ס"אברכת התורה צריך לזהר כה מאד וכו'. נ"ב עיין בט"ז מה שפירש דברי חז"ל מ"ש בנדרים דבר זה נשאל לחכמים ועיין בחיבורי נדרי זרוזין מה שפירשתי בזה וכחבורי לתורה פרשת עקב משנת תר"א פירשנו נמי מאמר זה בדרך נכון בעזה"י ע"ש ודו"ק:

**(ס"ג)**הכותב בד"ת וכו' צריך לברך וכו' נ"ב הנה דברי המחבר צל"ע שכאן מוכח דס"ל דכתיבה עדיף מהרהור ובהלכות מגלה [סי' תר"ץ] גבי היה כותבה מוכח שם דאינו יוצא אלא א"כ קרא על פה ומוכח הא בכתיבה אינו יוצא וכן הוא מוכח להדיא בש"ס שם במגילה [דף י"ח ע"א] דאינו יוצא בכתיבה רק בדיכור ואמאי הרי לולא הלימוד דזכירה זכירה הוי די אף בזכירה בלב רק כיון דכתיב לא תשכח הרי שכיחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה וא"כ שוב יש לומר דעכ"פ די כתיבה כיון דכתיבה עדיף מהרהור א"כ אי הוי כתיב לא תשכח לבד הוי די בהרהור הלב א"כ ניהו דגלי קרא דזכור דלא מהני בלב אכתי דלמא די בכתיבה כיון דכתיבה עדיף מהרהור וגם על הש"ס קשה מנ"ל דכוונת דהיה כותבה דהיינו דקרא לה ע"פ דלמא הכוונה דבכתיבה עצמה יוצא ובע"כ מוכח כדברי הט"ז והמג"א דכתיבה הוה רק כהרהור ולכאורה צע"ג ומה שנראה לי ליישב כיון דקאמר הש"ס דלכ"ע צריך שתהיה מונחת כולו לפניו וא"כ להס"ד דיוצא בהרהור הרי אינה כולו לפניו היינו דהוי ס"ד שתהיה מונחת לפניו והוא יהרהר בה ומה דיליף זכירה זכירה דקראה ע"פ לא יצא ולא אמרי' דהרי אינה כולה לפניו והיינו דודאי להס"ד דיוצא בקריאה בע"פ לא הוי בעינן שתהיה מונחת לפניו רק לדידן דכבר ילפינן מזכירה זכירה דבעינן כספר ממילא מהאי טעמא בעינן שתהיה כולה לפניו וא"כ אתי שפיר דבשלמא אם קורא בע"פ ואח"כ כותב א"כ הקריאה בפה הוי מתוך המגלה שמונחת לפניו והיא שלימה לכך יוצא בה אבל אם לא יקרא בע"פ רק שיהיה יוצא בגוף הכתיבה הרי בשעת הכתיבה אינו רואה במגלה המונחת לפניו רק במה שכותב עתה דאי אפשר לשום עיניו במקום אחר ולכתוב ובע"כ שם עינו במה שכותב וכיון דאינו מעיין לפניו במנחת לפניו שוב אי אפשר שיצא בכתיבה דהרי זו שכותב אינה מונחת לפניו כולה ולעולם יש לומר דכתיבה עדיף מהרהור, כן נראה לפענ"ד ואתי שפיר ודוק היטב: