ס"אאע"ג דקי"ל דברים שבכתב וכו'. נ"ב הנה בדין דברים שאסור לאומרם בע"פ יש בזה הרבה שיטות דיש מחלקין בין מגרס גריסן או לא ויש מחלקין בין אם היחיד קורא להוציא את הרבים י"ה או לא ע"ש. והנה אני בעניי מצאתי ראיה מפורשת מן הש"ס דאינו אסור רק להוציא רבים י"ח והוא ש"ס מפורש וז"ל במנחה ביחיד קורא אותה ע"פ אמר ר' יוסי וכי יחיד יכול לקרות ד"ת ע"פ בציבור אלא כולן נכנסין וקורין אותה ע"פ כקורא את שמע ע"ש והרי התם הני פרשיות שבבראשית לא הוי מגרס גריסן ואעפ"כ לא פריך ר' יוסי רק וכי יחיד יוכל לקרות ד"ת ע"פ בציבור משמע דוקא בציבור הוא דקשיא ליה אבל בפני עצמו היה מותר לקרות ומוכח להדיא כדיעה זו דדוקא להוציא רבים י"ח אסור אבל בינו לבין עצמו מותר וגם ממה דמשני הש"ס אלא כולן נכנסין וקורין אותה ע"פ כקורא את שמע מוכח להדיא כדעת המרדכי שהביא הד"מ בסי' זה שאם כל הציבור קורין ע"פ אין קפידא דהרי זה הוי עיקר תירוצו וכי יחיד יוכל לקרו' בע"פ בציבור ובע"כ דקושייתו רק משו' לדברי' שבכתב אי אתה רשאי לאומר' בע"פ וע"ז משני דכל הציבור קורין כן בע"פ מוכח להדי' כדעת המרדכי כן ותמו' שלא ראיתי מי שהרגי' בש"ס זה וז"ב לפענ"ד ודוק: