Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 637
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**מי שלא עשה סוכה בין בשוגג בין במזיד וכו'. נ"ב הנה בדין אם פסלה הסוכה ביו"ט או בשבת אם מותר לתקנה ע"י עכו"ם נלפענ"ד דודאי אסור לעשותו ע"י עכו"ם מכח עשיית אהל ואף שראיתי אח"כ בפמ"ג בשני מקומות שכ' די"ל דהיכי דאין לו סוכה לאכול הוי כמכשירי אוכל נפש דמותר וציין לעיין בסי' תקי"ד וכוונתו דשם מבואר דמותר לכבד הבית בשאין לו מקום לאכול ע"ש. ודבריו תמוהין דבשלמא התם כשאין לו בית לא יהיה לו באמת מקום לאכול לכך הוי זה מכשירי אוכל נפש אבל בסוכה הרי אם לא יהיה לו מקום לאכול בסוכה מותר לו לאכול כך בלי סוכה ואם כן לא הוי מכשירי אוכל נפש כיון דאכילה יכול לאכול כך. ולכך נראה דאסור לבנות הסוכה בי"ט ע"י עכו"ם. הן אמת לדעת בעה"מ דס"ל דסתירת סוכה הוי רק דרבנן כיון דהוי אוהל עראי ע"ש בהסוגיא דאין נוטלין עצים מן הסוכה אם כן גם בנינה הוי רק דרבנן. ושוב י"ל דע"י עכו"ם הוי שבות דשבות דשרי במקום מצוה. מיהו כיון דאין זה מוסכם לכך אין לחלל יו"ט בכך ואין לעשות ע"י עכו"ם כנלפענ"ד נכון ודו"ק. ומה שיש עוד לעיין בכמה ענינים בסי' זה עיין בחיבורי על או"ח משנת תר"ז בהלכות עירובין סי' שס"ב בסוגיא דעירובין דף מ"ד מ"ש בזה שם. גם לענין מיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה המבואר בסי' תרל"ב ע"ש ודו"ק:
(שם סעיף ג') סוכה גזולה כשרה וכו'. נ"ב הנה המג"א הביא בסי' זה דעת ספר יריאים דגזל עכו"ם אף שמותר מ"מ אינו נקרא שלכם ע"ש. ויש לי תימה רבתי בדבריו מן הש"ס בסוטה דף מ"ג ע"ב במה דפריך שם בהא דאמרינן חינוך ולא חנכו פרט לגזלן לימא דלא כריה"ג דאמר הירא ורך הלבב הירא מעבירות שבידו ומשני אפילו תימא ריה"ג דעביד תשובה ויהיב דמי א"ה הו"ל ליקח ולהדר כיון דמעיקרא בתורת גזילה אתי לידי' עכ"ל הש"ס. וקשה מי דחקו לתרץ כן טפי הו"ל לתרץ דמיירי בגזל עכו"ם ואם כן עבירה ליכא ומ"מ אינו שלו ולא נקרא חנכו ולכך אינו חוזר ור' יוסי יסבור כמ"ד גזל עכו"ם מותר ומ"ד גזל עכו"ם אסור יסבור כרבנן דלא ס"ל הירא מעבירות שבידו ואתיא ככ"ע ממ"נ ובע"כ מוכח דאם גזל עכו"ם מותר הוי שלו ממש והוי ביתו והוי כמו לוקח ממש ולמה לא יחזור. וזה ראיה דלא כבעל היראים וצע"ג ודו"ק. והנה בהיותי בזה ק"ל עוד מן הש"ס דסוכה דף ל"ג דאמרינן שם דיוצאין בסוכה בקרקע גזולה דס"ל דקרקע אינה נגזלת והו"ל סוכה שאולה וקשה מכאן כיון דקי"ל מהב"ע פסולה אם כן ממ"נ אם יש בקרקע גזולה לאו דלא תגזול אם כן הו"ל מהב"ע ולמה יוצאין בסוכה גזולה ואם בקרקע כיון דאינה נגזלת ליכא לאו דלא תגזול אם כן מה פריך כאן דלימא דלא כריה"ג דאמר הירא מעבירות שבידו הרי י"ל דאתיא אף בריה"ג ומיירי בגזל קרקע דליכא בזה לאו דלא תגזול ועיין במג"א מ"ש בדין בית אם נגזלת או לא אם דינו כקרקע וקשה מכאן וצע"ג ודו"ק. עוד קשה לי על דעת ספר היראים הנ"ל שהובא במג"א סק"ג מן הש"ס דב"ק דף קי"ג דקאמר שם והתניא אר"ש דבר זה דרש ר"ע וכו' מנין לגזל נכרי שהוא אסור ת"ל אחרי נמכר גאולה תהיה לו שלא ימשכננו ויצא יכול יגלום עליו ת"ל וחישב עם קונהו ידקדק עם קונהו וכו'. וקשה מנ"ל דגזלו אסור דלמא לעולם מותר רק קרא אתי לומר כיון דע"ע גופו קנוי כמ"ש שם בגמ' ובקידושין פ"ק אם כן ניהו דגזלו מותר עכ"פ כיון דגופו קנוי לו יהיו מעשה ידיו שלו ולא יקרא לכם ואם כן אם יקדש בו אשה לא תהיה מקודשת אי אם יקנה בו אתרוג וכדומה לא יצא בו וזה גלתה התורה שלא יגלום עליו כי בלא"ה לא נקרא לכם. ולדעתי זה הוכחה ברורה דלא כהיראים ודו"ק. עוד ק"ל טובא על היראים הנ"ל מן הש"ס רפ"ב דבכורות דף י"ג ע"ב דקאמר שם למ"ד גזלו מותר למה לי למעט נכרי מאונאה ע"ש. ולפי דעת היראים מה קושיא דלמא קמ"ל דבאונאה נקרא נמי לכם דבגזילו ניהו דמותר מ"מ גזל מקרי ולכך לא הוי לכם אכל מאונאה ממעט דלא נקרא אונאה כלל ולכך הוי נמי לכם ודו"ק וצע"ג: והנה גרסינן בפ"ק דסוכה ההוא מיבעיא ליה למעט גזולה וכתבו התוס' תימה תיפוק ליה דהוי מהב"ע וכו' ומיהו התם איכא לשנויי דאיצטריך למעט שאול אבל גבי סוכה ליכא לשנויי הכי לרבנן דאמרו לקמן בפרק הישן דאדם יוצא י"ח בסוכה של חבירו ונפקא להו מכל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת וכו'. ותמוה לי על לשונם ל"ל להאריך ונפקא להו וכו' ומה נ"מ לנו בקושייתם מאיזה מקום למדו סוף סוף הרי חזינן דס"ל לרבנן דשאילה כשרה. אך מה שנ"ל בעזה"י דהנה לכאורה הוי אפשר ליישב קושייתם דלמ"ל למעט גזולה דהרי הוי מהב"ע די"ל כך דהרי קיי"ל ניחא ליה לאיניש לקיים מצוה בממונו א"כ היה ראוי לצאת בגזל גם כן. אך ז"א דלגבי גזלן שעשה לו רעה לא ניחא ליה לקיים מצוה משלו. אך א"כ תינח להגזלן אבל לאחרים שלא עשו לו רעה שפיר י"ל דניחא ליה לקיים מצוה בממונו א"כ מצד העבירה ליכא ולכך פסלה התורה גזולה דאפילו לאחרים פסול. אך לכאורה ז"א דאם ניחא ליה לקיים מצוה בממונו אם כן שוב הוי כמו שאולה ושאולה כשרה אך א"ש די"ל דודאי כיון דכתיב לך משמע דשלך הוא. ובשלמא בסוכה שאולה כיון דמשאיל לו מדעתיה א"כ ל"מ למ"ד ק"פ כקהג"ד ודאי הוי שלו להפירות אף גם למ"ד לאו כקהג"ד זה שייך רק היכא דבעינן קה"ג כגון בביכורים דצ"ל על האדמה אשר נתת לי ובעינן דגוף האדמה יהיה שלו וק"פ אינו כקה"ג אבל בסוכה דהוי המצוה רק בישיבה ובעינן רק שהישיבה יהיה שלו וקנין הפירות הוי עכ"פ קנין כנגד הפירות והוי לך. ?א אם כן כיון דעכ"פ בעינן קה"פ א"כ תינח מדעתו שמקנה לו אבל שלא מדעתו לא מהני דלהקנות בעינן דעת המקנה וכל שלא מדעתו לא הוי הקנאה אבל מצד גזל קרקע רק בהקפדה תליא מלתא בזה מהני שלא מדעתו כמו מדעתו ולכך איצטריך לך למעט גזולה דאף אחרים אינם יוצאין ומה דמתמעט שאולה בלולב מלכם הרי אף שאולה אינו לכם היינו דבלולב דהוי רק לקיחה בזה ליכא הנאת פירות כלל לכך גם שאול לא הוי לכם דבלקיחה ליכא שום הנאה אבל בסוכה דהוה הישיבה הנאה ויש כאן קנין הפירות לכך הוי שאולה בכלל לך ושלא מדעתו לא נחשב לך ואם כן לא הוי קשה קושייתם ולכך הקדימו דהרי מה דשאולה כשרה ילפי מקרא אחר דת"ל האזרח. ואי ס"ד דשאולה נחשב לך מכח קה"פ ואינו דומה ללולב דשם ליכא הנאת פירות ל"ל קרא אחר להכשיר שאולה מגוף הפסוק דלך היה לו להכשיר שאולה ומדלמרו מקרא אחר מוכח דשאולה אינו בכלל לך ולא נחשב כשלו מכח קנין הישיבה ואיצטריך קרא אחר א"כ שפיר קשה ל"ל ת"ל דהוי מהב"ע. ואין לומר דהוי לאחרים ומכח דניחא ליה לאיניש לקיים מצוה בממוניה ז"א דא"כ גם מלך אינו מתמעט דהרי הוי נמי שאולה כיון דגם שאולה אינו נקרא לך א"כ לא ה"ה כאן הקנאה רק חציו ודי שלא מדעתו א"כ גם מכח גזילה היה בשר ולגזלן עצמו ת"ל דהוי מה"ב לכך הוצרכו להאריך מנין למדו זה. כן עלה ברעיוני דרך הערה בעלמא יהיו אמרינו לרצון לפני בורא עלמא ושוכן שמימה אמן ודוק: והנה התוס' בר"פ לולב הגזול הקשו ל"ל קרא דלך למעט גזולת ת"ל דהוי מהב"ע. ונראה דנ"מ אם אנסוהו עכו"ם לישב בסוכה של חבירו בע"כ ע"כ בזה אם היה רק מטעם מהב"ע כאן עבירה ליכא כיון דהיה באונס וא"כ אם בלבו כוון לצאת ידי סוכה יצא י"ח אבל אם מיעטה התורה דגזולה פסולה שוב ניהו בעבירה ליכא עכ"פ אינו שלו ולא שאול' ולא מהני כוונתו כיון דמעשה ליכא דיושב בסוכה גזולה. ועוד י"ל דנ"מ למלך דאיתא במסכת ב"ק דבמלך ל"ש גזולה דמלך פורץ לו גדר לעשות לו דרך ואין מוחין בידו. אך נראה עכ"פ דשלו לא הוי רק דלא הוי לאו דלא תגזול אכל עכ"פ שלו אינו לכך בזה לא הוי עבירה ומ"מ אינו יוצא כיון דהוי שאול' ודוק. עוד י"ל קושית התו' די"ל דנ"מ אם גזל לוי מראובן ושמעון מכל חד שוה חצי פרוטה וסיכך בו וניהו דקיי"ל דאסור לגזול אפי' כל שהו מ"מ היינו מטעם דח"ש אסור מן התורה כמ"ש הסמ"ע בחו"מ סי' שנ"ח ושס"א מ"מ י"ל דמהב"ע לא הוי רק בשיעור שלם ולא בח"ש דהרי הש"ך כתב ביו"ד סי' רל"ח דח"ש קיל אפי' מאיסור דרבנן וחל עליו השבועה וכן מפורש בתוס' דעל ח"ש חייל השבועה ולא נחשב מושבע ועומד וא"כ י"ל דאף מושבע ועומד לא הוי בפחות מכשיעור וא"כ כיון דהוה מכ"א רק חצי פרוטה ליכא מהב"ע אבל מטעם לך פסולה חדא דניהו דאינו צריך השבה עכ"פ לכם לא הוי ולא נקרא לך וגרע משאילה דהתם הוה מדעתו וזה שלא מדעתו. ועוד הרי אצלו יש ש"פ גזילה א"כ סוף סוף מסכך בגזל שוה פרוטה ואינו יוצא בה ידי חובתו. עוד י"ל דנ"מ כך כגון שגזל סכך וסיכך בו ואח"כ קנאו מן הגזלן דאז פסול מכח גזילה דהוי פסול מצד עצמו א"כ הוי תעשה ולא מן העשוי כיון דנעשה בפיסול הוי כפסולו כגופו ועיין בפרמ"ג שם שנסתפק בזה. ולפענ"ד נראה כך אבל אם הוי פסולו מכח מהב"ע א"כ צריכין אנו לו' דחל עליו שם מצוה דאם אין בו מצוה אין בו פסול רק מכח דהוי מצוה הוי מהב"ע א"כ צריך לחול עליו שם מצוה תחלה ושוב ל"ש בזה לפסלו מכח תולמ"ה דא"א לפסלו בלתי חל המצוה תחילה וז"ב ונכון ודוק: (שם בסעיף הנ"ל בהגה"ה) ומיהו לכתחלה לא ישב אדם בסוכת חבירו שלא מדעתו כ"ש אם דעתו לגזלה וכן לא יעשה סוכה לכתחלה בקרקע של חבירו שלא מדעתו וכו'. נ"ב הנה גרסינן בש"ס דסוכה ת"ר סוכה גזולה והמסכך ברה"ר ר"א פוסל וחכמים מכשירים ע"ש בש"ס דפליגי אי קרקע נגזלת או לא. והנה לכאורה ק"ל מנ"ל לר"א דסוכה ברה"ר פסולה הרי לולי דגלי קרא לך למעט גזולה הוי כשרה אף גזולה ממש רק דגלי קרא דלך למעט גזולה וא"כ מנ"ל דפסול אף ברה"ר הרי התוי"ט כתב בפ"א מערלה מ"ב גבי הנוטע ברה"ר והעכו"ם שנטע והגזלן וכו' חייב בערלה והקשה שם התוי"ט דהוי זו ואצ"ל זו דאם נוטע ברה"ר דל"ש ביה יאוש חייב מכ"ש בגוזל קרקע ונתייאשו הבעלים ותירץ וז"ל וי"ל כיון דמ"מ הואיל ואין קרקע נגזלת ה"א דפטור טפי מנוטע ברה"ר לפי שסתם רה"ר יש לכל אדם שייכות בגווה להלוך או לעמוד ולפוש וכיוצא בזה ולפיכך יתחייב הנוטע בו משום דהוי כנוטע ברשותו משא"כ בגזל קרקע אף דנתייאשו הבעלים כיון דאין יאוש לקרקע וכו' גם הביא שם דברי הרע"ב דס"ל דבגזל קרקע אינו חייב רק בנתייאש אבל בלא נתייאש פטור מערלה ע"ש. ולפי"ז ל"מ לדעת הרע"ב ודאי מוכח דרה"ר עדיף מגזילת חבירו ורה"ר לא נחשב גזול כל כך שהרי ברה"ר חייב אף בלא יאוש דל"ש ביה יאוש ואעפ"כ חייב בערלה ובגזל יחיד בעי יאוש ואף גם להתוי"ט דס"ל דאף בלי יאוש חייב מ"מ מוכח נמי דרה"ר עדיף כמ"ש התוי"ט בעצמו דאל"כ קשה דהוי זו ואצ"ל זו וא"כ כיון דהוי רה"ר עדיף מגזל יחיד א"כ כיון דהוי בסוכה רק חד מיעוטא דלך למעוטי גזולה דלמא ממעט רק בגזל יחיד אבל ברה"ר מותר ומטעס שכתב התויו"ט כיון דלכל אחד יש לו חלק בו הוי כנוטע בתוך שלו ומנ"ל דפסול כה"ג. והנה לכאורה הוי אפשר לומר שיצא לו כן מכח קושית התוס' שהקשו דלמ"ל לך למעוטי גזולה תיפוק ליה דהוי מהב"ע ע"ש. ונ"ל דבאמת בגזול יחיד לא בעי קרא דהוי מהב"ע ולכך בע"כ הך לך דממעט גזולה היינו ברה"ר דבזה עבירה ליכא כיון דגם לו יש חלק בו ליכא עבירה מיהו לא לך הוא דאינו דומה לשאולה ששם משאיל לו מדעתו אבל אם עושה ברה"ר עכ"פ לא מדעתו הוי לכך אינו שאולה. אבל מ"מ עבירה ליכא לכך בזה ממעט לך. אך תינח להסוברים מהב"ע. אבל מה נעשה למ"ד דלא ס"ל כלל מהב"ע או להפוסקים דס"ל דהוי רק דרבנן א"כ קשיא דלמא לך למעט גזולה הוי רק של יחיד ולא ברה"ר. אך נראה דודאי הא בהא תליא דלר"א דס"ל קרקע נגזלת כיון דהוא גוזל גוף הקרקע ודאי הוה רה"ר כמו גזל יחיד דהרי גוף הקרקע אינו שלו והרי כעת גוזל הקרקע ואדרבא רה"ר גרוע דמאן תבע ומאן מחיל וכמ"ש התוי"ט בקושייתו לכך ודאי מהך קרא דלך ממעטי תרוייהו דלכל חד יש מעלה וריעותא ושקולים הם והי מינייהו מפקת. אך המשנה דערלה אתיא לרבנן לדידן דקרקע אינה נגזלת. וא"כ כיון דגוף הקרקע כל היכי דאיתא בושותא דמרא איתא ואינו גוזל גוף הקרקע רק השימוש לפי שעה שהוא משתמש בו והרי להשתמש יש לו חלק בו לכך שפיר עדיפא רה"ר מיחיד לכך מנאו במשנה דערלה דרך לא זו אף זו ודו"ק. ומ"ש הרמ"א וכן לא יקצצו ישראל הסכך וכו' אלא יקנה מן העכו"ם. הנה לשון הג"א כך הוא בפ"ג דסוכה ראבי"ה בשם רבינו יואל אביו שצריך ליזהר בני אדם שלא לקוץ ערבה לצורך לולב משדות הכותי אפילו ברשותו כי סתם כותיים גזלני שדות וכו' אלא משכיר הכותי לקוץ בו היכי דליהוי יאוש בעלים בדידהו ושינוי רשות בידן עכ"ל. והנה משמע דמותר לשכור העכו"ם לקוץ. ובאמת הדבר צ"ע דמנ"ל דמהני בזה דהש"ס מיירי דהעכו"ם בעצמו בעל השדה הוא קוצץ וכיון דשלו הוא מעיקרא ומתכוין לגוזלו שפיר חל היאוש בידייהו דידהו ושינוי רשות בידן. גם בזה כיון דהוא עצמו המוכר. א"כ אדעתא דנפשיה עביד ולא עביד הישראל לכך הוי היאוש בידייהו. אבל אם הישראל שוכר לעכו"ם אחר לקוץ הרי זה העכו"ם אינו מכוין לגזלו ואינו עושיהו אדעתא דנפשיה רק עבור ישראל א"כ לא חל היאוש ביד העכו"ם רק כשבא ליד ישראל הקונה שמכוין לקנותו א"כ אכתי הוי כגזלו ישראל ומכ"ש לדעת המח"א בהלכות שלוחין דס"ל היכי דהוי בשכירות יש שליחות לעכו"ם והובא בשעה"מ הלכות תרומות מכ"ש דקשה דהרי הוה העכו"ם שליחו של ישראל וכאלו גזלו בעצמו דמי. ואין לומר דכוונת הג"א שאותו הכותי בעצמו המוכר לו הוא משכיר לקוץ דא"כ למ"ל שכירות בשלמא אם כוונתו לשאר עכו"ם נקט מלתא בהווה דבחנם לא יציית לו העכו"ם. גם י"ל דקמ"ל זה גופא דאפילו בשכירות שרי לקוץ העכו"ם. אבל אם כוונתו על אותו העכו"ם עצמו למ"ל שכירות בלי שכירות יעשה כן שהרי צריך למכרם ואם לא יקוץ לא יקנה ממנו הישראל והוי ליה לומר כלשון הש"ס אלא לגזוזו אינהו ובע"כ כוונתו לעכו"ם אחר וא"כ קשה למה יועיל זה באמת והרמ"א באמת שינה לשונו של הג"א וכתב רק יקנה מן העכו"ם וכו' ודברי הג"א צ"ע כזה. והנה בדין אם מותר לעשות סוכה ברה"ר כתבתי להתיר בספר החיים. והנה כעת מצאתי ראיה ברורה לזה מדברי הירושלמי והרשב"א בחידושיו לב"ק ס"פ הכונס וז"ל שם ר"י אומר בנר חנוכה פטור מפני שהוא ברשות כלומר ברשות דמצוה כדאמרינן בפרק המניח את הכד גבי המוציא את תכנו. ומיהו לא כל מוציא ברשות מצוה פטור שאילו עשה סוכה דמצוה על פתח ביתו מבחוץ והוזקו בו חייב כדאי' בירוש' כגון אלו שעושין סוכה בפתח חנויותיהם בחג (אבל בחנוכ' פטור) מפני שיש מצוה להניחו על פתח ביתו משום פרסומי ניסא עכ"ל. מבואר כוונתו דדוקא בחנוכה דהוי דוקא מצוה להניחו בחוץ לכך פטור אבל סוכה כיון דאינו מצוה דוקא להיות בחוץ לכך חייב מכח דעכ"פ הוי סוכה כשרה והוי מצוה דאל"כ פשיטא דחייב ובע"כ דהוי סוכה כשרה והרי מה דחייב בע"כ הוי אם עשה ברה"ר דאם ברשותו בכל היזיקות פטור דעיקר דין מזיק הוה אם עשה איזה דבר ברה"ר כדמוכח בב"ק בכמה דוכתי. ובע"כ מיירי דעשה הסוכה ברה"ר ומוכח דהוי מצוה וכשרה הסוכה וז"ב ונכון. שוב נזכרתי דראיה זו כבר מבואר במק"ח מן התוספתא עד כאן ובספרי ס' החיים דחיתי זה וע"ש: