Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 437
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף ב'**אם הוא בעיר שואלו וכו' נ"ב כן היא דעת הר"ן דאף דהוה בחזקת בדוק צריך לשואלו כיון דאיכא לברורי וכו' אבל דעת הב"ח הוי כיון דחזקתו בדוק א"צ לשואלו. והנה נראה לי ראיה להר"ן מפ"ק דגיטין [דף ב'] דקאמר שם מאי איכא בין רבה לרבא וכו' וקשה הרי רש"י פירש שם למ"ד דהטעם מכח לשמה דממילא שיילינן ליה אם הוא נכתב לשמה וא"כ קשה למה לא קאמר דנ"מ אם צריך לשואלו על לשמה או לא דלרבה צריך לשאלו ולרבא א"צ לשאלו. ואפשר דהרגישו בזה הספרים ואין בידי לעיין אם הרגישו בזה. אך נראה דאדרבא לרבא ס"ל דניהו דרוב בקיאים הן מ"מ בולם אין בקיאין גם בא"י וא"כ כיון דהוי רק רוב והיכי דאיכא לברורי מבררינן לכך גם בא"י עצמו צריך לשואלו ומכ"ש כשיבואו מח"ל אבל רבא ס"ל סתם ספרי דדייני מגמר גמירי ועדיף מרוב וא"כ בא"י א"צ לשאלו לכך תקנו במביא בחו"ל לו' בפ"נ וממילא יזכירו לשאלו וא"כ בין לרבה בין לרבא במביא בחו"ל צריך לשאלו ומה דלא קאמר הש"ס דנ"מ להיפוך דלרבא בא"י צריך לשאלו ולרבה בא"י א"צ לשאלו זה אינו דיש לו' דפליגי בע"א דלרבא א"צ לשאלו ולרבה צריך לשאלו וא"כ כיון די"ל דלרבה לחומרא ולרבא לקולא וי"ל להיפוך דלרבא לחומרא דאף בא"י צריך לשאלו ולרבה לקולא לכך לא נקט הש"ס הך נ"מ ואתי שפיר ודוק אולי יזכני ה' בזמן אחר לפרש יותר בזה:
(שם סעיף ג' בהג"ה) וי"א דצריך להחזיר לו שכר הבדיקה וכו' נ"ב עיין בחיבורי ליו"ד מהדורא ז' הלכות בכור סי' ש"כ בחבורי סי' מג מ"ש ראיה לזה מן הש"ס בכורות ע"ש בעזה"י וכעת נראה לי ראיה להיפוך ממס' בכורות [דף מח] דקאמר שם ואע"ג דתנן עד שלא הגיע הגורן מותר לשחוט ולמכור מכל מקום ניחא ליה לאיניש לקיים מצוה בממוניה ע"ש והרי התם אם יעשה אחד קודש הוי מחוסר ממוניה ואף דמעשר לבעלים מכל מקום הרי האימורים לגבוה סלקי ואולי ימצא טרפה וצריך בכורה ותדע דאין לו' דאין בזה הפסד ממון דא"כ איך אמרינן בבכורות [דף לה] אמר רב קטינא ספק בכור שנולד בישראל צריך ב' מן השוק להעיד עליו ר"נ אמר בעלים מעידין עליו דאי לא תימא הכי מעשר לר"מ מי מעיד עליו מעשר ודאי מהימן דאי בעי שדי מומא ככולא עדרא ע"ש ולמ"ל לו' שיעשה כולם בעלי מומין הרי י"ל בלא"ה בשלמא בכור ודאי הוי הפסד ממון דמוכרח ליתן לכהן אותו לכך א"נ אבל במעשר דהוי לבעלים ואין לו הפסד לכך נאמן ובע"כ מוכח דגם במעשר הוי הפסד ממון כנ"ל ואעפ"כ אמרינן דניחא ליה לקיים מצוה בממוניה אף דיש לו הפסד אך הנה מלשון רש"י שם שכתב וז"ל דניחא ליה לקיים המצוה בממוניה דלתעשר ולעשר והנה כוונתו אין לפרש דהכוונה דהוי ב' מצות דלתעשר כולא עדרו ולעשר את העשירי ולמה לו זה להאריך כולי האי דאין לו' דכוונתו דקשה לכאורה מה שייך בזה ניחא ליה לקיים המצוה בממוניה הרי בידו למכור תחלה הכל ולהקדיש אחד לשלמים וכדומה לכך כתב דניחא ליה שיעשה ב' מצות דמה קושיא היא זו הרי י"ל דבשלמים יצטרך ליתן חזה ושוק לכהנים ובמעשר לא יצטרך ליתן כלל וכיון דאפשר לו לקיים המצוה בלי הפסד ממון לא ניחא ליה להפסיד ממון ומי דחקו לרש"י לכתוב דניחא ליה דלתעשר ולעשר לכך נראה דכוונתו כיון דאמרו חז"ל עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר וזה הוי כוונת רש"י דלכך ניחא ליה לקיים המצוה בממוניה ולעשר כדי להתעשר שיהיה נעשה עשיר ומה בעי בזה ובע"כ דס"ל כדעת הסוברים דהיכי דהוי הפסד ממון לא אמרינן דניחא ליה לקיים המצוה בממוניה ולכך הוי קשה לו למה כאן ניחא ליה ולכך מפרש דמעשר שאני דנתעשר בזה ולא נחשב הפסד ממון ומוכח מרש"י כדעת הסוברים דצריך להחזיר לו שכר הבדיקה ודוק: