**סעיף א'**אתרוג היבש פסול וכו'. נ"ב הנה ראיתי בהב"ח שהקשה על הטור שהביא הלימוד דפרי עץ הדר הוי אתרוג ממ"ש הדר באילנו משנה לשנה ולמה הביא זה הלימוד דהוי אליבא דר"י דס"ל יבש כשר ולמה לא הביא הלימוד של רבנן דקיי"ל כוותייהו והמה ילפי אתרוג מפרי עץ שטעם עצו ופריו שווין ע"ש שנדחק ליישבו. והנה לדעתי יש ליישב ביותר רווחא דהנה י"ל דנ"מ בין הני לימודים לדינא והיינו אם מורכב כשר או לא. דהנה זה וודאי דהמורכב אין בו טעם של אתרוג ולימוני דעץ של לימוני אין בו טעם הפירי דאם הוי בעץ לימוני נמי טעם הפרי א"כ יוכשר לימוני למצוה דהוי טעם עצו ופריו שוה ובע"כ דבלימוני אין טעם עצו ופריו שווין וא"כ ניהו דבמורכב הוי ובו כח של אתרוג ושל לימוני מכל מקום טעם העץ הוי בו רק של אתרוג ולא לימוני וא"כ אין טעם עצו פריו שווין דהפרי בעצמו יש בו ב' טעמים וא"כ להך לימוד פסול אתרוג הזה אבל להטעם דדר משנה לשנה י"ל כיון דעכ"פ מקצתו או רובו הוי מאתרוג קיים הוא משנה לשנה א"כ לר"י כשר מורכב. וזה הוי כוונת הטור דנקט לימוד זה מכח דנ"מ לדינא והיינו כיון דחזינן דלר"י דיליף מן הדר הדר משנה לשנה כשר מורכב ואם לרבנן פסול הוי א"כ לפלוגי במורכב כמו דפליגי ביבש ומדלא פליגי בזה מוכח דאף לרבנן כשר מכח כיון דעכ"פ מקצת פרי הוי טעם עצו ופריו שווין הוי ככולו כמו דדרשינן שה אפי' מקצת שה. ולכך מר"י נשמע לרבנן דבהא לא פליגי וס"ל להטור דאתרוג המורכב כשר. אך לדידן לדינא. כיון דהרי"ף והרא"ש כתבו לימוד של רבנן ולא של ר"י מוכח דס"ל מורכב פסול וא"כ סוף סוף לדינא יש לחוש לדעת הרי"ף והרא"ש. אך זה קשה בין לתירוץ הב"ח בין לתירוץ דידי כיון דהרא"ש נקט לימוד אחר למה חלק הטור על דברי אביו הרא"ש ולא הביא דעתו כלל וצ"ע ודוק:

(שם סעיף ז בהג"ה) מיהו לענין דינא אין לפסול אא"כ ניטל הדד. נ"ב עיין במ"א סק"ט במ"ש וי"ל דעכ"פ בעינן שיהי' נטול כולו וכו' ולכך כתבו לשון ניטל וכו' הנה כן משמע ביו"ד הלכות טרפות בכמה דוכתי דלשון ניטל משמע כולו. ונראה סמך לזה ממ"ש המשורר כי יפול לא יוטל כי ד' סומך ידו מוכח דלשון יוטל משמע כולו וסימנא מלתא בעזה"י ודוק:

(שם סעיף י"א) אם הוא מחצה על מחצה במקום אחד וכו'. נ"ב עמ"ש בט"ז דקשיא במשנה הדיוקים אהדדי דמתחלה נקט על רובו פסול דמשמע הא מע"מ כשר ואח"כ נקט על מיעוטו כשר משמע הא מע"מ פסול ע"ש. ולפענ"ד היה נראה ליישב דהנה חסר כשר בשאר הימים ויש בזה חילוקי דיעות לקמן בדעת הר"ן הובא בהג"ה לקמן מוכח דס"ל דדוקא שיהיה רובו נשאר קיים אז כשר ולא כשנשאר מע"מ ומדברי מהרא"י שהביא המג"א משמע דס"ל דאפי' מיעוטו נשאר קיים כשר. ולפענ"ד היה נראה להכריע דבניטל רובו רק מיעוטו נשאר קיים כזה פסול כדעת הר"ן דבזה שייך שפיר טעמו דלא נקרא אתרוג רק חתיכות אתרוג והיינו כיון דרובן ניטל ונשאר רק מיעוטו א"כ נקרא רק חתיכת אתרוג ולכן פסול אבל אם נשתייר מחצה כיון דעכ"פ לא ניטל רובו לא נקרא חתיכה מאתרוג כיון דהרוב לא ניטל בזה הדין עם מהרא"י דכשר. ולכך א"ש די"ל דיש חילוק בזה בין יו"ט א' לשאר הימים דבשאר ימים בעינן דוקא עלתה על רובו. אבל במע"מ לו יהא דמצד חזזית פוסל אפילו במע"מ מ"מ כשר דלא גרע מניטל ונחשב עכ"פ וכמאן דליתא. וכיון דאם היה ניטל מן האתרוג הוי כשר אף דלא ניטל עדיין כשר דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי וכמ"ש הפוסקים לענין ס"ת בשבת אם הוי בידו לתקנו כשר כן ה"נ בזה. אבל ביו"ט א' שחסר פסול אז ממ"נ אם נדון כמות שהוא השתא אף במע"מ לאו הדר הוא. ואם נדון כאלו ניטל הרי שוב הוי חסר ופסול ולכך אין כשר רק במיעוטו דאז אין שם חזזית עליו. ולכך המשנה מלתא דפסיקא נקט דבעלתה חזזית על רובו פסול אף ביו"ט ב' דבזה הוי ממ"נ כנ"ל. ובעלתה על מיעוטו כשר אף ביו"ט א' משא"כ במע"מ יש חילוק דביו"ט א' פסול וביו"ט ב' כשר. ואם כי משמעות הפוסקים לא נראה חילוק זה מ"מ הסברא נותנת כמ"ש. ועוד הוי נראה לו' כיון דדיני אתרוג לטריפות מדמין לה וכמ"ש בש"ס ותוס' דף ל"ו וא"כ י"ל ה"נ בזה כיון דבטריפות בתרתי לריעותא טרפה וא"כ ה"נ באתרוג הוי כן ולכך בעלתה חזזית על רובו פסול אף בלי הצטרף ריעותא אחרת. אבל במיעוטו כשר אם ליכא ריעותא אחרת אבל באם איכא ריעות' אחרת פסול אף בהצטרף למיעוט חזזית ולכך תחלה נקט בעלתה חזזית על רובו פסול אפילו בלי ריעותא אחרת ואח"כ נקט אם עלתה חזזית על מיעוטו כשר אף דהוי עוד ריעותא אחרת דניטל עוקצו אף בהצטרף כל הני ריעותא כשר. אבל במע"מ אז אם ליכא ריעותא אחרת כשר אבל בהדי ריעותא אחרת פסול. והנה התוס' כתבו בסוגיא זו דף ל"ה ע"ב ד"ה עלתה חזזית על רובו בירושלמי משמע קצת דביו"ט ראשון דוקא מיפסיל כדפרישית ברפ"ק. והנה תמוה לי לענין מה הביאו הירושלמי הזה כיון דבש"ס דילן משמע להיפוך שם ממה דפריך אדרבא בב' וג' מקומות מחזי כמנומר ופסול ומסיק דקאי על הסיפא וכו' וקשה כיון דסוף סוף מוכרח להגיה ולהפוך הגירסא מכשר לפסול למה לי' עוד לתרץ דקאי על הסיפא הו"ל להיות נשאר כמעיקרא דקאי על הרישא רק דהכוונה כך כיון דהמשנה נקטה דוקא חזזית בהדי ניקב וחסר כ"ש א"כ משמע דאינו פסול רק ביו"ט א' דומיא דניקב וכמ"ש התוס' בס"פ ולכך קאמר שפיר ל"ש אלא במ"א אז אינו פסול רק ביו"ט א' וביו"ט ב' כשר אבל בב' וג' מקומות הו"ל מנומר ופסול אפי' ביו"ט ב' דהרי מלשון הש"ס מוכח דבב' וג' מקומות גרע ממק"א ברובו כדפריך בלשון אדרבא א"כ הו"ל לתרץ כן דבב' וג' מקומות פסול אף ביו"ט ב'. ומדלא משני כן מוכח דפשיטא לי' דחזזית ברובו פסול כל שבעה וא"כ קשה למה הביאו בזה דברי הירושלמי. וצ"ע. והנה עפ"י הנ"ל נראה לפרש לשון הירושלמי דקאמר ר"י בשם ר' שמואל כל הפסולין אין פוסלין אלא ביו"ט א' בלבד. תמן אמרין ורובו מצד אחד וכו'. והנה לכאורה משמע מדבריו דבשנים וג' מקומות עדיף טפי והוא כשר ובש"ס דילן משמע להיפוך ועיין בשירי קרבן שעמד בזה ובפירושו שם נדחק ליישב. ולפמ"ש א"ש דזה נמשך לדעיל כיון שכל הפסולין אין פוסלין רק ביו"ט א' אבל ביו"ט ב' כשר אף בחזזית. לכך קאמר שפיר דברובו מצד אחד הוא דאינו פסול רק ביו"ט א' אבל בשנים וג' מקומות פסול אפי' ביו"ט ב' דהוה כמנומר וא"ש ונכון. וראיתי בהרא"ש שהביא הירושלמי הנ"ל ומפרש בפירוש הק"ע הנ"ל ולמה לא פי' טפי דהכוונ' דאפי' ביו"ט ב' פסול בב' וג' מקומות. וראיתי שם שחולק על הירושלמי מסברא והדבר תמוה למה לא מוכיח טפי מן הש"ס דבע"כ לא ס"ל כן מדלא מפרש דברי ר"ח כה"ג וצ"ע:

(שם סעיף י"ב) פוסל חזזית וכל שינוי מראה בכ"ש וכו'. נ"ב הנה ראיתי בשערי תשובה של הגאון מוהר"ז זלה"ה בסי' זה בשם תשו' פני אריה שנוטה להכשיר במראה אדום. ולדעתי ח"ו לו' כן כי הן אמת שמלשון הש"ע בסעיף ט"ז שנקט בלשונו אם הוי שחור או לבן ולא נקט אדום משמע דאדום כשר. אך אין זה ראיה חדא די"ל דנקט כן לרבותא דאף בשחור או לבן אם אין ברובו כשר ומכ"ש אדום. אבל אם הוי ברובו או מחוטמו בכ"ש פסול אפי' אדום ואף אי נימא דוקא שחור או לבן ולא אדום מכל מקום נראה דהיינו דוקא למטה כמו דשם קיי"ל דאינו פוסל רק ברובו או בג' מקומות כן נמי קיי"ל דאדום כשר בו אבל למעלה מחוטמו דפסול בו כ"ש פוסל נמי אדום. וראיה מלשון הש"ע סעיף י"ב דנקט בלשונו דכל שינוי מראה פוסל בו. מלשון זה משמע דכל שינוי מראה פוסל כל דאינו מראה אתרוג. ואפשר גם הפני אריה מוד' בזה דלמעלה מחוטמו פוסל בו. ומ"ש הפני אריה דבתפוח שכיח אודם. מה זה ראיה לאתרוג וכי בשביל דנקרא תפוח יהיה מראיו כשר הרי התפוח דרכו להיות ירוק ולכמה דיעות פסול באתרוג וגם הרי חזינן דבלבן ושחור אם הוי בב' וג' מקומות פסול אף דכל מעט ממנו אינו פוסל מ"מ בג' מקומות מחזי כמנומר ופסול. א"כ ה"נ למעלה מחוטמו אם אינו כמראה הברק להיות באתרוג פסול דהוי כמנומר ופסול. והרי בס"ת אף למ"ד דמהני העברת קולמוס על השם מ"מ בכמה שמות פסול דהוי כמנומר אף דהכתב בפ"ע דרך להיות בס"ת מ"מ אם אינו שוה לשאר הכתב הוי כמנומר כן ה"נ באתרוג למעלה מחוטמו כל מראה דאין דרך אתרוג להיות כן הוי כמנומר ופסול. וכן למטה משיפוע בג' מקומות נראה דפסול מטעם מנומר דלא כדעת הפני אריה וכן אנו נוהגין וכוונתינו לש"ש ויהיו לרצון לפניו ית' אמן. והנה בדין אם גזל ממנו אתרוג טוב אם די להחזיר לו אתרוג גרוע עמ"ש בזה בחיבורי לב"ק פרק מרובה (בבא קמא בדף ע"ח) ע"ש בעזה"י מ"ש ליישב דברי המהר"מ מינץ ע"ש. והנה בדין אם היה מתחלה אתרוג יפה ואח"כ נולד בו איזה שינוי מראה מחמת משמוש היד וכדומה אם נפסל מכח זה או לא. הנה כמדומה שכתבתי מכבר בענין זה ושכחתי מקומו. והנה נראה לכאורה ראיה מפירש"י בסוכה דף ל"א ע"ב בד"ה כיון דא' רבא אתרוג בימין וכו' וא"כ הוי גדול יותר מדאי שמא יפול מידו ויפסול שיארע בו נקב עכ"ל. וקשה למה נקט דוקא נקב הול"ל שיהיה בו שינוי מראה כי יתלכלך ויהיה בו שינוי מראה. ולדעתי זה ניקל יותר באתרוג להיות בו שינוי מראה מנקב ונקב אינו פוסל רק כאיסר ושינוי מראה פוסל בכ"ש ועכ"פ הו"ל למנקט תרווייהו נקב או שינוי מראה. ובע"כ נראה דס"ל לרש"י דשינוי מראה אינו פוסל רק אם בא מחמת עצמו אבל מחמת דבר אחר אינו פוסל ובפרט דע"י ד"א כיון דאפשר בהדחה ולהעבירו אינו פוסל. מיהו יש לדחות דהרי עדיין קשה זה הו"ל למנקט שיהיה ניטל ממנו פטימתו או עוקצו. ולכך נראה דס"ל לרש"י דאין החשש משום פסול לבד דמה בכך אם לא יומשך ממנו דבר איסור רק דעיקר החשש הוי שיפסל והוא לא ידע מזה ויצא בו ויהיה מתבטל מן המצוה ויעשה ברכה לבטלה ולכך ס"ל לרש"י דזה הוי רק בחשש נקב דבזה כיון דבעינן כשיעור איסר אולי ידמה הוא דאין בו כשיעור ויטעה להכשיר ויבא לידי איסור וביטול מצוה אבל מה דאין בו חשש טעות ופסול בגלוי ואין בו חשש טעות לזה ל"ח דיפול ויפסול. ולכך פירש"י נקב ואין כאן ראיה לדין זה ודוק ועמ"ש בזה בחיבורי לאו"ח שנת תר"א בסי' תרמ"ט בתשובה לק"ק אדעססא להרב ר' משה זאב נ"י ע"ש ודוק:

(שם סעיף כא) הירוק שדומה לעשבי השדה פסול וכו'. נ"ב הנה בדין אתרוג הירוק עיין בפוסקים ובט"ז והנה מצאתי בתיקוני זוהר תיקון כ"א דפוס אוסטרהא דל"ה וז"ל ואם היא ירוקה היא משובחת יתיר בדיוקנא דהוי אסתר ירקרקת אסתר היתה עכ"ל. ואין לו' דהכוונה מראה געל דהרי אסתר נקראת הדסה ע"ש הדס כמ"ש בזוה"ק והדס הוי ירוק גרין. וגם אף אם נפרש כוונתו על מראה געל עכ"פ מדכתב דאם הוא ירוק משובחת מוכח דעכ"פ אם אינו ירוק ג"כ כשר ומוכח עכ"פ דמראה ירוק גרין ג"כ כשר ודו"ק היטב: