Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 545

Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.

**סעיף ג'**כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו וכו'. נ"ב ז"ל רמב"ם פ"ז מהל' יו"ט הי"ג ואסור לכתוב כו' אבל כותב אדם תפלין ומזוזות לעצמו וטווה תכלת לבגדו וכתב הכ"מ שם נראה שטעמו דמ"ל דאין מניחין תפילין בחוה"מ דבכלל יו"ט הוא וא"כ אין להתיר בכתיבת תפילין יותר ממלאכה אחרת וכו' ונשאלתי ממשכיל אחד דא"כ היאך יפרש במזוזה הרי זה ודאי שייך בחוה"מ והשבתי שזה אינו צורך המועד דהרי אפשר ליתן במתנה הבית לאחר ויהיה הוא דר בו בתורת שאלה ופטור מן המזוזה וכמו כן הקשה המג"א בשם אחיו לעיל בהלכות ציצית סימן י"ג ומה דתירץ התם לא שייך כאן דבחוה"מ מותר ליתן במתנה וא"כ אינו צורך המועד. בשלמא תפילין אף שיכול לשאול מאחרים מכל מקום כיון דחייב הוא בתפילין רוצה אדם לצאת בשלו דניחא ליה לאיניש לקיים מצוה בממונו והוי צורך המועד. ומזה מוכיח דהרמב"ם ס"ל דאסור בחוה"מ אבל במזוזה אם יתננה במתנה לאחר הבית פטור לגמרי לכך לא נחשב צורך המועד ועוד י"ל יותר דהנה המג"א כתב בסימן תמ"ו סק"ב וכיון דהוא רוצה לבערו אלא שהוא אנוס בתקחז"ל אינו עובר עליו. והנה בש"ך חו"מ סימן ר"א מבואר דלא אמרינן אונסא כמאן דעביד וא"כ ניהו דעל הל"ת אינו עובר דהוי אונס עכ"פ קיום המצוה ליכא וא"כ אכתי ידחה האיסור להאיסור שבות דעכ"פ קיום המצוה ליכא. אך נראה דאונסא כמאן דלא עביד הוי דוקא במה שחייב לעשותו ואי אפשר לפטור ממנו בשום אופן כגון התם דהתנה עמה לעשות כך וכך דאינו נפטר בלי מעשה אבל במה שאין הכרח לו ליפטר ממנו בזה הוי אונסא כמאן דעביד ולכך בחמץ הרי אם לא היה לו חמץ הוא פטור ואין חיוב להיות לו חמץ וגם אם יש לו חמץ יכול לבערו ע"י אחר ואינו חיוב שבגופו דוקא לכך בזה האונס עושה כאלו עשאו ממש והוי כקיום העשה ממש. ולכך אתי שפיר דבמזוזה דאין חיוב שיהיה לו בית לעשות בו מזוזה וגם אין המצוה בגופו ומהני בו שליחות לכך האונס עשה כאלו קיים העשה ולכך אינו צורך המועד דהרי להיפוך אם יהיה אסור לכתוב יהיה מותר לדור בו בלי מזוזה דכיון דאנוס הוא הוי כקיום העשה ממש וא"כ פטור הוא מזה וגם בטווה תכלת לבגדו אבל בתפילין דהוי חיוב דוקא ואי אפשר לפטור בשום אופן גם הוי מצוה בגופו דוקא ולא מהני ע"י שליח א"כ מה בכך דאונסא כמאן דעביד עכ"פ בגופו. לא הוי גם בזה לא אמרינן אונסא כמאן דעביד כיון דהוי חיוב דוקא. לכך אם הוי חיוב בחה"מ הוי זה מכח המועד ודו"ק וזה עיקר לפענ"ד. וראיה לדברינו ממ"ש בש"ס דברכות דחישב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו ולמה בפסחים אמרינן בשגג או נאנס ולא עשה הראשון ועשה את השני וחייב כרת אם לא עשה השני דהרי אונס הוי כאלו עשה. בע"כ יש חילוק בין מצוה שמחוייב דוקא או אפשר להפטר ממנה וחישב לעשות מצוה מיירי במצוה דאפשר להיות פטור בלא"ה ותדע דהרי בלא"ה הוי חד דיעה בירושלמי דאונסא כמאן דעביד אם כן יש לומר אף לדידן בזה מודים ודו"ק היטב:

Next →