Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 604
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**מצוה לאכול בערב יוה"כ ולהרבות בו בסעודה. נ"ב בשנת תקפ"ו נשאלתי מחכם אחד אם גם נשים חייבין בעשה לאכול עיוה"כ או לא כיון דהוי מ"ע שהז"ג. והשבתי הנה לכאורה מפ"ב דסוכה דיליף שם עינוי יוה"כ מתיבת האזרח ופריך למה לי קרא מדר"י אמר רב נפקא ומשני לתוספת יוה"כ דליכא עונש ואזהרה הו"א דנשים פטורות קמ"ל האזרח. ולפי"ז באכילת עיוה"כ דליכא עונש ואזהרה והאזרח לא כתיב ביה פטורין. אך נראה דחייבין דכמו דחייבין באכילת מצה מכח דהוקש אכילת מצה לאכילת חמץ ללמד כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה וכו' אם כן ה"נ כיון דכתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם (ישנו נמי) א"כ הוקש אכילת ערב יוה"כ ליוה"כ ממש ולכך כל שישנו בכלל מערב עד ערב תשבתו שבתכם ישנו נמי בכלל ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש והני נשי כיון דביה"כ חייבין כמו שאיתא מפורש בפ"ב דסוכה לכך חייבין נמי באכילת ערב יוה"כ דהוקשו להדדי והיקש דרשינן מעצמן. ובזה י"ל הלשון שאמר חייא בר רב כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי והקשו הכל דתיבת עשירי מיותר דמה ענין עשירי לכאן הו"ל רק לו' כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה בו ביום או כאלו התענה בתשיעי. אך לפמ"ש א"ש דבא לאשמעינן דאף נשים הן חייבין במצוה זו דהיינו דכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי משמע הא אם לא אכל בתשיעי גם תענית עשירי לא הוי תענית דתענית עשירי לא הוי תענית רק באוכל גם בתשיעי אבל אם אינו אוכל בתשיעי אין גם תענית עשירי נחשב כלל לתענית ולכך הני נשי כיון דחייבין בעשירי להתענות חייבין לאכול בתשיעי כי בלא"ה גם עשירי לא נחשב להם לתענית ולמד כן מכח ההיקש או בלא ההיקש י"ל דמגופא דקרא נמי מוכח כן דאמר ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש אם תתענו בתשיעי אז מערב עד ערב תשבתו שבתכם יחשב לכם התענית של עשירי לתענית אבל אם לא תענו בתשיעי לא יחשב לכם עשירי לתענית לכך ממילא הנשים דחייבין בעשירי חייבין גם בתשיעי וז"ב ונכון לדעתי. ובזה היה מקום ליישב עוד מה שהקשו המפורשים למה הוציאה התורה מצוה זאת בלשון עינוי ולא כתבה שמצוה לאכול. ולפי הנ"ל י"ל דהפ"י כתב בביצה רפ"ד דמ"ע שהז"ג דנשים פטורות היינו רק בדבר שיש בו מעשה אבל במה שהוא רק כשב וא"ת גם נשים חייבין אף דהוי מ"ע שהז"ג ע"ש ולפ"ז א"ש דאם התורה היתה מוציאה בלשון מעשה דמצוה לאכול היו נשים פטורות בו דהוי מ"ע שהז"ג אך כיון שכתבה דהוי כאלו התענה הוי רק כמ"ע בשב וא"ת לכך גם נשים חייבות בזה. ובזה יש לישב גוף דברי הפ"י שם מה שתמה עליו הצל"ח מפ"ב דסוכה דיליף תוס' מן האזרח גם מן התוס' דקידושין דף ל"ד דנשים פטורות ממ"ע של יו"ט אף דהוי בשב וא"ת ע"ש כצל"ח ועיין גם בחיבורי בגדי יו"ט על מס' ביצה מ"ש שם בזה. וכעת נראה דא"ש כיון דהך לימוד של חייא בר רב הוי בפלוגתא ומ"ד דיליף מזה לתוספת יוה"כ לא ס"ל דרשא דחייא בר רב ולכך אתי שפיר דלחייא בר רב הוצרך לו' סברת הפ"י דאל"כ קשיא למה הוציאה התורה האכילה בלשון עינוי בע"כ כסברת הפ"י הנ"ל והוא באמת לא ס"ל דרשא דהאזרח רק מסברא ידעינן דנשים חייבות בתוספת יוה"כ ולא דרש כלל קרא דהאזרח וגוף תוספת יוה"כ למד מעצם עצם. אך הש"ס בסוכה וברייתא דילפי מהאזרח לא ס"ל כחייא בר רב רק דריש מועניתם על תוספת יוה"כ לכך ס"ל דאף שאין בו מעשה נמי נשים פטורות וצריך קרא דהאזרח וא"כ התוס' בקידושין הקשו להך מ"ד דיליף מהאזרח לתוספת יוה"כ גבי נשים לכך הקשו לדידהו יהיה מותר לנשים להדליק בשמן שריפה ביו"ט וזה לא מצינו בשום מקום שיהיה פלוגתא בזה דלחד מ"ד יהיה מותר לנשים להדליק בשמן שריפה ביו"ט ולכך הקשו שפיר לשיטת הש"ס בסוכה אבל הפ"י כתב זה לדידן דקיי"ל כחייא בר רב שפיר כתב הפ"י דזה אסור מסברא ודו"ק בזה. ותדע שהרי קושית התוס' בלא"ה הוי רק ממה דלא אשכחן תנא דקאמר הכי כמ"ש התוס' שם להדיא בלשונם דבלא"ה אין ראיה דלמא באמת נשים מותרות לכך הוצרכו להקשות מכח דלא אשכחן תנא דקאמר הכי ע"ש וא"כ אתי שפיר דהם הקשו דעכ"פ למ"ד דיליף תוספת יוה"כ בנשים מהאזרח ויליף מועניתם לתוספת יוה"כ לדידיה יהיו מותרין הנשים להדליק בשמן שריפה ביו"ט ולא אשכחן תנא דקאמר הכי. אבל הפ"י כתב אליבא דידן דקיי"ל כחייא בר רב ממילא מוכח מדלא הוציאה התורה כל' אכילה כדי לחייב נשים מוכח דלא דריש האזרח רק מסברא ס"ל דהיכי דהוי בשב וא"ת נשים חייבות ואתי שפיר ודו"ק. ואף כי רחוק להעמיס זה בכוונת הפ"י מ"מ ראוי ונכון להצדיק הצדיק דמעיקרא כי רוח ה' דובר בו ולא יצא מתח"י ח"ו דבר שאינו מתוקן. והנה בהא דאיתא בש"ע מצוה לאכול בערב יוה"כ ולהרבות בסעודה. עיין בט"ז סק"א בטור הביא הגמרא וכו'. הנה הכל הקשו דלמה לא נכתב בתורה בפירוש לאכול בערב יוה"כ. ולדעתי נראה דאתי שפיר דהתירוץ מרומז בתשובת החייט שהביא הטור והט"ז שהשיב לו שאנחנו בטוחים בו יתברך וכו'. והכוונה דהנה הקב"ה רצה לזכות את ישראל בדין והזכות הוא דע"י הבטחון שבוטחין בו יתברך שיזכה אותם ושמחים על כך אז בטחון זה ואמונה כדאי לזכות אותם וכמ"ש בררוש לר"ה כמה פעמים ולעיל סי' תקפ"א שעבור בטחון זה שאנו עושין אנו זוכים בדין ולכך תינח בר"ה שאפשר לעשות שמחה בר"ה עצמו אנו עושין כן בר"ה שותים ואוכלים ושמחים אבל ביה"כ דאלו הדברים אסורים צוה הקב"ה לעשות בטחון הזה בערב יוה"כ שנשמח אז להראות בטחוננו בו יתברך ובכח זה נזכה כדין ולכך היאך אפשר שיהיה כותב הקב"ה לאכול בעיוה"כ א"כ נהיה מוכרחין לאכול מכה מצות התורה והיאך יהיה ניכר הבטחון שלנו ושוב לא יצמח לנו שום ריוח מן האכילה ולכך לא כתבה התורה למצות אכילה וכן בר"ה לא כתבה כן מה"ט שאנחנו מעצמינו נתעורר על כך לאכול ולשתות ולהראות שאנו בוטחין בו יתברך ואם כתכה התורה שאם נעשה כן מעצמינו אז בשכר בטחון זה מעלה עלינו כאלו התענינו תשיעי ועשירי אבל לכתוב האכילה לא היה אפשר כלל דא"כ שוב ליכא בטחון ושמחה ובטל לי' טעם האכילה ולכך הוי אכילת ר"ה ועיוה"כ טעם אחד להם וא"ש ונכון ודו"ק. והנה הרב הב"י כתב בסי' תק"ע דאכילת עיוה"כ הוי רק דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוי והמג"א תמה עליו שם דשם מוכח להיפוך. עיין בסי' תק"ע ועיין בחיבורי לאו"ח מכבר מ"ש בסוגיא דר"ה דף ט' ועמ"ש בזה בדרוש לעיו"כ שנת תר"ג ע"ש ודו"ק. והנה מקור דין זה הוא במס' יומא אר"ח מדיפתי ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש וכו' אלא כל האוכל ושותה בתשיעי כאלו התענה תשיעי ועשירי. להבין טעם הדבר בעזה"י י"ל על פי דברי הרב בינה לעתים בפסוק אוילים מדרך פשעם ומעוונותיהם יתענו כל אוכל תתעב נפשם. דהכוונה דתענית נקרא מי שהיה לו תאוה לאכול רק שמתענה אבל מי שאין לו תאוה כלל לאכול לא נקרא תענית ולכך אמר דהם שוטים שאומרים דעבור עונותיהם יתענו ובאמת ראוי להיות שלא יתאוו כלל לאכול וכל אוכל תתעב נפשם מפני שיגיעו עד שערי מות ע"ש בבל"ע ודפח"ח. והנה ניחזי אנן באדם שיש לו דין קשה אצל שופטי הארץ והיה לו ע"ג גדול אם פעם אחד יהיה נשכח ממנו המשפט שלו ויאכל וישתה ואחר כך יהיה נזכר לו המשפט הקשה עליו ומצטער מאוד מה שאכל ושתה תחלה כיון שיש עליו משפט קשה היאך ערב לפיו אכול ושתו ויהי' לו צער על שלעבר מדוע אכל ושתה. כן ה"נ ביוה"כ האדם אוכל ושותה בתשיעי ואין פחד יוה"כ לנגד עיניו אבל בהגיע עת כל נדרי נופל עליו פחד יוה"כ ממילא הוי לו צער למה אכל ושתה תחלה אחר דיש עליו דיו גדול ונורא לכך הוי בזה כאלו התענה תשיעי ועשירי וז"ש הכתוב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש כלו' עוד התשיעי לחודש מה שאכלתם בו יהיה נחשב לכם עינוי בערב של עשירי כשנופל פחד יוה"כ עליו אבל מערב עד ערב ביוה"כ שתתענו תשבתו שבתכם ר"ל יהיה לכם תענוג מה שאין אוכלים בו זה יהיה לכם שביתה. ויש לרמוז זה מ"ש ביואל ק' ב' ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם. ונראה דזה מרמז על אכילת עיוה"כ דעתה כשאנו אוכלין עיוה"כ כשמגיע יוה"כ יש לנו בושה למה אכלנו אחר שיש עלינו יום הדין הגדול. אבל הנביא אמר ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ד' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא שהיא פלא שהאכילה יהיה נהשב כעינוי ולא יבושו עמי לעולם כי גם אחרי האכילה לא יהיה לכם בושה מה שאכלתם תחלה ואתי שפיר ודו"ק: