Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 453
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**אבל לא באורז ושאר מיני קטניות וכו' נ"ב הנה בדין להתיר קטניות בפסח בעת הדחק כתבנו בחיבורינו כמה פעמים לפלפל בזה אם שייך בזה לו' אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו והנה כעת האיר ד' את עיני ומצאתי עוד היתר בזה מן הש"ס דפ"ק דמ"ק דף ג' ע"ב א"ל ר' זירא לר"א וא"ד א"ל ר"ל לר"י ר"ג וב"ד היכי מצו מבטלי תקנתא דב"ש וב"ה והא אנן תנן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין אשתומם כשעה חדא א"ל אימור כך התנו ביניהם כל הרוצה לבטלו יבוא ויבטל וכו'. והנה מזה מבואר דדוקא היכי דידעינן דלא התנו כן אז אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אבל בלא ידעינן כן יש לתלות דאולי הם התנו כן דיוכלו לבטלו ומותר לבטל והיינו כיון דהוי רק תקנתא דרבנן הוי ספק דרבנן ולהקל דהנה כן מורה לשון אימור כך תקנו משמע דהוי ספק ומכח ספק הקילו דאין לו' הכוונה דאימור ר"ג וב"ד ידעו לכך תקנו דא"כ לא הוי ליה לו' אימור כיון דידוע דר"ג וב"ד בטלו התקנה בע"כ דהם ידעו שכך התנו וא"כ הו"ל למימר כך הותנו ביניהם או הו"ל למימר הם ידעו דכך הותנו ומדאמר לשון אימור מוכח דהוי להם נמי ספק ומכח ספק התירו ומה דפריך הש"ס במס' מגילה דהא אין ב"ד יכול לבטל וכו' ולא משני אימור כך הותנו ביניהם היינו מכח דהתם הוי דברי קבלה וכד"ת דמיא והוי ספיקא לחומרא ומה דפריך במס' גיטין גבי פרוזבול כן היינו דהתם הוי חזקת חיוב דהלוה ודאי היה חייב וספק אם נפטר ע"י השמטה או לא והוי כמו איני יודע אם פרעתיך דחייב ולכך פריך שפיר דמספק לא היו יכולין לבטל הפרוזבול ולפטור הלוה ומה דפריך במס' ע"ז דף לו גבי שמן אף דהתם הוי רק דרבנן היינו דהתם פריך ב' קושיות תחלה פריך דהא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו ואחר כך פריך והא אמר רבב"ח א"ר יוחנן בכל יכולין לבטל ב"ד דברי ב"ד חבירו חוץ מי"ח דבר וכו' ולכאורה תמוה דאיך יכול ר' יוחנן לחלוק על המשנה דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו והרי תנא סתם דמשמע בכל דבר אין ב"ד יכול וכו' אך לפי הנ"ל דהמשנה נקטה דוקא באם ידוע שלא הותנו תחלה שמי שירצה לבטל יבטל אז בשום דבר אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אך ר' יוחנן מיירי בספק אם הותנו תחלה ור' יוחנן לשיטתו דלחד לישגא ר' יוחנן הוא דמתרץ כן במס' מ"ק דאימור כך הותנו או אף לפי הגירסא שם ר' אבוהו מ"מ י"ל דר' יוחנן נמי סובר כן ולכך בספק אם הותנו תחלה בזה ס"ל דבכל דבר ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו רק בי"ח דבר אף דהוה ספק א"י יכול לבטל וא"כ אתי שפיר דתחלה למה דלא ידע דברי ר' יוחנן הוי ס"ל באמת דאף בספק א"י לבטל דברי ב"ד חבירו אך אח"כ שמביא דברי ר' יוחנן אז ידע דגם ספק יכולין לבטל רק דפריך דשמן הוה מי"ח דבר וא"ש והעולה מזה דהיכי דהוי ספק אם הותנו יכולין לבטל דברי ב"ד חבירו ומכ"ש בתקנות אחרונים הוי כן ויכולין לבטל מספק וא"ש וז"ב לפענ"ד וע' בחיבורי על יו"ד בהלכות טריפות סי' לג מהדורא ו' סי' רז מ"ש דרך אגב השייך לדין זה ע"ש ודוק היטב:
(שם סעיף ג' בהג"ה) וכן אם לא ביררו ממנו אותו דגן שצמח מיהו צריך לראות שאין בו כל כך שלא יהא ששים כנגדו מן ההיתר נ"ב הנה בדין אם אין סמ"ך בחטין נגד הצומחין אם מותר להוסיף עליו ליתן בתוכו מין אחר כגון טרטקי וכדומה נראה דאסור לא מיבעיא לצאת ידי חובת מצה ודאי דאסור חדא דיש לחוש להסוברים דאף בכא"פ אינו יוצא ידי מצה רק באורז ולא בשאר מינין ואף להסוברים דמותר גם בשאר מינים מ"מ יש לחוש אולי בצירוף החמוצים עם הטרטקי לא יהיה בכא"פ כזית מן הכשרים למצה בלבד ועוד הרי י"ל אף להסוברים דמהני בכא"פ היינו כיון דעכ"פ יש טעם דגן כדמפורש במשנה אם יש בו טעם דגן והיינו אם הטעם הוי רק מן הכשר לפסח אז כיון דהטעם נרגש הוי כאילו הוא בעינא אבל בזה כיון דיש בו חמוצים ג"כ והוא נמי מין דגן א"כ ממ"נ בהחמוצים אינו יוצא בו ידי מצה ומן הטעם אין ראיה לו' דהוי כאילו הוא בעינא דדלמא הוא בצירוף החמוצים לכך לצאת ודאי אינו יוצא בו י"ח רק אף להיתר אכילה כך אינה נראה והנה דעת הב"ח הובא במג"א סי' תמ"ז בסופו דאסור לערב אף קודם פסח לאכלו בפסח וכן מוכח דעת הצמח צדק שהביא המג"א שם ואף המג"א החולק אינו רק מכח דאינו מכוין לערב בו כדי לאכלו בפסח הא אם היה מערבו כדי לאכלו בפסח היה מודה דאסור וכן משמע מדברי הח"י סי' תמ"ב סקי"ח וסי' תנ"ג ס"ק יד ומלשון הטור שהביא שם ואף לדעת הט"ז דמתיר בסי' תמ"ז יש לעיין בזה ואען ואומר הנה בש"ע הלכות שבת סי' רסד ס"ד כתב אפי' נתן מעט שמן וכו' אין מדליקין בהם וע"ש בט"ז ובמג"א הטעם מכח דגזרינן דלמא אתי לאדלוקי בעינא מיהו י"ל דדוקא אם נתן בידים מעט שמן כדי שיהיה מותר להדליקו זה אסור מכח הך גזירה כיון דעושה כן בכוונה אבל אם נתערב ממילא שלא מדעת לא גזרינן והרי באמת לכתחילה אין מבטלין איסור וי"ל מה"ט גופא דאנן גזרינן דלמא אתי לאכלו בעינא אך זה קשה למה באיסור דרבנן מותר להוסיף עליו ולבטלו לדעת המחבר ומ"ט לא נגזור דלמא אתי לאכלו בעינא והרי בשמן נמי הוא גופא דרבנן וגזרינן דלמא אתי לאכלו בעינא ולכאורה היה נראה דהתם מיירי שנתן רק מעט מן הכשר והפסול היה רוב לכך גזרינן דלמא אתי לאדלוקי בעינייהו וכן מצאתי בפרי מגדים הלכות שבת שכתב כן אך המעיין בש"ס מוכח להיפוך דא"כ קשה מה פריך הש"ס מרשב"ג נימא דרשב"ג מיירי דהרוב הוי מן דברים שמדליקין בהן לכך מדליקין והוא מיירי רק במיעוט היתר ורוב איסור ועוד מוכח יותר מן התוס' שם שכתבו בד"ה שמחת בית השואבה שאני וז"ל כיון דאין מן הכשירים בו אלא רביע בטיל בשאר מינין והוי כאלו אין בו פשתן כלל א"כ מוכח להדיא דהיכי דהוי מועט מן ההיתר א"צ לגזירה שמא ידליק בעיניהו רק בלא"ה אסור אף במקדש אף דשם ל"ש גזירה זו וא"כ תמוה למה קאמר הש"ס בהבעיא דמהו שיתן לתוכה שמן כל שהוא הטעם מכח גזירה הרי מדינא אסור בלא"ה כיון דהשמן מועט ובע"כ דדוקא אביי להס"ד הוי מספקא ליה דאפשר אפי' כל שהוא הוי כאילו הוא בעיניה אבל רבה דקאמר ליה הטעם לפי שאין מדליקין בע"כ דאוסר אפי' הרבה לכך הוצרך לה"ט דבשביל כל שהוא בלא"ה הי' אסור מדינא ובפרט הפוסקים דנתנו טעם מכח דלמא אתי לאדלוקי בעיניהו ואיך חולקין על סתמא דהש"ס דס"ל דכל שהוא הוי כאילו לא היה בו כשר כלל ובע"כ דברוב מיירי [והנה מדי דברי בזה נראה דמדברי התוס' הנ"ל יהיה ראיה לדעת ר"ח הכהן דמיעוט היתר ברוב איסור מצטרף ההיתר לאיסור ולוקין עליו ע"ש ודוק והפוסקים חולקין עליו וצ"ע מכאן והבן] והנה לפ"ז כיון דברוב נמי גזרינן דלמא אתי לאדלוקי בעינייהו קשה כנ"ל למה איסור דרבנן מותר להוסיף עליו ומוכרח לחלק דהתם שאני דמיירי בדרבנן שאין בו דררא דאורייתא וליכא חשש איסור תורה לכך לא גזרינן גזירה לגזירה אבל בהלכות שבת כיון דיש בו דררא דאורייתא שמא יטה לכך גזרינן גזירה לגזירה או דיש לחלק בין אם מוסף עליו ממין שבתחלה דבזה הוי הדרך לערב לפעמים אף בלי כוונת ביטול בזה לא גזרינן אטו שמא יבוא להשתמש בו בעינא אבל בשמן מיירי במערב בו שאר שמן שאינו ממינו דזה אין דרך לערבם יחד וניכר שעושה כן רק כדי לבטל האיסור לכך גזרינן שמא אתי להשתמש בו בלבד וא"כ הכא לענין חמץ בפסח דמן התורה אסור בפסח בפחות מסמ"ך לכך ניהו דהט"ז מתיר לערב בזמן היתר היינו להוסיף עליו ממינו דבזה אין ניכר דכוונתו לערב לבטלו דכמה פעמים דרכו לערב כך חיטים בחיטים אבל אם מערב דבר שאין דרכו לערבן יחד אז ניכר דכוונתו רק לבטל ודאי אסור ומה מהני מה דהוי בזמן היתר אי חיישינן דלמא אתי לאשתמושי בעינא וכאן הוה איסור דאורייתא אם ישתמש בו בלי ביטול בסמ"ך והרי בשבת נמי הוי התערובות וההדלקה בזמן היתר ועדיף מיניה דחמץ יש דיעה דהוה שמו עליו והוי תמיד באיסור אבל בשמן ודאי הוי בע"ש בזמן היתר וגזריגן ומכ"ש בזה ולכך נראה דאסור להוסיף עלי' מין אחר דבזה י"ל דאף הט"ז מודה דאסור לערב ובפרט דרבו האוסרים לבטל קודם פסח ע"מ לאכלו כנלפענ"ד בזה ודו"ק היטב: והנה ע"ד הבצלים השכיחין בחטים אם כשרים לפסח הנה בחיבורי על הלכות פסח מה"ק בסימן זה כתבתי להתיר בסמ"ך וסמכתי ע"ד הפר"ח בה ע"ש אך זה דוקא בשעת הדחק ולא בלא"ה. והנה עכשיו ראיתי דאף בלי דחק אם עכ"פ המה מעט דמעט עד שהוי ניתר באלף לכ"ע י"ל דמותר דיש לצרף בזה דעת הרשב"א הובא בב"י סי' ק' דבריה בטל בתתק"ס הרי חזינן דיש ביטול בקרוב לאלף אף במה שאינו בטל בסמ"ך ואף החולקים עליו מ"מ הם מפרשים דברי הירושלמי דמיירי בטעמו א"כ חזינן דיש טעם דאינו בטל בסמ"ך ובטל בתתק"ס א"כ ה"נ אף אי נימא דמי פירות לא מהני ביטול היינו בסמ"ך אבל באלף בטל הוא וכמו דבבריה כיון דאינו מפורש דאינו בטל אפי' באלף ס"ל להרשב"א דדוקא בסמ"ך אינו בטל אבל בתתק"ס בטל כן י"ל בדבר חריף כן ובפרט בענין הבצלים שאין ברור כל כך שיהיה נחשב דבר חריף או מי פירות לכך נלפע"ד להקל בזה כנלפענ"ד נכון ודו"ק: