Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 554
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**אבל קורא הוא באיוב ובדברים הרעים וכו'. נ"ב עיין בט"ז סק"ב מה שהביא ראיה ממה דס"ל לר"י אעפ"י שמיצר הוא עכשיו שמח הוא לאחר זמן ע"כ. ונשאלתי מידידי הרב הה"ג מוה' שמשון חמאדיש נ"י אבד"ק זלאזיטץ דזה סותר דברי הש"ס בפ"ק דמ"ק דף ט' ע"ב דפריך שם דר"י אדר"י מע"ז ומשני הנח להו מועד דכולהו מיצר עתה ושמח לאחר זמן נינהו משמע דדוק' במועד הקילו אבל בעלמא לא נחשב שמחה מה ששמח לאחר זמן. ע"כ תוכן קושייתו. והשבתי דלק"מ דאין כוונת הש"ס לומר קולא במועד רק הכלל כך הוא דהיכא דהוא מיצר עכשיו ושמח לאחר זמן אם יצא בזה ולא נחשב לו מיצר כיון דשמח לאחר זמן ולא שמח כיון דעתה הוא מיצר ולכך במועד כיון דרק מה שצער הוא לו נאסר אבל זה שאינו צער לו מותר וא"כ ה"נ כיון דניהו דמיצר הוא עכשיו שמח לאחר זמן ולא נחשב מיצר ושוב הוה צורכי הגוף ומותר בחוה"מ. אבל בע"ז דמה שאינו צער ולא שמחה מותר ולא אזיל ומודה רק דבר שהוא שמחה לו ואסור דאזיל ומודה. ובזה י"ל דמיצר הוא עכשיו לא נחשב שמחה ולא אזיל ומודה וכוונת הש"ס כך הוא הנח להלכות מועד דבע"כ בעינן בהו שמחה רק שלא יהיה מיצר דאל"כ הרי כולם מיצר הוא עכשיו ושמח לאחר זמן הוא ובע"כ דלא בעינן שמחה רק שלא יהיה מיצר אבל בע"ז בעינן דוקא שמחה לכך מותר וא"כ בט"ב כיון דאסור לעסוק בדברים שמסיח דעת מן האבילות אף שאינו שמחה ואין היתר ללמוד רק דבר שהוא צער לו כי בזה אינו מסיח דעת מן האבילות רק אדרבא זה הצער מעורר עוד צער ולכך שפיר הביא הט"ז ראיה ממועד דמוכח מה שהוא מיצר עכשיו ושמח לאחר זמן לא נחשב צער וניהו שגם שמחה אינו מכל מקום שוב אסור מכח מסיח דעת מן האבילות כיון דעכ"פ אינו מיצר ואתי שפיר ונכון כוונת הט"ז ודו"ק:
**(שם) סעיף ג'**ויש מי שאוסר ללמוד ע"י הרהור. נ"ב והנה המג"א כתב דאסור להורות אם לא לחולה הצריך עכשיו והקשה לי הרב מלעשניב ממ"ש ביו"ד סי' שפ"ד דמותר להורות הוראה ליחיד ע"ש. והשבתי לו דלא ידעתי מה קשיא ליה הרי המג"א עצמו ציין ראייתו משם ושם הוי הכוונה להוראה הנצרכה עכשיו וכמו דסיים שם דהוי כרבים צריכין לו וזה הוי נמי כוונת המג"א רק דנקט מלתא דשכיחא כיון דהוי ט"ב ואסור באכילה וכו' א"כ לא הוי הודאה הצריכה עכשיו לכך נקט החולה המותר לאכול וצריך עכשיו וה"ה שאר הודאה הנצרך מיד מותר להורות. ומה שעמד כת"ר על דברי הש"ע מ"ש דאסור ללמוד ע"י הרהור. הנה זה ודאי דהרהור לבדו נמי אסור ועיקר שמחת התור' הוי בלב כמ"ש פקודי ד' ישרים משמחי לב וכיון דהרהור הוה בלב שמחה נמי הוי בלב. ומ"ש רו"מ אם מעיין בספר זה אינו כי מלבד דאין זה סברא דמה לי אם מעיין בספר או אינו מעיין כיון דהוא אינו מוציא בשפתיו רק מהרהר וגם אם כפי הבנת רו"מ היה לו לומר דאסור ללמוד ע"י עיון בספר מהו לשון ע"י הרהור בע"כ דהרהור נמי אסור ומה דנקט אסור ללמוד ולא נקט אסור להרהר הכוונה דדרך עראי אם בא לו איזה הרהור בד"ת אינו מחוייב להסיר ההרהור מלבו רק לקבוע עצמו בכוונה ללמוד איזה ענין ע"י הרהור זה אסור דרך קבע אבל דרך עראי ע"י הרהור מותר כנלפענ"ד בזה. ע"ב השבתי להרב מלעשנוב ודו"ק היטב: