Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 66
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**בין הפרקים וכו'. נ"ב עיין בט"ז ס"ק א' מה שהקשה על הרשב"א והרא"ש למה לא הקשו כן על הש"ס דקאמר רב יוסף לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי אוה"ע פוסק הו"ל להקשות נמי כן פשיטא ע"ש שנדחק בזה. ולפענ"ד אתי שפיר דהנה הש"ס מיירי להדיא בתפלה ובתפלה קיי"ל [בסימן ק"ד] אם הפסיק מחמת אונס ושהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. ולפ"ז יש לומר דטובא קמ"ל דבלא"ה הוי ס"ד דניהו נמי דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ובודאי מותר להפסיק מכל מקום כיון דקיי"ל דפקוח נפש דחויה היא ולא הותרה וכמ"ש הרמב"ם בהלכות שבת דשבת דחויה היא אצל חולה ומיניה משמע לכל האיסורין וא"כ כיון דהוה רק דחויה הוה ס"ד דדינו רק באונס אחר ואם שהה כדי לגמור את כולה מחוייב לחזור לראש ולכך ניהו דלכתחלה ודאי מותר להפסיק דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש מכל מקום אם שהה אח"כ חוזר לראש. לכך קמ"ל דכאן אינה דחויה רק הותרה אצל תפלה דהכי תקנו רבנן דהם אמרו והם אמרו דבמקום פקוח נפש התירו להפסיק והוה כרשות ולא אונס ואינו מחוייב לחזור לראש ושפיר נ"מ בזה. אבל לענין ק"ש שפיר הקשו ממ"נ לענין מה קמ"ל אם להתיר להפסיק לכתחלה פשיטא שמותר דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ואם לומר דאח"כ א"צ לחזור לראש זה א"צ. לאשמועינן דבלא"ה א"צ בזה לחזור לראש וזה ברור ונכון לפענ"ד ואתי שפיר ודו"ק היטב: