**סעיף א'**ביום שביעי שהוא הושענא רבה נוהגין להרבות במזמורים כמו ביו"ט. נ"ב הנה מזה משמע שאומרים גם מזמור שיר ליום השבת כמו ביו"ט וכן אנו נוהגין באמת וא"כ מוכח דגם חוה"מ נקרא יו"ט שהרי המג"א כתב בסימן תפ"ח דלכך אומרים ביו"ט מזמור שיר ליום השבת דגם יו"ט נקרא שבת ע"ש. וא"כ כיון שאומרים כן בהו"ר מוכח דאף חוה"מ נקרא יו"ט. ולכך נראה לו' בחוה"מ בבהמ"ז הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו טוב והח"י בסי' תפ"ז כתב שאין לו' כן דחוה"מ לא נקרא יו"ט והט"ז כתב בסימן תרס"ח לדחות דעת החולקים עליו נמי מה"ט דחוה"מ לא נקרא יו"ט. ולפמ"ש כאן מוכח דמנהגינו הוי דחוה"מ נקרא יו"ט וא"כ ראוי לומר הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו טוב דלא כהט"ז והח"י:

**[שם סעיף ב']**ונוטלין ערבה ביום זה וכו'. נ"ב הנה בטעם לקיחת הערבה בהו"ר ולחבט אותה. בודאי יש סודות עמוקים ואני בער ולא איש ואין אתי יודע עד מה. אבל ליתן טעם לפי קט שכלי נראה עפ"י המפורש במדרש אמור דהני ד' מינים מרמזים על ד' כתות בני אדם וערבה מרמזת על הרשעים שאין בהם לא טעם ולא ריח ואמר הקב"ה לעשות מהם אגודה אחת. ונראה דהיינו דוקא בעוה"ז יש כך להתפלל על הרשעים וכמו שאנו מקריבין פרים בחג על אוה"ע כדי שלא (צ"ל ילמדו) יצדו מהם העולם וע"ד שכתוב מקרא מפורש בתורה לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה כן נמי עתה מתפללין על הרשעים ועושין מהם אגודה אחת להגין אלו על אלו. ולכך היינו דוקא בששה ימים המרמזין על שיתא אלפי שני הוי עלמא צריך לעשות מהם אגודה אחת להגן אלו על אלו. אבל ביום השביעי המרמז לאלף השביעי אז יהיה פירוד בין האגודה והרשעים יאבדו. ולכך לוקחין הערבה בפ"ע לרמז שביום השביעי יהיה פירוד בין האגודה ורשעים יהיו נידונים בפ"ע ויהיו שפלים עד לארץ ולכך חובטין אותם בארץ להכניעם ולהשפילם. או כדי להראות דרך הצלחת הרשעים שאין מצליחין רק כדי להשפילם וכמ"ש במדרש בפסוק ואויבי ה' כיקר כרים. ולכך אנו מראין שמה שזכה הערבה להגביהה ולעשותה עם הלולב ומינו לחברם יחד הוי רק כדי להשפילם אח"כ עדי ארץ ועלייה זו ירידה היא להם. סוף דבר נראה כי נכון הוא לכוון בשעת חביטת ערבה להכניע זדים ורשעים ולקיים מאמר הכתוב ועסותם רשעים כי יהיו עפר תחת רגליכם כנ"ל כוונה גלויה בערבה זו:

(שם סעיף ה') ואינה ניטלת אלא בפ"ע שלא יאגוד דבר אחר עמה. נ"ב הנה דבר זה היוצא כן בש"ע מדברי התוס' פ"ה דסוכה דף מ"ד ע"ב. ובאמת דברי הש"ע תמוהין דהתוס' שכ"כ אזלי לשיטתם דס"ל בנטלן אחד אחד לא יצא רק בעינן שיטול כולם כאחד ולדידהו הוכרחו לפרש כן דבלא אגודים יחד מותר ליקח הערבה כדי שיתיישב בזה לשון הש"ס דמשני דאגבי' והדר אגבי' וכמ"ש לעיל סי' תרנ"א. אבל המחבר פסק לעיל בסי' תרנ"א דאם נטלן אחד אחד יצא. אם כן אפשר לפרש כפשוטו דאגבי' והדר אגבי' היינו כ"א לבדו ממש אם כן אין ראיה להתיר ליטול דבר עם הערבה בלא אגדן יחד ומנ"ל לשיטתו דמותר ליטול ד"א עם הערבה לשיטתו דפוסק בנטלן אחד אחד יצא ודבריו סתרי אהדדי וצ"ע:

(שם סעיף י') יקוץ ישראל ערבה למצוה וכו'. נ"ב עיין בט"ז מ"ש ראיה מן הגוזל דע"י דד"מ הוי יאוש. ודבריו תמוהין למעיין בש"ס שם וכמ"ש בתשובה לחו"מ מהדורא ג' סי' רל"ו לק"ק רידיק: