**(סעיף א')**מצות יו"ט לחלקו וכו'. נ"ב הנה בדין אם חייבין לטהר א"ע ברגל בזה האריך בשו"ת ש"א שאינו נוהג בזמן הזה. ולפענ"ד היא ש"ס מפורשת בברכות פ"ג דף כ"ב ע"ב דרב חמא הוה טביל כל מעלי יומא דפסחא ולית הלכתא כוותיה וקשה ניהו דהלכה כריב"ב אכתי בלא"ה צריך טבילה סמוך לרגל מכח החג ועיין בחק יעקב מ"ש דחייב אדם לטהר את עצמו ברגל היינו סמוך לרגל וא"כ קשה הרי בלא"ה צריך טבילח סמוך לרגל מכח החג ואף לדעת הצל"ח דהקושיא הוי מן הברכה הרי בטבילת החג נמי חייב בברכה ובע"כ מוכח דבזה"ז לא שייך חיוב זה. והנה אי נימא דלא כהרדב"ז רק במצוה דרבנן נמי בעי כוונה הוי אתי שפיר די"ל דנ"מ לענין הכוונה דלמה שאינו מכוין אינו יוצא והוי ברכה לבטלה ודו"ק:

(שם סעיף ב') והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין וכו'. נ"ב עיין בש"ס דכתובות ס"פ אעפ"י מוכח דה"ה דיוצא אם קונה לאשתו ולבניו מנעלים חדשים מרגל לרגל אם אין ביכולתו לקנות יותר ע"ש ודו"ק: שם בסעיף הנ"לוחייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר עניים. נ"ב הנה רמז לזה מ"ש הכתוב בקהלת ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה כי זה לעומת זה עשה האלהים. ונראה הכוונה דהנה הקב"ה צוה בתורה ושמחת בחגיך וגו' ואביונך אשר בארצך. והנה מה שצוה הקב"ה לשמח את האביונים בחגים י"ל דזה הוי עבור שמחת העשיר בעצמו כי הקב"ה רוצה שישמח האדם ביו"ט שמחה שלימה והרי אמר התנא באבות אל תתייאש מן הפורעניות א"כ אין לו שמחה שלימה פן ח"ו יבוא עליו רעה לכך צוה לו הקב"ה ליתן צדקה לעניים וידוע דצדקה תציל מן הפורעניות וכאן דמובטח מן הפורעניות לכך הוי לו לו שמחה שלימה. וז"ש הפסוק ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה ר"ל תזכור לגם רעה שאפשר לבוא וכן פירש בעל מעשה ה' בפסקא כהא לחמא עניא לדרכו ע"ש כן יתפרש לדרכינו ולכך תתן צדקה לעניים כדי שיהיה לך שמחה שלימה. וזה שסיים הפסוק כי את זה ר"ל מה שצוה הקב"ה ליתן ביום שמחה צדקה לעניים לעומת זה עשה אלהים ר"ל לעומת היום הרעה שלא יראה מהרעה ויהיה לך שמחה שלימה אמן ודו"ק: