Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 668
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**ליל שמיני אומר בתפלה וכו'. נ"ב הנה בדין אם אמר בש"ע חג הסוכות אם יצא. נ"ל כעת ראיה דיצא מן התורה דבפרשה ראה מונה כל הרגלים וזכר חג הסוכות תעשה לך ולמה לא זכר ש"ע ובע"כ שהוא בכלל חג הסוכות ואף דכתיב שבעת ימים מ"מ כיון דחז"ל דרשו והיית אך שמח לרבות ליל יו"ט האחרון של חג ואם כן כיון דמרמז ליל יו"ט האחרון מכ"ש היום דכבוד היום חמור מכבוד לילה. ובזה א"ש מ"ש חז"ל דאך שמח לרבות ליל יו"ט האחרון ומקשין העולם הרי אך הוי מיעוט בכל דוכתי ולמה כאן הוי לרבות. וע"ק מנ"ל דהוי על ליל יו"ט האחרון דלמא על יום האחרון. אך נראה דחדא קושיא מתורצת בחברתה דבלילה הוי שפיר אך למיעוט דלא יהיה שמח כמו ביום וממילא נשמע דביום חייב בשמחה וממילא משמע דקאי על הלילה ואז א"ש הלשון אך למעט דהכוונה למעט השמחה מביום ומוכח ממילא דביום חייב בשמחה יותר. אכל אי נימא דוהיית אך שמח מרבה יו"ט האחרון ביום קשה הרי הוי אך למעט וכאן מרבה ובע"כ דקאי אך שמח על הלילה וממילא כיון דנזכר רמז לש"ע בתורה ולא זכרו לשם בפ"ע מוכח דש"ע הוי בכלל חג הסוכות וגם מלשון הש"ס בסוכה לענין פז"ר קש"ב דפירש"י שם דהוי רגל בפ"ע לענין אחר ולא פירש לענין השם דנקרא בפ"ע מוכח דבשם נקרא ג"כ חג הסוכות וא"ש ודו"ק ועיין במג"א סק"ב דיש שאין יושבין בה בלילה וביום יושבין בה ואינו מנהג עכ"ל הטור. ולפענ"ד כן מוכח מפירש"י בש"ס דף מ"ח ד"ה הא לן לבני בבל וכו' וצריך לישב בה למחר. והנה מדנקט למחר ולא נקט שצריך לאכול בו ביום ובלילה שהרי הוי יו"ט וחייב לאכול פת ולקדש מוכח להדיא דס"ל לדש"י דבלילה אין אוכלין רק ביום ולכך בשביל הלילה היה יכול לפחות רק מה יעשה למחר לכך א"א לפחות ומפורש ברש"י כדיעה זו שהרי בע"כ מה שפוחת בה הוי קודם יו"ט דאם ביו"ט אסור לפחות וקודם יו"ט הו"ל לרש"י לפרש שצריך לאכול גם בלילה גם למחר. ובע"כ כדיעה זו דבלילה אין אוכלין רק למחר ויש לו סיוע גדולה לדיעה זו מפירש"י ודו"ק: והנה בטעם מה שתקנו חז"ל דבש"ע יושבין מכח ספק שביעי ולא תקנו כן ליטול הלולב בלי ברכה מה"ט. ואין לו' דלולב דרבנן נם בשאר הימים והו"ל ספק דרבנן להקל זה אינו להסוברים דבאיתחזיק איסורא הוי גם בדרבנן לחומרא. והרי גם בחנוכה הקשו כן כל האחרונים דהו"ל לתקן ט' ימים מכח ספיקא דיומא אף דכולו דרבנן. וכן הקשה במרדכי על פורים ואם כן ה"נ קשה כן אך נראה דא"ש עפמ"ש בדרוש לש"ע בחיבורי לתורה [שנה זו שנת תר"ט] והעליתי שם כיון דר"א ס"ל דמהני תשלומין בש"ע למי שלא אכל בליל יו"ט א'. ניהו דרבנן פליגי עליה היינו רק במזיד אם ביטל אבל אם ביטל באונס כגון ע"י גשמים וכדומה מודה דמהני השלמה בש"ע ע"ש מה שהסברתי בטעמו. ולכך א"ש דלכך תקנו חז"ל בזה אף דבקיאין בקביעא דירחא כדי שאולי ביטל בליל א' באונס יהיה זה לתשלומין. וזה בסוכה כיון דעד ש"ע הוי כולם דאורייתא וכאן דלא מפסקי לילות מימים הוי כיומא אריכתא כמ"ש בביצה לכך ממילא הוי ש"ע תשלומין. אבל בלולב כיון דמדאורייתא הוי רק יומא קמא אם כן מפסקי לילות מימים וגם הימים מפסיקין בין יום א' לשמיני וא"כ שוב אין בזה השלמה בשמיני לכך בשביל ספיקא דיומא לבד לא תקנו לזלזולי ביו"ט וא"ש ודו"ק: והנה ראיתי בסידור הנדפס להגאון מליסא זצ"ל דבר תמוה שרוצה לחדש דדבר שאין מברכין עליו לישב בסוכה כגון פירות ושתייה וכדומה אסור לאכול בש"ע בסוכה דכיון דאין מברכין עליו ליכא היכירא והוי כמו שינה דאין ישנים בסוכה בש"ע מה"ט. ודבריו תמוהין דבשלמא בשינה דהוי חיוב בסוכות עצמו לישן בסוכה ולכך אם ישן גם בשמיני והיכירא ליכא נראה כמוסיף גם אתי לזלזולי ביו"ט אבל בהני דהוי מידי דאכילה ואעפ"כ אין מברכין עליו ובע"כ הוי מכח שהם פטורים מסוכה אם כן אם גם בסוכות עצמו הם פטורין מסוכה לא שייך בהו חשש בל תוסיף כדמוכח בש"ס ר"ה ובמס' סנהדרין ובכמה דוכתי גם חשש זלזול ליו"ט ליכא בזה כיון דבכל השנה מותר לאכול כן ליכא זלזול ליו"ט ודוקא בהני דברים שחייב בסוכה ואסור לעשותן רק בסוכה בזה שייך אסור לזלזולי ביו"ט אבל בדברים שמותר בכל השנה לאכול בסוכה כיון דלא שייך בזה בל תוסיף לכך בזה לא אתי לזלזולי ביו"ט. ולכך בזה אין חשש איסור כלל וז"ב ונכון לדינא ודו"ק ועיין בט"ז סק"א ד"ה כתב מוהרי"ל עד הסוף וכו'. הנה מדבריו מוכח להדיא דס"ל אם קיבל עליו יו"ט אף דעדיין הוא יום פטור מן התורה ממצות סוכה ודינו כמו אם כבר היה לילה. והנה כמדומה לי שזה כבר מבואר בחיבורינו מכבר שדבריו סתרי אהדדי למ"ש בסי' ת"ר בתקיעת שופר דשם כתב להיפוך אף דקבלו שבת חל עליהם חיוב שבת ע"ש. אך הנה כעת תמוה לי מן הש"ס דיומא דף מ"ו ע"ב דקאמר סוכה בשמיני אסורה מכח דאילו איתרמי ליה סעודתא בה"ש בעי למיכל בגוויה והרי זה מיירי בזמן הבית דלא הוי תרי יומי כמ"ש בש"ס אחר כך והאידנא אית לן תרי יומי ובפרט אם הוי תרי יומי בלא"ה בשמיני אסורה מכח דהוי בה חיוב כל היום ובע"כ דמיירי דהיה רק יום אחד יו"ט וא"כ ממ"נ אם לא התפלל ויעשה קידוש היום בלא"ה אסור לאכול בה"ש קודם קידוש ומיני תרגימא לא בעי סוכה ופת אסור לאכול. ולומר דיעשה דרך איסור ודאי לא שייך לו' שיהיה מוקצה מכח הואיל ויכול לעשות דרך איסור הרי אדרבא ראוי לאוקמא אחזקת כשרות דמן הסתם לא יעשה איסור ולמה יהיה מוקצה מכח זה. ובע"כ הכוונה שאם כבר התפלל ועשה קידוש [כמו דבצלי של שבת בע"ש וקידש היום] אז מותר לו לאכול וחייב בסוכה וא"כ מוכח דאף דהתפלל ועשה קידוש היום חייב בסוכה אף דמדינא אסור בשמיני מכח בל תוסיף מ"מ חייב בסוכה כיון דעדיין יום הוא וזה ראיה ברורה להמוהרש"ל אך בהיות כן קשה לי על הש"ס דברכות דקאמר רב צלי של שבת בע"ש ומיבעיא שם אם אומר קדושה על הכוס או לא ולמה לא פשיט מכאן דאומר קדושה על הכוס דבלא"ה היאך שייך לו' הואיל ואיתרמי ליה סעודתא כיון דאסור לאכול קודם קידוש וצ"ע ודו"ק: והנה בדין אם מחוייב לישן בשמיני בסוכה פליגי בזה הפוסקים ואני בחידושי מכבר הוכחתי דאין לישן בשמיני בסוכה. אך כעת נראה לפענ"ד להוכיח דחייב לישן בסוכה דהרי בש"ס פליגי שם דחד אמר שמיני לברכה ושביעי לסוכה וח"א שמיני לזה ולזה וקאמר שם הש"ס מיתב לכ"ע יתבינן כי פליגי לענין ברכה מ"ד שביעי לסוכה ברוכי נמי מברכינן ומ"ד שמיני לזה ולזה ברוכי לא מברכינן. וקשה לי הרי למ"ד דברוכי נמי מברכינן פשיטא דחייב נמי לישן דהרי עיקר הטעם של המרדכי דאין לישן מכח דנראה כמוסיף ובאכילה לא הוי כמוסיף כיון דאינו מברך א"כ למ"ד דמברך פשיטא דחייב לישן ולמ"ד דאינו מברך אינו חייב לישן לדעת המרדכי ואם כן כמו דפליגי לברכה פליגי נמי לסוכה ולמה נקט הש"ס פלוגתתם לענין ברכה דברכות בלא"ה אינן מעכבות הול"ל טפי דפליגי לענין שינה דמ"ד שמיני לזה ולזה אינו ישן בסוכה ולמ"ד שביעי לסוכה חייב אף לישן ומיתב לכ"ע יתבינן. ובפרט לפי מה דרוצה לו' אח"כ דפליגי לענין מיתב יתבינן קשה כמו דמחדש פלוגתתם לענין הישיבה הו"ל לפרש נמי די"ל דפליגי לענין שינה דלמ"ד שמיני לזה ולזה אין ישינים בסוכה ולמ"ד שביעי לסוכה ישינים בסוכה. ועוד תמוה יותר ממה דקאמר שם רב יוסף נקיט דר' יוחנן בידך דר"ה בר ביזנא וכל גדולי הדור איקלעי בסוכה ספק שביעי מיתב הוו יתבו ברוכי לא מברכו ופריך ודלמא ס"ל כמ"ד כיון שבירך יום ראשון שוב אינו מברך ומשני גמירי דמאפר אתי וכו'. וקשה למה לי לתרץ דבר חדש דמאפר אתי הרי בע"כ לדעת המרדכי דלמ"ד לא מברכין אין ישינים בסוכה א"כ כיון דרוצה להוכיח מהם דס"ל אין מברכין בע"כ שלא היו ישינים בסוכה גם כן וכיון שלא היו ישינים בסוכה ממילא מוכח דס"ל ברוכי לא מברכי ולכך כיון דהאכילה הוי היכר שאין מברכין ובשינה ליכא היכר ולכך אכלו ולא ישנו שם. אבל אם ס"ל כיון דבירך ביום א' שוב אינו מברך אם כן שוב ליכא באכילה שום היכר כלל וא"כ אם אעפי"כ לא חיישי לבל תוסיף שוב הוי להו גם לישן ומה חילוק יש בין שינה לאכילה והו"ל לתרץ כיון דלא ישנו שם מוכח דס"ל דבל יום מברכין ואם כן יש היכר בין שינה לאכילה א"כ אם אעפי"כ לא ברכו היום מוכח דברוכי לא מברכין ולמ"ל לתרץ דמאפר אתי הו"ל לתרץ דלא ישנו בסוכה. ומזה מוכח דברוכי לא מברכין מזה נראה בעליל דאין סברא לחלק בין אכילה לשינה וחייב לישן כמו לאכול ודברי המרדכי צ"ע. ושוב ראיתי קושיא זו האחרונה בשו"ת נוב"י מהד"ק ע"ש ודו"ק היטב: (שם בסעיף הנ"ל) ובחוצה לארץ אוכלים בסוכה בלילה וביום מפני שהוא ספק שביעי ואין מברכין על ישיבתה וכו' נ"ב עיין במג"א בשם המרדכי דאין ישינים בסוכה. והנה ראיתי בחידושי הגאון החסיד מוהרא"וו זצ"ל שכתב דמפירש"י בעירובין דף צ"ו ד"ה אלא מעתה הישן בשמיני ילקה שפירש דאנן מיתב יתבינן. מוכח דס"ל לרש"י דאף ישינים בסוכה ע"ש. ואני אומד דאדרבה משם מוכח להיפוך. והוא דיש לדייק למה הש"ס פריך אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה ורש"י נקט מיתב יתבינן ולא כתב דאנן ישינים בסוכה. וע"ק למה פריך הש"ס הישן בשמיני ילקה הו"ל להקשות האוכל בסוכה או היושב בסוכה ילקה. וע"ק למה פריך משמיני הו"ל להקשות הישן כל השנה בסוכה ילקה ולמה פריך דוקא מישן בשמיני. ועו"ק לפי פירש"י שפירש שם הישן בשמיני שלא לשום מצוה וקשה ממ"נ אם ישן לשם מצוה מה דינו אם נימא דלשם מצוה אינו לוקה אם כן סתרי דברי רש"י זא"ז דלפי דעת הגאון מווילנא ס"ל לרש"י בעירובין שמה שעושה עבור דרבנן לוקה ואם כוונתו דלשם מצוה ודאי לוקה וא"כ קשה אם באמת לוקה בישן לשם מצוה אף שלא לשם מצוה דלמא לוקה באמת ומה פריך הישן בשמיני ילקה דלמא באמת לוקה אם ישן שלא לשם מצוה. ולכך נראה כוונת רש"י דבמס' ר"ה ומס' עירובין כוונה אחת היא דאדרבא ס"ל לרש"י נמי בדעת הרשב"א והריטב"א שהביא הגאון הנ"ל בספרו דהיכי דעושה עבור תקנת חז"ל לא שייך בל תוסיף. אך ס"ל לרש"י נמי כדעת המרדכי שאוכלים בשמיני ואין ישינים וא"כ פריך הש"ס כך דהיאך תקנו חז"ל לאכול בשמיני הוא מלתא דאתיא בי' לידי איסור תורה כיון שכל שבעת הימים אוכל וישן בסוכה וא"כ אם תקנו חז"ל לאכול בשמיני בסוכה יבוא לטעות לישן נמי כמו שהורגל כל סוכות לעשות כן ויבוא לטעות גם בשמיני לו' כיון שאוכל שם ישן נמי שם שאם ישן יעבור על בל תוסיף והיאך תקנו רבנן מלתא שיבוא בו לידי תקלה. לכך לא פריך מכל השנה די"ל דבאמת לוקה וכן מאוכל בשמיני לא מצי להקשות דזה עושה באמת מכח תקנת חז"ל ולא שייך בזה בל תוסיף. אך פריך מישן דהיאך תקנו חז"ל מלתא דאתיא בה לידי תקלה פן יבוא לישן ג"כ ובזה כיון דבאמת לא תיקנו חז"ל יעבור על בל תוסיף. וז"ש רש"י אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה ואנן מיתב יתבינן ואיך תקנו רבנן מלתא דאתיא בה לידי תקלה. אלא וודאי דבאינו מכוין לשם מצוה ליכא בל תוסיף וא"כ ממ"נ מותר לאכול בסוכה ואם יטעה שמחוייב אף לישן מ"מ אם היה יודע שהיום שמיני לא היה ישן שם ואינו מכווין לשם מצוה רק מכח דסובר אולי היום יום שביעי אבל אם היה יודע שהיום שמיני לא היה יושב בסוכה ולא ישן לכך לא יעבור בבל תוסיף. וכן נמי הכוונה במס' ר"ה הישן בשמיני בסוכה שלא לשם מצוה ילקה. ואין לומר דהאמת כן דא"כ היאך תקנו חז"ל לאכול הרי יש בזה חשש תקלה. לזה מוכיח בסוף דלעבור שלא בזמנו בעי כוונה והרי אינו מכוין להוסיף דאם יודע שלא הוי יום שביעי לא היה ישן שם וליכא חשש תקלה דבל תוסיף. ומ"ש רש"י בעירובין הלכך שרינן כלו' דלכך מותר לאכול ולא גזרינן דלמא ישן נמי מכח דאף אם יעשה כן ליכא בל תוסיף וא"ש. וא"כ אדרבה מן הש"ס ורש"י מוכח להיפוך. ולכך העיקר כדעת המרדכי שלא לישן בשמיני בסוכה. ובפרט דהוי מלתא דרבנן כנלפענ"ד ועמ"ש בחיבורי החדש סי' תרכ"ז עוד ראיה מפרק הישן דאין לישן בשמיני בסוכה. מיהו בחיבורי האחר בסי' זה הבאתי ראיות מן הש"ס להיפוך דחייב לישן בשמיני בסוכה כמו דחייב באכילה ע"ש ודו"ק היטב: