Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 565
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף ה'**אין היחיד רשאי לומר שלש עשרה מדות וכו'. נ"ב עיין בהרא"ש פ"ק דר"ה מה שביאר מאמר חז"ל אני ה' בתירוץ הב' דקאי על מחשבת ע"ז. הנה מה שדבריו סותרים לדברי הש"ס בקידושין בג' מקומות עיין בחיבורי על או"ח משנת תרי"ב ד"פ ע"ב בתשובתי לק"ק באטישאן קנה מקומה בהלכות ר"ה סי' תר"נ שם ישבתי דברי הרא"ש על נכון בעזה"י ע"ש דרך אגב ודו"ק:
(שם סעיף ו') המתענה ומפרסם עצמו לאחרים להשתבח שהוא מתענה הוא נענש על כך. נ"ב עיין בט"ז ובמג"א מה שהאריכו אם שאלו לו אם מתענה אם יגיד האמת או יאמר שקר. ולפענ"ד נראה דמוכח מן הש"ס ופירש"י דאף בשואלין לו יש לו לשקר. והוא ממה דגרסינן במס' סוכה דף מ"ט ע"ב והצנע לכת עם אלהיך זו הוצאת המת והכנסת כלה לחופה והרי דברים ק"ו מה דברים הללו שדרכן לעשות בפרהסיא אמרה תורה והצנע לכת דברים שדרכן לעשות בצנעא עאכו"כ ועיין פירש"י שם בד"ה הוצאת המת וכו' וי"א אם צריך לבזבז למת עני או להכנסת כלה ענייה יעשה בצנעא ולא לימא קמי' מאן דלא ידע דעבדיה ואח"כ בד"ה דברים שדרכן לעשות בצנעה כגון צדקה הניתנת לעני בסתר משא"כ במתן כלה שאחרים מתעסקין שיודעין משל מי הוא והיינו דאר"א דכל מילי בעי צניעותא עכ"ל והנה לפירש"י אינו מובן לכאורה טעם הק"ו דמה אלו שדרכן לעשות בפרהסיא ומה בכך אם דרכן לעשות בפרהסיא או בצנעא סוף סוף מי שיודע יודע ומי שאינו יודע אינו יודע. אך בע"כ הכוונה כך הוא דמה אלו שדרכן לעשות בפרהסי' ובזה וודאי רבו השואלים לו מי ומי העושה כן ומי התנדב לעשות כן אעפי"כ אמרה תורה אף שישאלו ישקר לפניהם שהוא אינו עושה ויעשה בצנעא וגם אף שכבר ידעו מזה האנשים בלא"ה שהוא העושה שקר לפניהם שאינו הוא מכ"ש בדברים שדרכן לעשות בצנעא ולא ירבו עליו השואלים פשיטא שיעשה בצנעה ולא יתחיל מעצמו לפרסם את עצמו שהוא עושה כן. ובזה הוי אתי שפיר הק"ו על נכון מאד דמה לשקר התירה התורה אף למתחילין עמו לשואלו מכ"ש שבלי שאלה לא יתפאר עצמו בכך וא"כ נראה דמותר אף לשקר בדבר כיון שכוונתו לשם שמים והוי עבירה לשמה ועדיף מינה כנלפענ"ד נכון בפירושא דהאי סוגיא ודו"ק: והנה הט"ז והמג"א שניהם הוכיחו דדרך שאלה בעלמא מותר להשיב האמת ולא ישקר ממה שהשיב תחלה בתענית יתיבנא וכו' ע"ש. והנה ראיתי בספר הנדפס מחדש יעלת חן על התורה בפ' בשלח שכתב לדחות ראיה זו מכח דקשה למה מסיים ואר"י אפילו בשבת וגם קשה היאך תחלה שאלו האמר מר לוה אדם תעניתו ופורע דלמא קיבל עליו יום זה דא"י ללוות תעניתו ובע"כ דמיירי שהיה בשבת ולכך גם מתחלה הרגישו שהיו בשבת ע"ש ודבריו תמוהין שהרי המג"א והט"ז דייקו בלשונם להוכיח ממ"ש אח"כ בת"ח יתיבנא משמע דבתחלה לא ידע שהוא ת"ח והדין עמהם בזה דאל"כ היאך אמר אח"כ בת"ח יתיבנא הרי גם תחלה ידעו כן שהוא ת"ח דהו"ל רק לו' דאמר וכו' יפה ת"ח וכו' כאש וכו' ובע"כ מה דהשיב אח"כ בת"ח יתיבנא משמע דעד הנה לא ידעו שהי' ת"ח ובע"כ לא הי' בשבת. ומה שהקשה דהיאך שאלו לוה אדם תעניתו ופורע דלמא נדר יום זה י"ל כך דהנה לפי דעתו דתענית שלוה היה מחמת נדרו היה אפשר שישאל על נדרו והפתח שלו הוי דאדעתא דגברא רבא לא נדר כמ"ש בנדרים וא"כ היה יכול לבקש ממנו לשאול על נדרו רק כיון דקיי"ל אין נשאלין ע"ד מצוה אלא מדוחק לכך לא היה יכול לבקש ממנו לשאול כך על נדרו דהוי נדר מצוה ואין ראוי לשאול עליו ולכך אמר לו דבאמת אפשר שישאל עליו ואם דהוה נדר מצוה הרי זה יכול להתענות יום אחר ועל מה שמתענה יום זה דוקא זה אינו בגדר נדר מצוה ולכך היה מותר לו התרה רק דהיה אפשר לו' דגם זה הוי ביטול מצוה דלמחר אולי ימות ולא יקיים נדרו והוי נדר מצוה ואין לו התרה כמו דחיישינן בפ"ק דמס' נדרים דלמא מיית ולכך מביא לו ראיה ממה דאמרינן לוה אדם תעניתו ופורע ומוכח דלא חיישינן בזה לדלמא מיית וא"כ שוב אפשר לו לשאול על נדרו מה שנדר יום זה ואין זה ביטול מצוה כיון דאפשר לקיים ולהתענות אח"כ ועל יום זה אינו מצווה ולכך הוכרח להשיב להם אח"כ דת"ח הוא. אך הנה ענין מה דתענית יפה לחלום י"ל בזה שני כוונות או דהתענית הוי רפואה להחלום או להיפוך דהאכילה הוי ענין גורם התחזקות גזירת החלום אבל כשאינו אוכל ממילא בטל החלום ונ"מ אם אוכל סעודת מצוה דאם נימא דהתענית יפה לחלום ממילא אף באוכל סעודת מצוה עכ"פ אינו חשוב כמו התענית ולכך בעינן תענית דוקא אכל אם נימא דאכילת הרשות מזיק להחלום ממילא אם אוכל סעודת מצוה אינו ניזוק ולכך בלא זה היה אפשר לו' דתועלת התענית הוי רק שלא יזיק לו האכילה וא"כ בסעודת מצוה לא היה לו חשש היזק וכיון דאם מכניס אורחים הוי סעודת מצוה כמ"ש באו"ח סי' של"ג ואף דמשמע מן המג"א דדוקא לבעה"ב הוי מצוה ולא לאורחים הנה מדברי הט"ז שם לא משמע כן גם בסי' תקס"ח במג"א משמע דסעודה שת"ח שרוי בתוכה הוי סעודת מצוה ובהלכות חנוכה מבואר באם אומר שירות ותשבחות הוי סעודת מצוה וא"כ היה בידם לעשות מזה סעודת מצוה ולכך א"צ להתענות ולכך הביא לו ראיה מ"ש רב יוסף אפילו בשבת ואין לך סעודת מצוה גדולה מזו ואעפ"כ יפה יותר התענית בו ולכך מכ"ש בשאר סעודת מצוה דלא מהני רק תענית דוקא בעינן ולכך א"י ללוות תעניתו ופורע ואתי שפיר דברי הט"ז והמג"א ומיושב קושית היעלת חן ודו"ק היטב: