סעיף ב' רשות הרבים עצמה אינה ניתרת אלא בדלתות והוא שננעלות בלילהנ"ב הנה מקור דין זה הוא בפ"ק דעירובין דף ו' דאר"י ירושלים אלמלא דלתותיה נעולות בלילה וכו'. והנה ראיתי בתוס' במס' ב"מ פ"ד דף נ"ג ע"ב בד"ה ה"ה דנפל מחיצות וז"ל פירוש רוב מחיצות דאי נפל מקצתה אע"פ שאסור לטלטל בשבת ויו"ט מכל מקום מקרי מחיצות לענין אכילת מעשר וקדשים קלים כדאמרינן ר"פ אלו דברים דההוא שמעתתא דהלל צריך להעמיד אחר שנפרצו בה פרצות לכך לא היו יכולים להוליך סכיניהם בעשרה לשחוט פסחיהם דקודם שנפרצו היו מותרין לטלטל כדאר"י ירושלים אלמלא דלתותיה נעולות בלילה חייבין עליו משום רה"ר אעפ"כ בלילה היו אוכלים פסחיהם עכ"ל. והנה בראשית ההשקפה לא זכיתי להבין דבריהם דמנ"ל שנפרצו שם פרצות דלמא בנפרצו בה אף מיעוטא אסור לאכול שם קדשים ובמעשה דהלל יש לו' דלא נפרצו כלום רק דהדלתות נטלו ולא היו נעולות בלילה לכך הי' אסור לטלטל שם הסכין. ועוד קשה לי מה ראיה ממ"ש ר"י דירושלים אלמלא דלתותיה כו' חייבין עליו משום רה"ר די"ל דניהו דדלתותיה נעולות מועיל לפוטרה מתורת רה"ר אכתי י"ל מדרבנן הי' אסורה לטלטל דנידונה ככרמלית או שלא היו עושין שם עירובי חצירות ושתופי מבואות והיו אסורים לטלטל מכח זה והרי שם בפסחים בלא"ה מוקי לה הש"ס דבשבות דרבנן עומד לפניו ויש בידם לעקרו כלאחר יד מהו וא"כ י"ל דגם האיסור בטלטול גופא הוה רק דרבנן ולא מן התורה ואף אם נדחוק דמשמע להו מלשון הש"ס דעירובין דאף מדרבנן מותר לטלטל בירושלים וגם אם נדחוק דס"ל דאם לא היו דלתות כיון דנחשב ברה"ר לשבת ומוכח דבטלי מחיצות וראוי לו' דגם בקדשים ובע"כ סוף סוף מוכח דאין דין שבת וקדשים שוה ומה דהוי פרוץ לענין שבת הוי סתום לקדשים אכתי אין מקום לקושייתם לפמ"ש הפוסקים כאן והובא בש"ע לחד דיעה דאף אם אין ננעלות בלילה כיון דראויות לנעול נמי הוי רה"י ודוקא אם טמונות בעפר שאי אפשר לנועלן הוה רה"ר והנה מה דטמונות בעפר אין ראויות לנעול הוי רק דרבנן דמן התורה אפשר ליטול העפר גם בשבת דאין כאן מלאכה דאורייתא דהרי הוי מלשאצל"ג רק לנעול הדלתות והוי כחופר גומא וא"צ אלא לעפרה ומה שחייבין עליו מן התורה היינו דלא גרע אונס בתקנתא דרבנן משאר אונס והרי אם הוה מזדמן שאר אונס שלא יכלו לנעול היו חייבין עליו ואם כן ה"נ כיון דעכ"פ הוה אונס בתק"ח וידענו דאין בידו לנעול לא גרע זה משאר אונס לכך חייבין עליו מן התורה וכיוצא בזה כתבו הפוסקים והביאם המג"א סי' תמ"ה לענין בל יראה כיון דהוי אנוס בתקנת חז"ל שאינו יכול לבערו הוא פטור מן התורה ע"ש ולפ"ז י"ל דבימי הלל היה המעשה שהיו שם דלתות רק שהיו טמונים בעפר ולא היה בידם לנעול ולכך לענין הבאת הסכין דהוי קודם שחיטה דכיון דשבות קודם שחיטה לא דחינן מפני פסח ואינם רשאים להזיז העפר לכך שוב יש לה דין רה"ר והיו אסורין מן התורה לטלטל הסכין אבל לענין אכילת הפסח דהוי אחר שחיטה והרי מפורש בפ"ו דפסחים ובמנחות דף ו' דמכשירי שחיטה שאחר השחיטה ידחו את השבת שכבר דחתה שחיטה את השבת ואינו אסור רק מכשירי שחיטה שקודם שחיטה ע"ש וא"כ ה"נ לענין אכילה דהוי אחר השחיטה כיון דדחתה שחיטה את השבת מכ"ש יו"ט דקיל משבת לכך שוב נדחה שבות מפני הפסח ושפיר מותרין ליטול העפר ולנעול בלילה ואיכא מחיצות לכך אף דלא נטלו נחשב מחיצות כדיעה שניה דכאן אבל לטלטל הסכין דהוי קודם שחיטה דאין מכשירין דוחין את השבת שפיר לא היו רשאין לטלטל הסכין כיון שהדלתות היו טמונים בעפר ואתי שפיר ודו"ק היטב ובפרט דשני דעות המפורשים כאן בש"ע המה פלוגתא דאמוראי בש"ס דחד ס"ל דבעינן נעולות וחד ס"ל דדי בראויות לנעול. והנה מה שעמדו התוס' דבריהם בב"מ כן ולא הקשו כן בפסחים דאיך אכלו שם הפסח בלי מחיצות ואם היו מחיצות למה לא יכלו לטלטל הסכין ובע"כ דבפסחים לא הוי קשיא להו דאף אם יפלו מחיצות מותר לאכול כיון דעכ"פ היו שם מחיצות בשום פעם ודי בכך לענין קדשים ועיין בפ"ק דמגילה גבי מקריבין אע"פ שאין בית ובזבחים ע"ש ודו"ק אך לפי מה דמשני בב"מ דנפל מחיצות ומוכח דבנפל אסור לאכול שם קדשים לכך הקשו כן דאיך אכלו לשם פסח וא"כ א"ש די"ל הך מ"ד דמשני דנפול מחיצות ס"ל כמ"ד דסגי בראויות לנעול ומיירי שהיו מגופין בעפר ומטעם הנ"ל ומ"ד בעירובין שם דבעינן נעולות ממש לא יסבור כהך סוגיא דב"מ רק ס"ל דאף בנפול מותר לאכול שם קדשים ע"ש ודו"ק ואתי שפיר בעזה"י. שוב ראיתי בש"מ פ"ד דב"מ שם מפורש כדברי שהקשה שם דלמה לא יאכל בנפול מחיצות הרי אמרינן בפ"ב דשבועות דאוכלין אע"פ שאין חומה וקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא ותירץ דאתיא כמ"ד לא קדשה לע"ל וע"ש א"כ מפורש כדברינו וי"ל שפיר דמ"ד דבעינן נעולות ממש ס"ל דקדשה לע"ל ולמ"ד לא קדשה לע"ל ס"ל דלא בעינן נעולות ממש וכדברינו לעיל ודו"ק: