Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 340
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א' אסור ליטול שערו וכו'.**נ"ב עיין במג"א סק"א מ"ש פלוגתת הט"ז והש"ך בנקה"כ דהנקודות הכסף כתב דהוי מסייע דאין בו ממש. הנה גרסינן בירושלמי פ"ק דמגילה הלכה י"א וז"ל ועכו"ם בזמן הזה רשאין לעשות כן רב בא בשם ר' יהודא ואסור לישראל לסייען ואסור להעשות לו שליח עכ"ל. וראיתי בק"ע בשירי קרבן שתמה על המלמ"ל בסוף הלכות מעה"ק שכתב על מ"ש הרמב"ם שם ואסור לסייען הוא בירושלמי פ"ק דמגילה עכ"ל. ותמה הק"ע הרי ש"ס מפורש הוא במס' זבחים דף קט"ז ע"ב ולמה תלאו בירושלמי ע"ש שהניח כצ"ע. ולפענ"ד כוונה גדולה כוון בזה המלמ"ל דהנה יש לחלק בין לשון דהש"ס בבלי ובין הירוש' דבש"ס דילן נאמר ואסור לישראל לסייען ולהעשות שליחת' ובירושלמי קאמר ואסור לישראל לסייען ואסור לעשות שליחתן הרי דנקט תרתי לשון אסור וחלקינהו לתרי בבי וכוונה גדולה יש בזה דלכאורה היה נראה דבש"ס הוי הכוונה דחדא קתני דודאי שליחות לבדו אסור כיון דאין שליחות לנכרי הוי הישראל העושה אבל לסייע לבדו היה נראה דשרי כיון דמסויע אין בו ממש רק היכי דעושה שליחותו לסייע אז אסור דהנה מוכח בש"ס פ"ק דב"מ גבי מיגו דזכי לנפשיה דאף דאין שליח לדבר עבירה היכא דיש לו שותפות בגויה יש שליח לדבר עבירה ג"כ וכן יש לומר ה"ה בשליחות לנכרי היכא דגם הנכרי עושה יש לו דין שליחות וא"כ בזה אין לו דין מסייע רק כיון דיש לו שליחות נחשבו שניהם כגוף אחד ואין לו דין מסייע לכך קמ"ל הש"ס דאסור לסייען היינו היכי דעושה שליחותו בסיוע זה אז אסור לכך קמ"ל בש"ס הירושלמי דנקט ב' פעמים אסור דמוכח דאף לסייע בלי שליחות נמי אסור ולכך נקט כן להוכיח דמ"ש הרמב"ם ואסור לסייען ולעשות שליחותן הוי חדא חדא קתני או או ואין כוונתם תרתי יחד והטעם מה דהוה ס"ד דבש"ס דילן כוונתו תרתי יחד אף דהוה ממ"נ אם יש בזה שליחות לנכרי א"כ הוה המעשה של הנכרי ואין בו איסור ואם אין שליחות לנכרי וא"כ הוה רק מסייע ואין בו ממש נראה די"ל כמו דבשנים שעשאוהו זה אינו יכול וזה אינו יכול ועשאוהו שנים נחשב בכ"א כעשה כולו וחייב כ"א חטאת כאילו עשה הכל כן י"ל בזה דבשנים שעשו בשליחות השני נחשב כ"א כולו קעביד כיון דשליחו כמותו רק מכח דעשאוהו עמו הוי כאילו כולו קעביד אבל בלי שליחות האחד דמסייע אין בו ממש ולכך קמ"ל דאסור וא"כ עכ"פ מוכח מן הירושלמי דאסור לסייע עמהם אף דהנכרי מותר מכל מקום כיון דהוי אסור לישראל לכך אסור לסייע ולא אמרינן מסייע אין בו ממש והוי ראיה מזה לדעת הט"ז ודלא כהנקה"כ ודו"ק היטב: והנהבמה דמבואר בש"ע אסור ליטול שערו או צפרניו כו'. גרסינן במס' כריתות דף י"ז ע"א אמר לך רבא ר"ג ס"ל כר"א דאמר שבתות כגופן דמיין וכו'. והנה שאלני ידידי החריף מוה' יעקיב קאלליר ז"ל לפמ"ש רש"י שם בדף הקודם ע"ב ד"ה ולא קיבל מיניה וכו' דלאביי אליבא דר"א נמי לא מחייב אלא חדא נשאר קושיית ר"ח במקומה ע"ש. והנה אם כי באמת אין קושיא די"ל אין הכי נמי רק דרבא אמר שהוא מצי לתרץ נפשיה. אך ע"ד הפלפול עלה בלבי לומר דלכאורה קשה מה פריך הש"ס הברייתות אהדדי נימא כך דמה דס"ל לר"ג אין ידיעה לחצי שיעור היינו אם הוי בזדון שבת ושגגת מלאכות דאז השגגה בנדון המלאכה וכשנודע לו לא שבת נודע לו רק המלאכה נודע לו בזה ס"ל אין ידיעה לחצי שיעור אבל אם הוי זדון מלאכות ושגגת שבת א"כ הוה השגגה בענין שבת אבל המלאכה ידע וא"כ אחר כשנודע לו שבת הוא שנודע לו וא"כ לא שייך בזה לומר אין ידיעה לחצי שיעור דהרי לא נודע לו החצי שיעור רק השבת ומה קושיא דלמא מודה בזה ר"ג וא"כ אדרבא מה דתניא חייב היינו בזדון שבת ושגגת מלאכות דבזה אין ידיעה לחצי שיעור ומה דתנא פטור היינו בזדון מלאכות ושגגת שבת בזה יש ידיעה לחצי שיעור. ומה דתנא לעיל בברייתא בפלוגתא דר"נ ורבנן יהיה הכוונה כך הכותב וכו' בשתי העלמות ר"ג מחייב היינו אם היה בזדון שבת ושגגת מלאכות בזה כיון דאין ידיעה לחצי שיעור לכך מחייב ואח"כ אמר ומודה ר"ג שאם כתב אות אחת בשבת זה ואות אחת בשבת זה שהוא פטור היינו כגון שהיה להיפוך בזדון מלאכות ושגגת שבת בזה מודה שפטור ומה פריך. ואין לומר דאם מיירי כך בשגגת שבת וזדון מלאכות מה איריא דנקט שכתב אות אחת בשבת זה ואות אחת בשבת זה הו"ל למנקט באותו שבת עצמו דמודה ר"ג בזדון מלאכות ושגגת שבת דיש ידיעה לחצי שיעור די"ל דרוצה לאשמעינן דימים שבנתיים הוי ידיעה לחלק ומה פריך. אך י"ל דאתי שפיר דהש"ס פריך רק לרבא כיון דלדידיה ס"ל דפשיטא הוא דימים שבנתים הוי ידיעה לחלק ואין ספק בדבר א"כ לא הוי צריך ר"ג לאשמעינן זה וא"כ תקשה הו"ל להשמיענו בשבת זה עצמו אם איירי בשגגת שבת וזדון מלאכות אבל לאביי דס"ל דזה הוי השאלה שלו ואם הוי ימים שבנתים ידיעה לחלק בזה שפיר י"ל כמ"ש דבשבת מודה ר"ג ומיירי הך ומודה בשגגת שבת וזדון מלאכות ונקט ב' שבתות לרבותא דימים שבנתיים הוי ידיעה לחלק לכך ל"ק לאביי רק לרבא פריך שפיר ודו"ק. כן י"ל ע"ד הפלפול. והיות שקושיא זו הוי מלתא דסברא והיא קושיא נכונה לא נמנעתי להעלותה בכתב ואולי יזכנו ד' בזמן אחר לפרש יותר בזה ודו"ק היטב: