סעיף ח' היו לנו תחומי שבת מוחזקין ובא מומחה ומדד ריבה בתחום מהם ומיעט בתחום שומעין לו אף בתחום שריבהנ"ב הנה מקור דין זה הוא בש"ס עירובין דף נ"ח ע"ב במשנה ריבה למקום אחד ומיעט למקום אחר למקום שריבה שומעין ובש"ס שם דף נ"ט פריך למקום שריבה אין למקום שמיעט לא ומשני אף למקום שריבה ע"ש ברש"י ותוס' שנדחקו בפירושו ולפענ"ד נראה בעזה"י לפרש כך דהנה מסוגיא זו יהיה ראיה דספק דרבנן דסתרי אהדדי נמי הוי להקל דהנה באריכות התחומין וקצרן יש להקל ולהחמיר בפ"א דהנה בסתם תחומין הוי הריבוי להקל אך יש כמה נ"מ להיפוך כגון מי שיצא ברשות בש"ס דף מ"ד ע"ב במי שיצא ברשות דיש לו אלפים לכל רוח ואם הוי בתוך התחום כאלו לא יצא וא"כ אם נשער התחום כפי המרבה הוי עדיין תוך התחום והוי כאלו לא יצא ואם נשער כפי הממעט כבר יצא לחוץ ויש לו אלפים לכל רוח וכן נ"מ במה דתנינן במשנה דף ל"ה בנתגלגל חוץ לתחום וכו' דספק ס"ל לר"מ דהוי חמור גמל לזה אם הניח העירוב בתוך התחום אבל אם הניח העירוב חוץ לתחום כיון דבזה לא קנה העירוב כידוע א"כ נשאר על תחום ביתו וכן במ"ש בש"ס דף מ"ט ע"ב באמר לעבדיו צאו וערבו לי בב' רוחות דאז מצעי התחום לא יזיז ממקומו אבל אם אחד עירב חוץ לתחום א"כ לא עשה כלום וממילא נשאר על העירוב השני וא"כ המיעוט הוי להקל עליו ומשכחת לה קולא במה שממעט התחומין ולזה פריך כן כיון דאמר שומעין לזה שריבה והיינו לקולא שהרי לפעמים נמשך חומרא מן הריבוי כנ"ל וא"כ סתרי אהדדי ובע"כ ספק דרבנן דסתרי אהדדי הוה להקל או דתחומין שאני ובזה הקילו אף דסתרי אהדדי וא"כ קשה נמי להיפוך למה אין שומעין לזה שמיעט היכא דהוי קולא להיפוך ולזה משני אימא אף לזה שריבה ובאמת כל היכא דהוי לקולא שומעין אם הוי הריבוי לקולא שומעין למרבה ואם הוי המיעוט לקולא שומעין למיעוט ואתי שפיר ודו"ק. והנה לשון המחבר בזה היא שומעין לו אף במקום שריבה אבל תיבת אף הוסיף המחבר ז"ל אבל הרמב"ם בפכ"ח כתב בלשון זה שומעין לו למקום שריבה ולא כתב לשון אף ובאמת שהיא תמוה דהרי מסיק הש"ס דאימא אף למקום שריבה. אך נראה דא"ש דהרמב"ם לפי שיטתו דמפרש דהך משנה מיירי במוחזקין לנו בתחומין ובא אחר וריבה. והנה זה יהיה תליא בבעיא דמיבעיא ביבמות ריש פרק האשה רבה אי ע"א נאמן נגד החזקה או לא ועיין בש"ך יו"ד סי' קכ"ג שהעלה דהדבר בספק אי ע"א נאמן נגד החזקה או לא וא"כ הוי בספק אם ע"א עדיף מחזקה או שקולין הם וא"כ ה"נ תליא בדין זה דאי נימא דע"א עדיף מחזקה אז ראוי לשמוע לו אף דהוא מחמיר ול"ש דהוי סד"ר להקל דהרי ע"א עדיף לכך נאמן אף להחמיר אבל אם ע"א אינו נאמן נגד החזקה ומוכח דשקולין הם א"כ בשלמא להקל שומעין דהוי הדבר שקול דספק דרבנן להקל אבל להחמיר אין שומעין לו דסד"ר להקל ולכך מפרש הרמב"ם כן דהש"ס דפריך למקום שריבה אין למקום שמיעט לא הוי כוונתו רק כך דא"כ תיפשוט האיבעיא דיבמות בפרק האשה רבה דע"א אינו נאמן נגד החזקה דחזקה וע"א שקולים לכך ממילא להחמיר אין שומעין לו אבל אם ע"א נאמן נגד החזקה א"כ ע"א עדיף א"כ ראוי להיות נאמן אף להחמיר וא"כ תפשוט הך האיבעיא לכך דחי הש"ס דלעולם לא תפשוט די"ל אף למקום שריבה קאמר מכ"ש למקום שמיעט מכח דע"א עדיף מחזקה וא"כ תינח הש"ס דדוחה דלא תפשוט אבל לדידן כיון דנשאר הדבר בספק כמ"ש הש"ך א"כ שוב כיון דהוי ספק לנו אם ע"א עדיף או לא ממילא דוקא להקל שומעין מכח סד"ר להקל אבל להחמיר אין שומעין לו דדילמא חזקה שוה כמו ע"א והו"ל ספק דרבנן להקל וס"ס לא הוי דהוי משם אחד אם עד אחד נאמן או לא ואם הוי כאן תחום שבת או לא. ולפ"ז אדרבא מ"ש המחבר אף למקום שריבה דמשמע שכ"ש למקום שמיעט וכמ"ש בבאר הגולה אינו מוכיח דמה כ"ש הוא זה להקל שומעין דספק דרבנן להקל משא"כ להחמיר יש לו' דאינו נאמן. והנה י"ל דעוד הוציא הרמב"ם פירוש זה מלשון הש"ס שם דפריך ריבה לאחד וכו' היינו הך ומשני ה"ק ריבה אחד ומיעט אחד שומעין לזה שריבה והרי הש"ס מסיק תחלה אף לזה שריבה. והנה לפירש"י קשה גם כאן תקשה הרי אף למיעוט שומעין דיש בכלל מאתים מנה ובשלמא לדעת התוס' והרא"ש אתי שפיר דכאן כיון דמעידין על מקום אחד ל"ש להקשות ולתרץ כן אבל לפירש"י קשה דלמה שינה הש"ס כאן לשונו והול"ל שומעין אף לזה שריבה אבל לפירוש הנ"ל אתי שפיר דפירוש הרא"ש והטור לא ניחא להרמב"ם דס"ל דאין סברא להיות תחום אחד קצר ותחום אחד ארוך כדעת רש"י ולא ניחא ליה בזה להרמב"ם ובפירש"י נמי לא ניחא ליה מכח דקדוק הנ"ל דלמה לא קאמר הש"ס אף למקום שריבה ולזה מפרש כפירושינו הנ"ל ולכך א"ש דבשלמא נגד החזקה שפיר משני אף למי שריבה ומכ"ש אם מיעט להך סברא דעד אחד עדיף מחזקה אבל בב' עדים זה כנגד זה דודאי שקולין דזה ודאי רק למרובה שומעין וא"ש ודוק היטב: