**סעיף ו'**אם יש אבל בעיר הולך בלילה לבהכ"נ וכו'. נ"כ נלפענ"ד להכריע דבתוך ג"י בלילה כיון דאין מרבין בקינות לא ילך לבהכנ"ס אבל ביום כיון דמרבין בקינות יש לצרף זה דגם בער"ה מותר לאבל לצאת כיון דמרבין בסליחות והוי צער לו וא"כ ה"ה בזה אבל אחר ג"י גם בלילה ילך לבהכנ"ס כן נראה לפענ"ד להכריע דרך הכרעה ודוק:

(שם סעיף ט') ט' באב שחל להיות בשבת ונדחה ליום ראשון וכו'. נ"ב עיין במג"א מ"ש חתן ביום ת"צ לא ישלים תעניתו. וקשה לי דדבריו סתרי למ"ש הוא עצמו בסימן תקמ"ט סק"ו להיפוך שחתן ביום ת"צ לא ישתה מכוס של ברכה מבע"י ונותנין לתינוקות ע"ש משמע דמחוייב להשלים ואין לומר דשם הכוונה באם הוי החופה קודם פלג המנחה דמלשונו שכ' מבעוד יום משמע דכל שהחופה ביום אסור לו לשתות אף שהוא סמוך לערב. וצריך לפרש דכוונת המג"א כאן היינו בת"צ שנדחה בזה לא ישלים תעניתו ולא הוצרך לפרש כן שהוא דבר הנלמד מענינו דכל הסעיף מיירי מזה גם בלי נדחה לא עדיף חתן מבעל ברית שמחוייב להתענות ובע"כ בנדחה מיירי. ולפ"ז מ"ש המג"א דבשאר ימי המשתה משלים הכוונה אף בת"צ שנדחה מחוייב הוא להשלים וז"ב ונכון וכן משמעות בעל עטרת זקנים דכל התעניתים יש לו להתענות ולא הוציא רק יא"צ לא יתענה בשבעת ימי המשתה. ואף זה נראה דבעי התרה כיון דהוי כמו נדר ואינו דומה לאם חל יא"צ ביום שבת או שאר יא"צ בימים שאין מתענין בהם דא"צ התרה דשם הדבר תלוי בקביעות ובודאי יחולו והוי כאילו פירש שבהם לא יתענה ועל ימים אלו לא חל כוונתו מתחלה אבל בימי חופתו אטו ידע בתחלה שיחול חופתו דוקא ביום היא"צ שלו והרי אפשר שיהיה יום חופתו ביום אחר וא"כ הוי תחלת חיובו אף על יום זה והוי כאילו קיבל עליו גם יום זה להתענות וכעת שחל יום נישואין שלו בעי התרה כנלפע"ד ודו"ק: (שם באותו סעיף) בעל ברית מתפלל מנחה בעוד היום גדול וכו'. נ"ב נשאלתי מהרב המאוה"ג המפורסם מוה' יוסף באב"ד ג' אבד"ק זבאריז וכעת הוא אבד"ק סניטין [הוא הגאון אבד"ק טארניפאל בעהמח"ס מנחת חינוך] על הסוגי' דעירובין דף מ"א דפריך טעמא דיו"ט שלהם הוא הא עיו"ט משלימין וקשה מאי פריך בשלמא שבת ויו"ט דחלין בלילה תיכף לכך ס"ל לר"ג דאין משלימין אף בעיו"ט אבל התם כיון דהוי יו"ט שלהם עבור הקרבן והרי הקרבן לא שייך בלילה וא"כ לא שייך יו"ט בלילה בע"פ דאינו אסור במלאכה רק אחר חצות כיון דמקודם הוי לי' זמן הקרבן וא"כ ה"נ מכ"ש בלילה כיון דאינו זמן הקרבן לא הוי יו"ט והמלמ"ל כתב דעיקר היו"ט שלהם הוי מפני הקרבן ממש לא מפני העצים וא"כ גם בלילה לאו הוי י"ט ומה פריך. ע"כ תוכן קושיית הרב הה"ג מוה' יוסף באב"ד הנ"ל. והשבתי לו דלדעתי אתי שפיר דהש"ס מוכיח דבע"כ עשו הם גם הלילה ליו"ט דאל"כ דהלילה לא הוי יו"ט א"כ למה לא השלימו הרי קיי"ל בכל הני דברים דאם התחיל פוסק מ"מ אם התחיל בהיתר לכ"ע אינו פוסק וא"כ ה"נ בשלמא בכל עיו"ט ס"ל לר"ג דאינו משלים כיון דכולו בין היום ובין הלילה הכל הוי בכלל יו"ט והוי הכל התחיל באיסור וכיון דהתחיל באיסור פוסק אבל אם נימא בזה דהלילה אינו יו"ט להם ובעיו"ט שלהם היו מותרים להתענות וא"כ כיון דהתחילו להתענות בליל ט"ב דלא הוי יו"ט עדיין והוי התחיל בהיתר אף דאח"כ בבוקר חל היו"ט שלהם ראוי להיות כדין התחיל בהיתר דאינו פוסק. וגם יש לדמות זה למ"ש במס' תענית דף י"ב דאם נדרו קודם לגזירתינו יבטל נדרו את גזירתינו וא"כ בשלמא אם גם הלילה הוי יו"ט ובבית שני לא היו מתענין בט"ב וכמ"ש במדרש הובא גם במג"א לאחר שהיו שותין ומשתכרין וכו' וא"כ הוי גזירתינו ליו"ט קודם לט"ב לכך אף שנחרב אח"כ הבית דוחה יו"ט שלהם את איסור ט"ב לכך לא השלימו אבל אם נימא דלילה אינו יו"ט א"כ התחיל להתענות כדין וכיון דכבר חל עליהם עתה חומר ט"ב הוי כאלו קדם נדרם לגזירתינו והיו מחוייבין להשלים אף ביום. ובע"כ מוכח דגם הלילה הוי יו"ט והוי התחיל באיסורו לכך פריך א"כ תיפוק ליה דהוי עיו"ט ופריך ממ"נ כנלפענ"ד כעת. ע"כ השבתי להרב הנ"ל ודו"ק היטב: