מתירין וא"כ תינח דיעבד כשכבר אינו בעין אבל לערבו לכתחלה הרי אז עדיין כעין ונקרא ההיתר עליו ויש לו מתירין ולכך כיון דחמיר הוא מכל האיסורין איך ניקל בו יותר להיות מותר לערבו לכתחלה אבל בדין שלו בחדש דלגמרי אין לו דין דבר שיש לו מתירין אף כשהוא בעין שפיר הוי קיל אף לענין ביטול וז"ב. ובדין של הר"מ מרוטענבערג מה"ב במ"ש דמקלי קלי איסורא אף דשם מיירי בדבר שיש לו מתירין בעצם באמת בזה פליגי הד"מ והמג"א דהד"מ ס"ל כהר"מ דאף בזה בתר השתא אזלינן וכיון דלאחר ביטול לא יהיה לו דין דבר שיש לו מתירין לכך מותר לערבו לכתחלה וקיל איסורו והמג"א ס"ל דבתר השתא אזלינן ועתה הוא בעין ויש לו דין דבר שיש לו מתירין ומכ"ש דאינו ראוי להקל בו יותר מכל האיסורים וכדין ששנו היכא דגוף הדבר אין לו דין דבר שיש לו מתירין נראה דכ"ע מודו דמותר לבטלו לכתחלה וז"ב לפענ"ד וע"ש בסי' תפ"ו ותבין יותר. ואין לדחות דברינו מחמץ וסוכה בסכך דמשמע שם דשייך בהו דינא דאין מבטלין איסור לכתחלה אף ביש לו היתר דהתם הוי איסור תורה ואני לא אמרתי רק באיסור דרבנן וכמ"ש בסימן תפ"ו הנ"ל דהרב מפרש מה דמחלק הש"ס בין דאורייתא לדרבנן הוי רק ביש לו היתר אח"כ אבל באין לו היתר אף מדרבנן אין מבטלין ובדאורייתא אף ביש לו היתר אין מבטלין וכאן הוי רק איסור דרבנן וכן התם בחדש סמכתי על הסוברים דחדש בזמן הזה דרבנן ע"ש ודו"ק היטב: