Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 630
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף ב' בהג"הואם הטפח והדופן מגיע לסכך א"צ קנה על גביהן. נ"ב עיין במג"א סק"ב מה שהקשה מן הירושלמי שמפורש שם דבעינן שיהיה נעשה לשם צוה"פ ולמה הקילו הם אף בלא נעשה לשם כך ועיין בא"ר שחולק עליו. ולפענ"ד נראה דדין זה מוכח בש"ס דלא בעינן כוונה לשם צוה"פ בזה והוא ממ"ש בש"ס שם דף זיי"ן ר"א אשכחיה להרב כהנא דקא עביד טפח שוחק וקעביד צורת הפתח א"ל לאו סבר לה מר להא דאמר רבא וניתרת נמי בצה"פ א"ל אנא כאידך לישנא דרבא ס"ל דאמר וצריכה נמי צוה"פ עכ"ל הש"ס. וקשה לי מנ"ל דהני תרתי לישני פליגי דלמא לא פליגי כלל ומה דקאמר רבא ונתירת נמי בצה"פ היינו שעושה בכוונה לשם צוה"פ בזה די בצה"פ לבד אף בלי טפח שוחק ומה דקאמר וצריכה נמי צוה"פ היינו היכא דאינו מכוין לשם צוה"פ רק דהוה ממילא כעין דינו של המרדכי והרמ"א באם הטפח ודופן מגיע עד הסכך בזה בעינן תרוויוהו טפח שוחק וגם צוה"פ ולא פליגי כלל ואם כן רב כהנא דעשה בכוונה צוה"פ כדמשמע בש"ס דקאמר וקעביד נמי צוה"פ שפיר א"ל ד"א דלמ"ל עוד טפח שוחק ומה השיב לו אנא כאידך לישנא דרבא ס"ל וצריכה נמי צוה"פ דלמא לא פליגי כלל ומנ"ל לעשות פלוגתא ובפרט בדברי רבא עצמו א"א דס"ל להש"ס בפשיטות דאין סברא כלל לחלק בין עשה לשם צוה"פ בכוונה או לא כדברי הא"ר כיון דעושה לשם סכך הוי ככוונה ובע"כ דפליגי וזו ראיה ברורה וגדולה מן הש"ס דלא כהמג"א והירושלמי ודו"ק היטב. גם י"ל דבשבת ודאי לא בעינן כוונה לשם צוה"פ רק בסוכה כיון דהחמירו ביה טפי כמ"ש התוס' כעין זה דלכך בעינן טפח שלם כמו כן ס"ל להירושלמי דסבר דלא אמרינן מיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה. אבל אנן קיי"ל דאמרינן מגו וכיון דמהני צוה"פ לגבי שבת מהני לסוכה אף בחול כדס"ל כן גבי מבוי שיש בו לחי ודו"ק והבן. עוד נלפענ"ד ליישב קושיית הירושלמי שהביא המג"א הנ"ל לפמ"ש לקמן סי' תרל"ה דאין לעשות הסכך ואח"כ הדפנות ואם עשה כן כשר והט"ז פוסל. ועיקר ראייתו ממ"ש בש"ס וצריך לנענע ע"ש. ולפ"ז למ"ד א"צ לנענע מותר לעשות הסכך תחלה ואחר כך הדפנות ולכך אתי שפיר דהירושלמי יסבור כרב וממילא מותר לעשות הסכך תחלה ואחר כך הדפנות ולכך הוא מיירי דהיה עושה הסכך תחלה ואם כן אז לא הוי ניכר אם יצטרך לצוה"פ או יעשה ד' או ג' שלימות ולכך אף דעשה אחר כך ב' והשלישית טפח ומוכח דבעינן צוה"פ בזה ניהו דמשום תעשה ולא מן העשוי לא מיפסיל לרב עכ"פ תורת צוה"פ לא הוי כיון דלא עשאו לכך. אבל לדידן דקיי"ל דצריך לנענע ואם כן אי אפשר דלסכך בלתי שיהיו תחלה הדפנות ואם כן בע"כ היה התחלה הטפח והדופן דאל"כ ליכא דפנות ואם כן כיון דסכך עלייהו הוי הוכחה דכוון שיהיה זה לצוה"פ כיון דבעינן צוה"פ בזה הוי סתמא כפירושו דנתכוין לכך ועוד אם לא יהיה כן הדר פסל הסכך כיון דעדיין ליכא ג' דפנות כהלכתן ואף שיעשה אחר כך צוה"פ יהיה מן העשוי ובע"כ מדמסכך טרם שעשה צוה"פ הוי כוונתו שזה יהיה צוה"פ בעצמו ושפיר פסקו דכשר בכה"ג ויהי' מוכח דס"ל כהט"ז דפסול בע"א וא"ש ודוק: והנה ראיתי להא"ר שמתרץ קושית המג"א דזה שאני כיון דנעשה להיתר סכך מהני נמי לצוה"פ ע"ש. והנה לפי דבריו ולפי דברי הט"ז דסבירא ליה בעשה הסכך ואחר כך הדפנות פסולה מכח תעשה ולא מן העשוי נתחדש לי קושיא במה דפריך הש"ס דף י"א לרב דס"ל א"צ לנענע ממתניתין הדלה עליו וכו' ה"ד אילימא בשלא קצצן מאי איריא משום תעשה ולא מן העשוי ת"ל דמחוברין נינהו אלא בשקצצן וכו' ומה פריך נימא דמיירי שהיה רק ב' דפנות והג' טפח והצוה"פ הי' הדלעת והגפן אם כן מתחלה לא הוי עליה דין צוה"פ כיון דהיה מחובר מכבר ולכך ניהו דקצצן וקציצתן זו עשייתן. מכל מקום עדיין אין לו צוה"פ כיון דלא נעשה מתחלה לכך מאי אמרת כיון דנעשה להיתר סכך מהני נמי לצוה"פ ואם כן אי אפשר שיחול עליו שם דופן בלתי אם חל עליו מתחלה לשם סכך ואם כן צריך תחלה לחול עליו שם סכך ואחר כך צוה"פ ואם כן נעשה הסכך קודם הדופן והוי תולמ"ה לדעת הט"ז בשלמא בשלא מחובר יש לומר כמ"ש כיון דכשירה בכך אנן סהדי דהוי כאילו כיון מתחלה לכך אבל במחובר ממ"נ קודם קציצה לא מהני אף אם כיון לשם צוה"פ דהרי מחובר הוא ומתחלה לא נטעו לכך ושוב דאחר כך קצצו לא מהני לצוה"פ כיון דלא נעשה מתחלה לכך ולומר כיון דנעשה להיתר סכך מהני נמי לצוה"פ אם כן צריך לחול תחלה שם סכך ואחר כך נעשה צוה"פ ודופן ופסול מכח תולמ"ה לדעת הט"ז ואף דלמ"ד א"צ לנענע מודה הט"ז דכשר בסכך תחלה היינו מכח דעשיית הדפנות אחר כך הוי עשייתו אבל בזה הרי לא נעשה דופן וקציצתן יש לומר לחדא מהני ולתרתי לא מהני להכשירו בתורת סכך גם בתורת דופן לתרתי לא מהני קציצתן ומה פריך וצ"ע ודו"ק ועיין בחיבורי על או"ח משנת תרי"ב בהלכות עירובין סי' שסב מ"ש בכוונת דברי המג"א הנ"ל ואין ללמוד מזה לצוה"פ דבעינן כוונה ע"ש כמה טעמים בעזה"י ודו"ק:
(שם סעיף ז') סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי וכו'. נ"ב הנה דין זה צ"ע שהרי לא הוי סוכה הראויה לשבעה כיון שאחר השבת פסולה לסוכה ואינה ראויה רק לשבת אם כן לא הוי סוכה הראויה לשבעה ובפרט לפרש"י בש"ס לא הוי מן התורה סוכה כה"ג לולא שבת ע"ש ואם כן לא הוי ראויה מן התורה ולכ"ע פסולה ואף אם הוה מדרבנן יש פוסקים כר"י דאף היכא שאינה ראויה מדרבנן פסולה ועיין בשעה"מ הלכות סוכה שהביא שהרי"ץ גיאות פסק כר"י ואם כן צ"ע למה קאמר רבא דיצא ואם רבא ס"ל כר"מ היאך פסק הרי"ף כר"י וצ"ע כעת ועמ"ש בחידושי בסימן תרל"ז ועיין גם בחידושי בסוגיא דעשאה ע"ג בהמה הנכתב בחיבורי חיבור מ"ד הנכתב בשנת תקפ"ה בשאלה כ"א דל"ו בתוך שו"ת יו"ד שם הקשיתי גם כן קושיא זו ודו"ק: