Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 55
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**אומרים קדיש ואין אומרי' אותו בפחות מעשרה וכו'. נ"ב הנה בדין אם רוב עשרה התפללו רק יחידים מועטים לא התפללו ועמד אחד ואמר התפלה בקול רם אם יכול לו' אח"כ קדיש שלם לדעתי אל יאמר קדיש אחר התפלה שלו רק בלי תתקבל יכול לו' קדיש ועיין בחיבורי שנות חיים בהשמטות דף ו' בתשובה לק"ק ברעסלא מ"ש שם דרך אגב בטעמו ע"ש ודו"ק. והנה בדין קטן בספק אם הוא בר י"ג או פחות כתבנו מכבר תשובה בזה באיזה חיבור. והנה כעת עיין מ"ש בזה בחיבורי טוט"ד ליו"ד מ"ה סי' רס"ט הלכות מילה סי' רס"ו ע"ש מ"ש בזה וביאור דברי התוס' ביבמות דף מ"ח ושלא סתרו לדבריהם דף ל"ז ע"ש בעזה"י ודו"ק:
**(סעיף י')**אם נער אחד וכו' ושנת י"ג אינה מעוברת וכו'. נ"ב הנה גרסינן בזבחים [דף כ"ה ע"ב] אמר רבא תניא שה תמים זכר בן שנה שיהא תמים ובן שנה בשעת שחיטה בקבלה בהולכה בזריקה מנין ת"ל יהי' כל הויותיו לא יהיה אלא תמים ובן שנה וכו' ומי איכא מידי דבשעת שחיטה בן שנה ובשעת הולכה וזריקה בן שתים אמר רבא ז"א שעות פוסלות בקדשים ע"כ דברי הגמרא ועיין בפירש"י. והנה לכאורה היה קשה לי מה קושיא הרי משכחת לה שנולד בר"ח ניסן וכדומה וא"כ לא יצאה לו שנתו עד ר"ח ניסן הבא וביום ל' של אדר לא באו עדים תחלה לקדשו והיו סבורים שיהיה מעובר ועדיין לא יצאה שנתו עד יום מחר שיהיה ר"ח וא"כ בשעת שחיטה היה בן שנה ואחר כך בין שחיטה לזריקה באו עדים וקדשו ב"ד את החודש וא"כ כבר הוי היום שנה שניה. מיהו יש לו' דבזה אמרי' אגלאי מלתא למפרע דאף בשעת שחיטה הוי בן ב' שנים ונ"מ לדינא בכה"ג בקטן שבירך בהמ"ז או התפלל והוציא אחרים י"ח והיה אז עדיין בכלל קטן ואח"כ קדשו ב"ד את החודש נעשה גדול למפרע ויצאו י"ח ע"י וא"צ לברך ולהתפלל שנית וכן אם אכל חלב אז לוקה ומביא קרבן למפרע. מיהו זה קשה לי רק לפמ"ש המפורשים בשם הירושלמי בפסוק אקרא לאל גומר עלי דהרי שהיתה בת ג' שנים ויום אחד ונתעברה השנה בתוליה חוזרין והביאם הרמ"א באהע"ז סי' כ' והש"ך ביו"ד סי' קפ"ט והמג"א כאן א"כ ה"נ נימא כוונת הברייתא כך דבעינן שיהיה בן שנה בשעת שחיטה דוקא הא אם בשעת שחיטה לא הוי בן שנה רק בן שתים רק שאח"כ נעשה בן שנה כגון שבשעת שחיטה לא נתעברה השנה וכבר הוי לו יותר משנה ואח"כ עברו ב"ד השנה ולמפרע נעשה תוך שנתו לא מהני בזה ביון דבשעת שחיטה לא הוי בן שנה ודוקא בעינן שיהיה בשעת שחיטה בשם בן שנה ולז"א דל"ת דוקא אם אחר כל הקרבה נעשה בן שנה למפרע לא מהני כיון דכל הקרבותיו הוי בחזקת ב' שנים אבל אם באחת מן העבודות כגון בהולכה בקבלה ובזריקה אם אז נעשה בן שנה מהני להכשירו לכך אמר בהולכה בקבלה בזריקה מנין דלא מהני אם בזה נעשה בן שנה ודוקא בעת שחיטה בעינן לכך אמר דכתיב יהיה בהוויתו יהא שיהיו כל עשיותיו בענין אחד אבל אם באחת הוי כבן ב' שנים לא מהני ומה פריך רבא לכך היה נראה להוכיח מזה דלא קאמר הירושלמי כן אלא לענין בתוליה חוזרין ואין לך בו אלא חידושו אבל לשאר דינים אם תחלה נתחזק בחזקת שנה אף שאח"כ עיברו השנה אינו חוזר למפרע ודוקא אם ידעו מתחלה שתהיה מעוברת אז לא חלה לו שנתו עד השני מטעם דעיקר הוה בזה השני והראשון הוה רק תוספות ובמ"ש בירושלמי פ"ק דמגלה דהשני עיקר והראשון תוספות אבל אם בשעת אדר לא ידעו עדיין שתהיה מעוברת והחזיקו אותו לחדש אדר באמת אין השנים חוזרין למפרע ונ"מ מזה לדינו של המג"א שתמה למה כתב המחבר ושנת י"ג אינה מעוברת דאפי' אם היא מעוברת נעשה זה שנולד בכ"ט לאדר הראשון בר מצוה בכ"ט לשני ע"ש. ולפענ"ד נראה שלא כדבריו דבשלמא היכי שנולד בשנה שאינה מעוברת ובעת היא מעוברת בזה לא נעשה עד אדר שני דיש לו' דהשני עיקר והוא האדר והרי לא נולד רק באדר ולכך לא נעשה בר מצוה עד אדר שני ולהיפוך נמי אם נולד במעוברת באדר הראשון ובשנת י"ג אינה מעוברת יש לחוש דהראשון הוא האדר העיקר וא"כ לא נתמלא לו עד חודש האדר יום ביומו אבל אם בשעה שנולד היתה מעוברת לכשנעשה בן י"ג שנים הוי מעוברת א"כ יש ממ"נ אם ראשון עיקר גם כעת הוי הראשון עיקר ונתמלא לו בראשון ואם השני עיקר הרי הוא לא נולד בעיקרו רק בתוספות ונתמלא לו שנת י"ג בתוספות וממ"נ כבר נעשה בן י"ג ולמה ימתין עוד. והמג"א נראה דעיקר סמיכתו הוי על דברי הירושלמי שאקרא לאלהים גומר עלי שהוי כגזירת הכתוב בלי טעם שהרי לענין בתוליה חוזרין דאין השכל נותן כן אמרינן כן ולכך ס"ל דגם בזה אמרי' כן אבל לפי מה שהוכחתי דלא אמרינן כן רק התם ולא ילפינן מיניה לעלמא וא"כ ה"נ בכה"ג היכי דשנת י"ג מעוברת נעשה בר מצוה בראשון וז"ב ונכון ודו"ק [שוב ראיתי באחרונים שהביאו בשם א"ר ושו"ת מעיל צדקה שחלקו ג"כ על המג"א בזה וכוונתי לדעתם הרמתה בזה בדינא]: והנה מדי דברי בסוגיא דזבחים הנ"ל אזכיר מה דקשה לי מה דקאמר רבא ז"א שעות פוסלות בקדשים דמה ענין לשון פוסלות הרי אדרבא לפי הענין הוי השעות מכשרות בקדשים דהרי אם לא הוי אמרינן דבקדשים חשבינן שעה לשעה אם כן תיכף בהתחלת היום נעשה בן שנה שנייה כמשמעות רש"י שם והתוס' בר"ה ונדה והש"ך בחו"מ סי' ל"ה והמ"א כאן והיה פסול מבוקר אבל אם בעינן שעות א"כ כל שלא נתמלא לו השעה הוי בן שנה וכשר לקרבן וא"כ אדרבא הו"ל שעות מכשרות בקדשים. והן אמת דמשכחת לה גם בפסלות באלו דבעינן בן שתי שנים או שלשה ואז משכחת לה פסול ע"י מה דבעינן שעות מ"מ למה ליה לרבא להזכיר ענין אחר מה שאינו מדבר בו ועזב גוף הדין שמדבר ממנו וכיון דמשכחת לה גם להכשר הו"ל למנקט צד זה דשעות מכשרות בקדשים דכוחא דהיתירא עדיף ליה בכל דוכתא גם מזה מיירי במקומן וצ"ע בזה ואין עסקי בזה לעיין בזה כעת אולי יזכני ה' בזמן אחר לפרש יותר בזה ודו"ק: