**(סעיף א')**לנעילה אומר אשרי וכו'. נ"ב הנה בא מעשה לידי באחד שהתפלל של נעילה במקום מנחה. ונראה דצריך לחזור ולהתפלל של מנחה ואחר כך יתפלל של נעילה. והוא דזה דומה למה דקיי"ל בסי' ק"ח במתפלל שתים במוצאי שבת דאם מתפלל לתשלומין ברישא ואחר כך חובת שעתא שמחוייב לחזור ולהתפלל חובת שעתא אף אם הבדיל בשתיהם (או) לא הבדיל בשתיהם כיון שכוונתו הוי לתשלומין ברישא לא מהני כן ה"נ כיון שכוון לנעילה ברישא והדר מנחה ואנן בעינן להיפוך תחלה מנחה ואחר כך נעילה לא מהני. וזה גרע מהתם דהכא עדיין לא חל עליו חובת נעילה כלל כ"ז שלא התפלל מנחה ומכ"ש בזה כיון שהתפלל לשם נעילה אמר ודאי חתמינו במקום כתבינו אם כן גילה דעתו שכוון לשם נעילה והוי כמו התם בהבדיל בשניה ולא בראשונה ומה שאמר אחר כך אתה נותן יד וכו' י"ל דזה לא נחשב כ"כ כנ"ד בתוך התפלה שהרי אחרי התפלה יחיד אומרה אבל מה שאמר החתימה במקום בתיבה זה הוי כנ"ד בתוך התפלה עצמה אם כן גילה דעתו דלשם נעילה הוא מתפלל והוי שלא בזמנה גם י"ל דמ"ש חתמינו דהי' ראוי לו' כתבינו דפוסל התפלה דהן אמת אף אם לא היה אומר זכרנו ומי כמוך אין מחזירין אותו. אך זה גרע אם אמר שלא כהוגן. ודמי כמ"ש הט"ז סי' ק"ח דאם הזכיר המאורע שאר ימים בתפלה שמחזירין אותו והשיג שם על הש"ע שפוסק דאין מחזירין אותו ואף להש"ע שם שפסק שאין מחזירין אותו נראה דבזה מודה דזה דומה למה דאמרינן ברפ"ק דזבחים דבת מינה מחריב בה דלאו בת מינה לא מחריב בה ושוחט חטאת לשם חולין כשרה ה"נ במזכיר מאורע שאר הימים בתפלה דלא שייך כלל לשם לא הוי פסול ושינוי אבל בזה דשייך ביה הזכרה זו אך כתיבה ולא חתימה כיון דעדיין אין עת נעילה אם כן הוי בת מינה ומחריב בה וזכר דבר שלא שייך עתה הוי הפסק אבל מצד שלא זכר על חטא בתפילתו אין לו' דלא יצא ידי מנחה דל"מ בזה דאמר עכ"פ אשמנו אבל אנחנו חטאנו והרי זה הוי עיקר הווידוי כמ"ש בש"ס ובפוסקים דיצא בזה אף בשאר תפלות אם כן אם לא אמר על חטא רק ווידוי הנ"ל נראה דיצא וא"צ לחזור ולהתפלל רק גם אם לא זכר כלל הווידוי בתפלה אחר כך אני נבוך בזה אם צריך לחזור ולהתפלל או לא אי נימא כיון דתקינהו בתפלה הוי כתפלה אריכתא ובעינן שיאמר אותה קודם יהיו לרצון ואם לא אמרו הוי כטעה בג' אחרונות ואם עקר רגליו חוזר לראש או נימא דלא הוי כתפלה אריכתא רק דלכתחלה תקנוהו לו' אחר התפלה מיד ואם עקר רגליו רשאי לו' בפ"ע או לא אמרו כלל נמי יצא וצ"ע בזה. ותימה על שלא ראיתי בשום פוסק שדיבר בזה ולדינא צ"ע אף גם אם נא' דפשיטא להו דביחיד אינו חוזר עדיין בש"צ אם לא התוודה אם חוזר כיון דבעלמא קיי"ל כ"מ שיחיד חוזר ומתפלל ש"ץ חוזר אם הוי היחיד אומרו תוך התפלה הוי חוזר גם הש"ץ חוזר ועדיין צ"ע בזה ודו"ק:

(שם סעיף ו' בהג"ה) ויש אומרים שאין לתקוע רק תקיעה אחת וכו'. נ"ב לולא דברי המפורשים נראה לו' דזה הוי מענין אמונה ובטחון להראות גורל בטחונינו בו יתברך שזכינו כדין. והוא בשנקדים מ"ש בספרי בפסוק וה' נתן קולו לפני חילו בר"ה כי רב מאוד מחניהו אלו ישראל וכו' עד כי גדול יום ד' זה יוה"כ ונורא מאד ומי יכילנו ג' ספרים נכתבים והקשו דל"ל ביוה"כ ג' ספרים כיון דצדיקים ורשעים כבר נכתבו בר"ה ולא נשארו רק הבינונים ולמה לי ג' ספרים אך נראה דהענין הוא דידוע דהעולם נידון אחרי רובו ולכך הנה ידוע דבני עלייה המה מועטים ולהיפוך רשעים גמורים נמי מועטים הם ורוב העולם הם בינונים ואף אם אין הרוב כינונים עכ"פ אם נשקול מיעוט הבינונים ליכא רוב צדיקים ולא רוב רשעים ולכך כיון דליכא רוב נידונים הצדיקים ורשעים בפ"ע כיון דהבינונים אינם נדונים אז ולא נדע מה יהי' בסופן ולכך נידונים הצדיקים כמדתן בפ"ע והרשעים בפ"ע כמדתן אבל ביוה"כ שנידונין אז הבינונים אז אם זכו הבינונים אם כן יצטרפו בהדי צדיקים ונעשו רוב העולם זכאי ושוב מזכין גם את הרשעים ונשתנה דינם ממיתה לחיים ואם ח"ו לא יזכו הבינונים אם כן יצטרפו בהדי רשעים ונעשו הרשעים הרוב ושוב הוי רובו חייב ומושכין אף הצדיקים אחריהם ונתפסין בעון הדור ונשתנו דינם ח"ו מחיים למיתה ולכך חוזרין כל הספרים ונפתחין. ובזה מיושב קושית המפורשים מה דחזינין צדיקים מתים ורשעים חיים. ולכך זה הוי ענין התקיעה. דהנה ידוע דתקיעה מורה על צדיק ותרועה ושברים מורים על רשעים ולכך בר"ה דעדיין לא זכו הבינונים ממילא יש רשעים בעולם הנכתבין למיתה ולכך תוקעין תקיעה המרמז על הצדיקים ותוקעין תרועה ושברים המרמז על הרשעים אך ביוה"כ אנו בטוחין שאף הבינונים זכו ואם כן כיון דהעולם נדון אחר רובו הוי כולו זכאי לכך הוי כולם צדיקים לכך תוקעין רק תקיעה לרמז דעתה כולנו צדיקים וזה מורה גודל הבטחון שאנו בטוחין בו יתברך שעמך כולם צדיקים אחרי יוה"כ לעולם ירשו ארץ במהרה בימינו אמן: